איוואסקה - היסטוריה, מסורת וחקר המוח (חלק ראשון)

שמאנית משבט השיפיבו - התמונה צולמה על ידי חברי פול ווינר (https://thepaulwinner.com/) דקה לפני הטקס האחרון בו השתתפנו (https://templeofthewayoflight.org/)

המטרה של הכתבה שלפניכם היא לעשות סדר בשיח על טקסי האיוואסקה, כפי שבא לידי ביטוי בספרות הפופולארית ובשיח היומיומי. נתחיל מלהבין מהו אותו משקה, ממה מורכב, כיצד נעשה בו שימוש במסורות ילידיות שונות, סוגי הטקסים השונים וכיצד התעצבו עם השנים. לאחר מכן, נשאל מה מיוחד כל כך באותה חוויה תחת השפעת האיוואסקה, ובמה היא שונה מהחוויה תחת חומרים פסיכדליים אחרים דוגמת ה-LSD, פסילוסיבין או המסקלין, זאת תוך התמקדות בשתי תופעות מרתקות: חווית "סף מוות" ומפגש עם "ישויות" אינטליגנטיות ועצמאיות במהלך השפעת החומר. לבסוף, נחבר את סל תופעות ייחודי זה עם עולם חקר המוח העדכני, ונתעמק בהבנת השינויים בפעילות המנגנונים המוחיים המתרחשים תחת ההשפעה של החומר הפעיל DMT.

מהי האיוואסקה?

ההגדרה הבסיסית ביותר של האיוואסקה מתמקדת בהיותו משקה פסיכואקטיבי המורכב משני צמחים עיקריים: האחד נקרא "פיסכוטוריה-ווירדיס" (Psychotria viridis) והשני "בנסטריופסיס-קאפי" (Banisteriopsis caapi). לפיסכוטוריה-ווירדיס (המכונה לעיתים גם בשם "צ'קרונה") עלים ירוקים וגדולים, בעוד שהבנסטריופסיס-קאפי הינו למעשה גפן עבה ונוקשה, המסולסל סביב עצמו בצורת ספירלה. לאחר שנאספו שני הצמחים, מכינים מהן חליטה על אש גלויה, ונותנים לה להתבשל כבערך עשר שעות (זמן הבישול, ולפעמים גם ווריאציות שונות של אותם צמחים משתנים בהתאם למסורות השונות). מה שחשוב להבין הוא שללא השילוב שבין השניים, החוויה הפסיכדלית לא תבוא לידי ביטוי.

על מנת להבין את הסיבה לכך, עלינו לצלול מעט אל עבר הכימיה שמאחורי שני הצמחים. הפסיכוטוריה-וירדיס נותן לחליטה את ה-DMT, חומר פסיכדלי ייחודי מהמשפחה הקלאסית אודותיו נרחיב בהמשך. הבעיה היא שגוף האדם מצליח לפרק את ה-DMT במהירות, זאת לאור קיומו של אנזים ספציפי המכונה מונואמין אוקסידאז (MAO). זו גם הסיבה שעישון ה-DMT  או אידויו מייצר חוויה פסיכדלית אינטנסיבית, אך קצרה ביותר (בין 20-30  דקות). אם נרצה להאריך את שהייתנו במצב הפסיכדלי, עלינו לשבש באיזה אופן את פעילותו של אותו אנזים. כאן נכנס הבנסטריופסיס-קאפי לתמונה, אשר מכיל חומרים המעכבים את פעילותו של אותו אנזים הנקראים בטא־קרבולינים. כך למעשה מתאפשרת חוויית DMT ממושכת יותר, בין-6 ל-8 שעות בקירוב. במילים אחרות, חווית האיוואסקה הינה צריכת DMT תוך כדי עיכוב פירוקו על ידי הסתייעות בחומרים אחרים.

