אם.די.אם.איי (MDMA)
- Itamar Cohen
- 2 בספט׳ 2024
- זמן קריאה 2 דקות
עודכן: 15 בספט׳ 2024
ה - MDMA, או בשמו המלא: 3,4-Methylenedioxymethamphetamine, הוא חומר סינתטי ולו השפעות מרתקות על התודעה. הוא נחשב חומר אמפתוגני, כלומר חומר המעורר תחושת אמפתיה, תחושת שלום פנימי, ביטחון, אמון, אופוריה ורצון בקרבה. בנוסף, החומר הוא סטימיולנט, כלומר ממריץ, וגם בעל רכיבים פסיכדליים-הזייתיים, אם כי בכמות מזערית. הוא עונה לשמות רבים, ביניהם אקסטזי (ככמוסה) , מולי או מאנדי (בצורת קריסטל). השפעתו הסובייקטיבית על התודעה מתחילה לאחר 30-60 דקות בקירוב. לרוב, הוא מגיע לשיא ההשפעה לאחר שעתיים, ומשמר עוצמתו במשך שלוש שעות נוספות.
החומר התגלה בתחילת המאה הקודמת על ידי מעבדות MERCK, אם כי לא זכה לעניין מחקרי רב עד לשנות ה-70, עת הכימאי האמריקאי אלכסנדר שולגין בחן אותו מחדש. שולגין הבחין במיוחדות הרבה שבחומר זה, מיוחדות הנובעת מהקיום המשותף שבין היות ממריץ לבין היותו מעורר אמפתיה, אמון וביטחון.
הסגולות הפרו חברתיות של חומר זה, יחד עם יכולתו לשכך חרדות ולרומם את מצב הרוח, הפכו אותו לפופולרי ביותר בסצנת הרייב של שנות ה-80. הדבר גרם לבהלה רבה לאור שימוש מופרז בחומר, חוסר פיקוח על תכולת הקפסולה אשר הכילה לרוב חומרים נוספים ומסוכנים בהרבה, וחוסר מודעות להליכי הצריכה הנכונה. הדבר הוביל למקרי מוות רבים ולהוצאתו מהחוק במדינות המערב.
לאחרונה סירב מנהל המזון והתרופות האמריקאי (ה-FDA) לאשר את הטיפול הנתמך בחומר עבור המתמודדים עם הפרעות פוסט טראומטיות, וביקש לערוך מחקר נוסף אשר ייתכן וימשך כמה שנים. ארגון MAPS, אשר מוביל את המחקר אודות הטיפול הנתמך ב-MDMA, נמצא כעת בהליכי גישור עם מנהל התרופות, זאת במטרה לזרז את תהליך האישור במהירות האפשרית.
למידע נוסף אודות המחקר והטיפול ב-MDMA, בדף הכתבות.
מקורות
Smith, K. W., Sicignano, D. J., Hernandez, A. V., & White, C. M. (2022). MDMA‐assisted psychotherapy for treatment of posttraumatic stress disorder: A systematic review with meta‐analysis. The Journal of Clinical Pharmacology, 62(4), 463-471.
Herpers, J., Maximets, N., van Dongen, N. N., Zijlmans, J., & Vermetten, E. (2024). Expert opinions on implementation of MDMA-assisted therapy in Europe: critical appraisal towards training, clinical practice, and regulation. European Journal of Psychotraumatology, 15(1), 2378651.
Comments