לאחר תהליך ההכנה, רוב המחקרים הקליניים בחומרים פסיכדלים כוללים מפגש אחד עד שלושה במסגרתו הנבדק נוטל את החומר הפסיכדלי הפעיל. מספר המפגשים, המינון והחומר הספציפי בהתאם לכל שאלת מחקר, בהתבסס על מגוון משתנים הכוללים בין היתר את סוג הנבדקים (בעלי ניסיון או ללא בעלי ניסיון קודם, נבדקים "בריאים" למול נבדקים המתמודדים עם אתגרים נפשיים, וכו'), סוג האתגר הנפשי (דיכאון, התמכרויות, הפרעות אכילה, PTSD וכו'), המרווח בין מפגשי הנטילה ומשתנים נוספים.
רובו של המחקר העכשווי מתבצע לפי המודל הפסיכדלי, לפיו מנגנון השינוי הוא החוויה הפסיכדלית עצמה, מאפיינה הקוגניטיביים והרגשיים, והתהליכים הנוירופיזיולוגיים שבתשתיתה (למידה חדשה המתאפשרת משינויים מוחיים ברמת התפקוד והמבנה – "נוירופלסטיות מוחית"), זאת בשילוב תמיכה פסיכולוגית לא מכוונת (מאנגלית, non-directive psychological support). מחקרים וטיפולים מוקדמים יותר כללו שלבי נטילה שונים במקצת. דוגמא לכך ניתן לראות בטיפול הפסיכוליטי, במסגרתו נוטל הנבדק/מטופל מינון נמוך מהחומר הפסיכדלי למען ביסוס ותמיכה בתהליכים נפשיים "דינאמיים" (שחרור חומר בלתי מודע, ריכוך הגנות פסיכולוגיות, ביסוסו של קטרזיס וכו').
שלב הנטילה במחקר המודרני כולל ליווי של מטפל או זוג מטפלים לאורך שעות הפעולה של החומרים השונים (לפעמים מדובר לתהליך שיכול לקחת גם למעלה מ-8 שעות). במסגרת השלב מוכוון הנבדק להתבוננות פנימית, לגיבוש עמדה לא שיפוטית, התמסרות למנעד הרגשי ועמדה "מאפשרת" בלתי מתנגדת לתכנים הצפים. לשם כך, רוב המחקרים מספקים לנבדקים אוזניות מהן עולה מוזיקה בעלת גוון רגשי, כיסוי עיניים, תפאורה נעימה וכמובן, מעקב צמוד של אנשי מקצוע למען פיקוח אחר המצב הגופני. לאחר שלבי הנטילה, הנבדקים מתחילים את השלב האחרון במחקר/בטיפול, שלב המכונה "אינטגרציה".
מקורות
Andersen, K. A., Carhart‐Harris, R., Nutt, D. J., & Erritzoe, D. (2021). Therapeutic effects of classic serotonergic psychedelics: A systematic review of modern‐era clinical studies. Acta Psychiatrica Scandinavica, 143(2), 101-118.
Bender, D., & Hellerstein, D. J. (2022). Assessing the risk–benefit profile of classical psychedelics: A clinical review of second-wave psychedelic research. Psychopharmacology, 1-26.
Comments