מלאכת הכנת האיוואסקה משתנה בהתאם למסורת הילידית הספציפית, אך כולן משלבות את הפסיכוטוריה-וירדיס יחד עם גפן הבנסטריופסיס-קאפי לאחר שהאחרון נכתש עד דק (הכתישה נחוצה לתמצות ושחרור מעכבי האנזים). חשוב לציין כי מלאכת הכנת האיוואסקה המסורתית כוללת טקסים ייחודיים. למשל, אצל בני שבט "השיפיבו" (Shipibo) מאגן האמזונס המזרחי לדוגמה, השמאן (או ה-"Onaya" לפי הניב המקומי) מלקט את שני הצמחים המדוברים תוך כדי שירה מקודשת המכונה "איקרו" או "איקרוס" אודותיה נרחיב בהמשך. בכל אופן, המלאכה כוללת אלמנטים פרקטים מצד אחד, ויישום טקסיים רוחניים מצד שני.

שווה שגם נתעכב על המילה "איוואסקה". מקור המילה בשפת הקצ'ואה, הרווחת בתרבויות הילידיות בשטחה של פרו, אקוואדור, בוליביה וקולומביה. "איה" פירושה "נשמה" או "רוח", אך גם "גופה" או "מוות". המילה "וואסקה" פירושה "גפן" או "חבל". השילוב שבין השתיים יתורגם "לגפן המתים" או "גלפן הרוחות", הלחם המתאר את האמונה כי בכוחו של המשקה לאפשר נדידה במנותק מהגוף וכניסה לעולם הרוח האסור לאלו החיים. בספרות המחקרית, האיוואסקה נכללת תחת משפחת החומרים המכונים חומרים "אנתאוגנים", שפירושם "בעלי היכולת לעורר/לחולל את האלוהים שבפנים". בנוסף, שם המשפחה מתכתב עם המילה "Enthusiasm" – התלהבות, רגש הנפוץ כל כך תחת השפעת אותם חומרים.

נשאלת השאלה כיצד הצליחו אותן תרבויות ילידיות להבין כי מתוך 80,000 זנים בוטניים שונים המצויים ביער האמזונס, השילוב שבין שני הצמחים הללו יעניק חוויה מיסטית עוצמתית? סביב שאלה זו התפתחו מיתוסים עשירים ותאוריות פורצות דמיון. אחת מהן שייכת לבני שבט הטוקאנו (Tukano), המספרים על הגעתם של "קבוצת חכמים" על גבי ספינות, ומטרתם הנחלת מתנת האיוואסקה לבני השבט. נכון להיום, גם המדע המודרני מתקשה להעניק הסבר חד משמעי לשאלה זו. מה שכן בכוחו להעניק היא תמונה בהירה אודות האופן בו התפתחו טקסי האיוואסקה השונים, וכיצד הושפעו מהמפגש עם תרבות המערב אי שם עוד במהלך המאה ה-17.

ההיסטוריה של טקסי האיוואסקה

נכון להיום, אף אחד לא יודע מתי בדיוק הומצאו טקסי האיוואסקה או כיצד נראו בראשית הדברים. כאמור, המיתולוגיה העופפת את טקסים אלו מגוונת עד כדי כך שכנראה ימשיכו להתווכח על המקורות הבראשיתיים של אותם טקסים עוד שנים ארוכות. יחד עם זאת, ידוע למחקר המודרני כי שימוש בחומרים משני תודעה נפוץ היה באגן האמזונס לפני יותר מ-4000 שנה, טענה לה תימוכין מניתוח מדוקדק של כלי פולחן אשר נמצאו באזורי ריכוז האוכלוסייה של אותם השנים. בנוגע לאיוואסקה באופן ספציפי, העדויות הראשונות מגיעות אלינו מהמאה ה-17, עת ראשוני מגלי הארצות הספרדים העזו להיכנס ליער גשם זה במטרה למפותו לצורכי כיבושיהם.

מפגש העולם המערבי עם האיוואסקה מתחיל עם פרנסיסקו דה אורלאנה (Francisco de Orellana), המערבי הראשון אשר הצליח להפליג לאורכו של האמזונס. ממשיכי דרכו הם אלו שהעלו על הכתב בפעם הראשונה את קיומו של אותו משקה מסתורי. למשל, במכתב שנשלח מאת חוסה צ'נטרה, חייל בשירות הלגיון הספרדי, אל משרדי האינקוויזיציה שבספרד מפרט על "שיקוי שטני" המבושל מעשבי תיבול מרים:

"העמים  מקדישים לילה שלם לניבוי עתידות.

לשם כך בוחרים את הבית הגדול ביותר בסביבה, שכן צפויים להגיע לאירוע רבים.

החושף תולה את מיטתו באמצע ומניח לצידו שיקוי תופת, הידוע

בשם Ayahuasca,  אשר יעיל במיוחד בשינוי החושים של האדם".

רוב החוקרים מאמינים כי הכיבוש הספרדי והפורטוגזי מהווה נקודת מפנה בהיסטוריית טקסי האיוואסקה. מדוע? חוקרים דוגמת פיטר גאו (Peter Gao) ובראבק דה מורי  (Brabec de Mori) טוענים שטקסי האיוואסקה התפתחו והושפעו באופן מהותי ממאמצי המיסיונריות של מסדרי הנצרות השונים.  לעתים קרובות, עולם המונחים של טקסי האיוואסקה משקף את מסורת הפולחן הנוצרית-קתולית כפי שבאה לידי ביטוי למשל בטקס המיסה, במסגרתו מבקש המאמין לאכול לחם ולשתות יין המסמלים את בשרו ודמו של ישוע. החוקר דה מורי מכנה זאת "הסוואה נוצרית", שכן, גם המשתתף בטקס האיוואסקה מתבקש לצרוך אל תוכו את אותה חליטה לה "קדושה אלוהית" או כוח בעל סגולות על-טבעיות.

כמו כן, השימוש בשפת הקצ'ואה בטקסי האיוואסקה נפוץ לאורכו ולרוחבו של יער האמזונס כולו, זאת ללא קשר לרקע הלשוני או התרבותי הספציפי של אותה קהילה. כאמור, רוב ניגוני "האיקארוס" מעוגנים בשפת הקצ'ואה, שפת המסחר שבין מושבות האמזונס אשר התעצבה במקביל וכתוצאה מאותו כיבוש קולוניאלי.

עדות נוספת להשפעות הקולוניאליות על עיצוב טקסי האיוואסקה מתמקדת בתהליכים כלכליים ופוליטיים אשר התרחשו מניצול העושר הבוטני של יער האמזונס, בייחוד זה הקשור לתעשיית הגומי. הרווח הכלכלי בו חשק הכובש הספרדי או הפורטוגזי מתעשייה זו משך ידיים עובדות רבות מקצוות היבשת, אשר הגיעו למעמקי יער האמזונס על מנת לנסות את מזלם בענף מתפתח זה. הנדידה אל מערב האמזונס הפגיש את בני היבשת השונים בתרבותם ומוצאם עם טקסי האיוואסקה המקומיים, וכך, בתהליך של טרנספורמציה תרבותית דו כיוונית, התגבשו אותם טקסים בהתאם לכוחות ההשפעה המקומיים מצד אחד, לאלו שמקורם בעולם המערבי-נוצרי מצד שני. לא סתם כנראה טקסי האיוואסקה במקומות רבים נקראים על שם "עשב עובד הגומי" (Yerba de Cauchero).

מיפוי האמזונס כיריית הפתיחה להשפעת תרבות המערב על טקסי האיוואסקה

מדובר בהאצה של חילופי תרבות אינטנסיביים, אשר בסופם גם היווצרות של קטגוריה חברתית חדשה, "המסטיזוס" (Mestizos) – תושבים בעלי מוצא אירופאי וילידי להם מעמד כלכלי ותרבותי יוצא דופן בחשיבותו. לפי החוקר פיטר גאו, לבני מעמד זה תפקיד מכריע בעיצוב טקסי האיוואסקה, בעיקר לאור מרכזיותם בהתפתחות אותה תעשיית גומי.

"תיירות האיוואסקה" היא התמורה השנייה שעלינו לציין. נהוג לאפיין את ראשית מגמה זו באמצע המאה ה-19, כאשר בוטנאים, אנתרופולוגיים ואתנוגרפיים מערביים החלו לתעד ולסווג את השימוש הילידי באיוואסקה. למגמה זו הצטרפה התעניינות "פופולארית" יותר אודות הסגולות הפוטנציאליות של חומר מסתורי זה. כאן המקום להזכיר את עבודתם של בני משפחת מק'קנה (דניס וטראנס) אשר ידועים בגיבוש תמונה צבעונית ורחבה אודות אותו החומר, תמונה אשר כללה היבטים בוטניים,פרמקולוגים-כימיים,פסיכולוגיים-פנומנולוגיים וכמובן גם רוחניים-אינטלקטואלים.

העניין התרבותי באיוואסקה בפרט, ובחומרים פסיכדליים בכלל, אפיין את האליטה האינטלקטואלית התרבותית של בני שנות ה-50 וה-60. הם פרצו את הדרך לאלו אשר מאסו בתחלואי החברה המערבית המודרנית וראו בא את "אם כל חטאת". החלה והתגבשה לה בקרב אותה תנועה האמונה כי יש למצוא את המזור הגופני-נפשי-חברתי בתרבויות אליהם טרם חדרה התרבות המערבית-קפיטליסטית, וכבדרך טבעית החלה זרימה של סקרנים אירופאים ואמריקאים אל עבר אותם מדינות מתפתחות למטרות צמיחה רוחנית והחלמה נפשית.

הגלגול העכשווי ביותר של תנועות אלו קיבל דחיפה משמעותית מהרנסנאס הפסיכדלי של תחילת שנות ה-2000, רנסנאס המגלם בחובו, בין השאר, את ההתעניינות המחודשת של עולם הפסיכיאטריה וחקר המוח בפוטנציאל הטיפולי הקיים בחומרים פסיכדליים, שם לרכיב הפעיל בחליטת האיוואסקה, ה-DMT, מקום מרכזי. כיום, כל המטייל בדרום אמריקה יפגוש בשלב כזה או אחר טקסי איוואסקה המוצעים בגלוי, טקסים המושכים אליהם צעירים ומבוגרים סקרנים כאחד. אלו "מחזירים עמם" את בשורת טקסי האיוואסקה לארצות מוצאם, וגל חדש של מסורות ארוכות שנים נטוע כיום עמוק במדינות מערביות רבות.

אודות טקסי האיוואסקה השונים

כפי שראינו, טקסי האיוואסקה על גווניהם השונים מושפעים רבות מהאינטראקציה עם עולם התרבות המערבי. בחלק זה נסקור ארבעה סוגים שונים של טקסי איוואסקה, המייצגים בעיני קווים כלליים לתצורות הטקסים השונות. יחד עם זאת, ברור שסוגי הטקסים הקיימים הפועל גדול ועשיר בהרבה ממה שאסקור כאן לפניכם.

לפני שניגש לפירוט מאפייני כל סוג, חשוב לי שנבין כי במרכזם של כל סוגי הטקסים שלושה אלמנטים בסיסיים, המשותפים בצורה זו או אחרת לכולם. שלושת האלמנטים הם החומר עצמו, תפקידו של השמאן, ונוכחותו של הניגון. השוני הקיים בין סוגי הטקסים הינו למעשה ביחס או הדגש הניתן לכל אחד משלושת האלמנטים, יחס המשתנה בהתאם למסורת או לתרבות במסגרתה נערך הטקס.

טקסים שמקורם באגן האמזונס המזרחי

הטקסים אשר צמחו באזור זה (בעיקר בשטחה של מדינת פרו של היום) נחשבים אולי לסגפניים ביותר. על מנת להבין סגפנות או "ספרטניות" זו, ניקח לדוגמה את בני שבט “השיפיבו” (Shipibo) הנחשבים בעיני רבים מהחוקרים לאחת מבין התרבויות העשירות ביותר בידע מסורתי אודות טקסי האיוואסקה.

לפי תרבות זו, נדרשת הכנה משמעותית לקראת ההשתתפות בטקסים. ההכנה כוללת תקופה משמעותית של "דיאטה", אשר כוונתה, התנזרות קיצונית מהסחות דעת חברתיות בשילוב של משטר תזונה מחמיר. תפקידה של ההתבודדות החברתית היא לאפשר התבוננות פנימית אינטנסיבית בעולם הנפש והרוח של המשתתף, ואילו ההקפדה על משטר התזונה תפקידה לטהר את הגוף לקראת צריכת האיוואסקה. המשמעות היא כי המשתתף יצרוך ארוחה אחת ביום, ארוחה הנעדרת מאכלים מעובדים, העשירים במלח, שומן ובשר. תקופת כל "דיאטה" יכולה להתפרס על פני מספר שבועות עד כדי מספר חודשים עבור אלו בעלי הניסיון. מיותר לציין כי בתקופת "הדיאטה" חל איסור על כל מגע מיני, וכמו כן גם על האוננות.

ההקפדה על חוקים נוקשים חלה גם כללי ההתנהגות בטקס עצמו. טקסים המנוהלים על ידי בני שבט השיפיבו מתרחשים בלילות בלבד, בתוך מבנה עץ פתוח למחיצה המכונה "מלוקה", שם לכל משתתף מזרן משלו עליו מתבקש להישאר במהלך הטקס (תזוזה על פני המזרן אפשרית, וכמו כן מותרת התנועה ברשות אל עבר השמאן בזמן המיועד עבור אלו המעוניינים או צריכים בקבלת מנה נוספת מן המשקה). כמו כן, נעשה שימוש בכלים נוספים להם ערך רוחני דוגמת "המאפאצ'ו" ("טבק יער") או תרכובת של מי פרחים בעלי ריח מתוק וחזק. עזרים אלו, מלבד חשיבותם הרוחנית, מסייעים למשתתפים עם תחושת הבחילה או תנועות המעיים החריגות האופייניות כל כך לשתיית האיוואסקה (נרחיב על הסיבה מדוע היא מתרחשת כאשר נדבר על פרמקולוגיה של החומר הפעיל). בהקשר זה, ניתן דגש חזק על היטהרות על ידי הקאה או עשיית צרכים, זאת כחלק מניקוי רוחני ואנרגטי, העוזר לגרש מהגוף כאבים נפשיים, טראומות או מחלות.

חשוב לציין כי בני שבט השיפיבו מאמינים כי ריפוי יסודי על ידי האיוואסקה תלוי בסוג של שיתוף פעולה שבין המשתתף, השמאן והכניסה למימד "עליון" על ידי שניהם. תהליך הריפוי מתחיל בשלב דיאגנוסטי-אבחוני, במסגרתו נכנס השמאן לאותו עולם עליון על ידי שתיית האיוואסקה בעצמו, שם הוא מקבל מידע אודות הקשיים הנחוצים בטיפול. השמאן או השמאנית מבקשים גם מהמשתתף לספר על החווה בדיעבד על מנת לוודא כי הליך הטיפול ממוקד ככל שניתן. בגלל זה דוגלים השמאנים משבט השיפיבו לקיומם של מספר טקסים, חלקם לצורכי אבחון וחלקם לצורכי ריפוי אקטיבי. זו גם הסיבה בגינה השמאנים אוסרים בדרך כלל על שתיית מנות גדולות מידי של איוואסקה, זאת על מנת שהמשתתף יוכל לפרט אודות שהתרחש באותם ספרות עליונות בעזרת השפעת האיוואסקה. במילים אחרות, מדובר בשתייה מדודה המאפשרת לשניים לחלץ תובנות ההכרחיות להליך הטיפולי.

התבודדויות ושהייה ממשוכת במבנים מקומיים כחלק מהותי של תהליך הדיאטה

בטקסים אשר יבואו לאחר טקסי האבחון, לתפקיד "האיקרו" אותו הזכרנו קודם מקום מהותי. לפי האמונה השבטית, תפקידו של ניגון האיקרו הוא להוות סוג של "כלי" הנושא את התהליך הטיפולי מהעולם העליון, דרך השמאן אל עבר נפשו של המשתתף. מעניין לציין כי לפי מסורות קדומות, המשתתף אינו צורך את האיוואסקה כלל, אלא רק השמאן אשר אחראי להיכנס לאותו עולם עליון ולהעביר את כוחו של הריפוי אל עבר המשתתף. גרסאות "מודרניות" יותר של טקסי השיפיבו מבקשות סוג של התבוננות פנימית גם מהמשתתף עצמו, וקיים סוג של עבודה אישית אל עבר ריפוי והחלמה. סביר להניח כי ווריאציה זו של התערבות מקורה בהתפתחות תיירות האיוואסקה, ובשילוב של אמונות מעולם הטיפול המערבי, המקדש גיבוש אסרטיביות מהמתמודד כחלק מהותי מכל הליך הבראה נפשי.

טקסים שמקורם באמזונס ההררי-צפוני

לטקסי האיוואסקה באזור זה (הנמצא היום בשטחה של מדינת קולומביה) מאפיינים תרבותיים ורוחניים ייחודיים המבדילים אותם ממסורות אחרות. למרות כי הדמיון רב מהשוני, קיימים מספר אלמנטים ייחודיים הראויים להרחבה. נתחיל בשם הניתן לטקס זה, אשר באזורים אלו מכונה בדרך כלל כ - Yagé (מבוטא " “yah-HEH). בחלק מהאזורים משתמשים גם בצמחים שונים אשר יכולים להשפיע על אופי, טיב או איכות החוויה. צמחים אלו נחשבים בדרך כלל למרים יותר או חזקים יותר, אך בכולם נמצא עדיין את השילוב בין DMT ומעכב האנזים MAO.

לשבטים באזור זה, הכוללים  בין היתר את בני שבט האינגה (Inga), סיונה (Siona) או הטוקאנו (Tukano), קוסמולוגיה מעט שונה מזו השייכת לבני שבט השיפיבו. שניהם מאמינים אמנם שתפקיד האיקרו הוא לתווך את ההליך הטיפולי, אך בניגוד לשכניהם מאגן האמזונס המזרחי, באזורי האמזונס ההרריים גם למשתתפים מקום בשירת האיקרו לצד השמאן (המכונה באזורים אלו "טאיטה" – Taita). כלומר, ההיררכיה בין המשתתפים לשמאן רכה יותר, והליך הטקס גמיש יותר. גם הם משתמשים בצמחים נוספים במהלך הטקס, כמו הטבק ומי הפרחים, אך הטקס נחשב למעט "צבעוני" יותר וכולל את שימוש מנהלי הטקסים בעזרים דוגמת נוצות, רעשנים ותרסיסים שונים. הבדלים נוספים באים לידי ביטוי בעריכת טקסים באוויר הפתוח, וניתן דגש רב יותר לרכיב הקהילתי הכוללים לעיתים את עידוד המתנסים בחומר בשיתוף בסיפורים או במהוואי לב מסוגים שונים. בניגוד לפרדיגמה הפרואנית, יש אזורים בהן מתרחשת גם ארוחה לאחר הטקס.

טקסים שמקורם במערב האמזונס / טקסים ברזילאיים

טקסי האיוואסקה הברזילאים ידועים במיוחד במידת הפתיחות והגמישות. מבחינה קוסמולוגית, מיוחדותם באה לידי ביטוי בשילוב בין אמונות ילידיות מסורתיות האופייניות לשבטי האמזונס שבשטח המדינה, לבין אלמנטים רוחניים, דתיים וקהילתיים שמקורם בדתות ומסורות אפריקאיות (היסטוריית ברזיל ידועה בסחר העבדים האפריקאים אשר הובאו למדינה לצורכי פיתוח החקלאות והכלכלה)  ובמסורות אירופאית אשר נדדו לברזיל על ידי ראשוני המתיישבים המערביים. למעשה ניתן לומר שהמגוון התרבותי-חברתי העשיר של ברזיל הוטמע גם בהקשר טקסי האיוואסקה, ובדתות סינקרטיות המבוססות על מרכזיותו של משקה זה.

לכן, בטקסי האיוואסקה הנפוצים בברזיל נראה למשל טקסים המתרחשים גם באור יום, באוויר הפתוח או סביב האש,  שבמהלכם קהילות שלמות לוקחות חלק פעיל. הטקסים כוללים לפעמים ניגונים מורכבים, מרובי כלים וקולות, השתתפות הקהל בשירה, ריקוד ותפילות שמקורן באחת מהדתות הנפוצות באזורים אלו. הצבעוניות באה לידי ביטוי גם בגוון אומנותי ייחודי אשר כוללת גם ציורי גוף וקישוטים שונים.

האופי המיוחד של טקסים קהילתיים מסוג זה מקדמת חוויה נפשית יוצאת דופן הנקראת "קומיוניטס", מונח שהוצג על ידי האנתרופולוג הבריטי ויקטור טרנר, המבטא את תחושת הסולידריות המוגברת המופקת ברגעי טקסים המסמלים מעבר או טרנספורמציה (נקראים לפעמים חוויות "לימינליות" או "גבוליות"). במהלך חווית הקומיוניטס מתרחשת התמוטטות זמנית של היררכיה החברתית אשר אפיינה את משתתפי הטקס לפני התרחשותו, התמוטטות לה אפקט רגשי של שחרור ואחדות חזק ביותר. בהזדמנות זו אני ממליץ לקרוא את מחקריו של החוקר ד"ר ליאור רוזמן על האפקט הייחודי של תופעה זו כפי שבאה לידי ביטוי בטקסי איוואסקה המשותפים לפלסטינאים ויהודים (ראו קישור בדף המקורות).

מה שחשוב להבין בהקשר לטקסים הברזילאים היא ההתמקדות המכוונת בחוויה הקהילתית והגמישות המתאפשרת במהלך הטקסים. כמו כן, חשוב שנבין את הדגש הניתן למעמד "הכוונות", אשר נע בין חתירה אל עבר ערכים של קדושה או יראת כבוד, לבין חוויות הנמצאות על הקשת האקסטטית-משחררת. לדוגמה, כנסיות בהן משקה האיוואסקה מקבל מעמד של קדושה דתית (כמו למשל אצל כנסיית "סנטו דיימי" ואחרות) ניתן דגש לטיהור הרוחני ולהתפתחות המוסרית. לעומתן, קהילות בעלות גוון ילידי-מסורתי מתמקדות יותר בהליך הריפוי הגופני והנפשי, חיפוש אחר מטרת חיים או בחיבור לטבע ולתודעה הטמונה בו (תפיסה המכונה "אנימיזם").

טקסי איוואסקה נאו-שמאנים

סוג הטקסים הרביעי הינו למעשה אסופה של מגוון רחב של טקסי האיוואסקה המשלבים בין אלמנטים מסורתיים לאלו המאפיינים את התרבות הספציפית במסגרתה נערך הטקס. כמשתמע מהגדרה זו, מדובר בסוג הטקסים הגמיש ביותר, שם כל מנהל או מנהלת טקס בונה את המרחב בהתאם לאמות מידה פרטיות ואישיות, בצמוד לעולם ערכים והיישומים הספציפיים הנכונים עבורו או עבורה. טקסים אלו נפוצים בכל העולם, ולכן קשה מאוד להצביע על סממן ייחודי כזה או אחר מלבד היותם לא מחויבים למסורת תרבותית, חברתית או דתית פרטנית (אלא אם כן הם חפצים בכך).

כך ניתן למשל למצוא טקסים במסגרתם נעדרת החובה על הגבלת כמות האנשים המשתתפים, היצמדות לסוג מוזיקה כזה או אחר או אפילו שילוב של חומרים נוספים. בהתאם למנהלי הטקס, ניתנת או נמנעת הרשות להשתתפות פעילה (אשר יכולה לכלול ריקוד, שירה, שיתוף בחזיונות או בתובנות), הרשות למגע מסוג כזה או אחר או להרשות להיצמדות לעולם ערכים ספציפי.

מצד אחד, הגמישות הרבה מאפשרת לאנשים מרקעים תרבותיים או סוציו-כלכליים שונים להתנסות בחוויה ייחודית. היא מאפשרת גם עיצוב והתאמה לצורכי האדם הספציפי, ולתחושת שייכות בהינתן והאדם אכן זקוק לכך. יחד עם זאת, הגמישות הרבה יכולה גם להוביל למרחב שאינו מוחזק דיו, החזקה המעוגנת בידע וניסיון הדורות השמור לסוג הטקסים המסורתיים.

המחלוקת סביב קיום טקסים "נאו שמאנים" מתעסקת גם בשאלה האם וכיצד ראוי לקיים טקסים שמקורם בעושר התרבותי של קהילה מסורתית כזו האחרת. כיצד שומרים על בטחון המשתתפים מצד אחד, ועל כבוד המסורות העתיקות מצד שני? רבים מאמינים כי הפופולאריות הרבה לה זוכים הטקסים הנאו שמאנים הינה תוצאה והחמרה של תפיסות מערביות-קפיטליסטיות בטבען, בעוד אחרים רואים בכך דמוקרטיזציה של חוכמת הדורות העתיקה אשר כולנו צאצאיה, בין אם נולדנו באירופה, אפריקה, אסיה, אוסטרליה, צפון או דרום אמריקה.

בפרק השני של הכתבה נתעמק בחומר הפעיל באיוואסקה הוא ה-DMT. נבין את מנגנון הפעולה המוחי תחת השפעתו, את מיוחדותו החווייתית בהשוואה לחומרים פסיכדלים אחרים ונסקור מספר מחקרים אשר בחנו את השפעת החומר בהקשר הטיפול הפסיכולוגי.

אזהרה!

השימוש בחומרים פסיכדליים אינו חוקי בישראל. האתר אינו תומך או מעודד שימוש בחומרים אסורים במסגרות לא מוסדרות ולא חוקיות. לשימוש שאינו במסגרת מחקרית וחוקית עלולות להיות השלכות חמורות ואף טראומטיות.

המידע המופיע באתר זה הינו למטרות העשרה כללית בלבד, ותכניו אינם מיועדים להוות תחליף לייעוץ, אבחון או טיפול רפואי.

האתר מתייחס באופן שווה לבני שני המינים והשימוש בלשון זכר ו/או נקבה הוא מטעמי נוחות בלבד.

מקורות

Ruffell, S. G., Crosland‐Wood, M., Palmer, R., Netzband, N., Tsang, W., Weiss, B., ... & Sarris, J. (2023). Ayahuasca: a review of historical, pharmacological, and therapeutic aspects. Psychiatry and Clinical Neurosciences Reports, 2(4), e146.‏

Highpine, G. (2012). Unraveling the Mystery of the Origin of Ayahuasca. Ayahuasca. com.‏

Metzner, R. (Ed.). (2005). Sacred vine of spirits: Ayahuasca. Inner Traditions/Bear & Co.‏

Roseman, L., Ron, Y., Saca, A., Ginsberg, N., Luan, L., Karkabi, N., ... & Carhart-Harris, R. (2021). Relational processes in ayahuasca groups of Palestinians and Israelis. Frontiers in pharmacology, 12, 607529.‏