די.אם.טי (DMT)

חומר פסיכואקטיבי ממשפחת הפסיכדליים הקלאסיים המצוי בעולם החי, ואף נוכח במינון זעיר ביותר בגוף האדם. למרות שייכותו למשפחת הפסיכדליים הקלאסיים, רבים מדווחים כי השפעתו התודעתית שונה משמעותית מחבריו למשפחה. בדומה לבני המשפחה האחרים (ה-LSD, המסקלין והפסילוסיבין), רבים מדווחים על חוויות "רוחניות" רבות עוצמה הכוללות פירוק גבולות העצמי, טשטוש תפיסת מקום וזמן, נואטיות (תחושת ידיעה עמוקה), פרדוקסליות ואיחוד עם "השלם הגדול". יחד עם זאת, רבים מדווחים כי מיוחדותו של החומר באה לידי ביטוי במפגש עם "ישויות" שונות אשר להן תבונה ובחזיונות מוחשיים להפליא. דיווחים אלו הובילו את החוקר רק סטראסמן (Strassman), מחשובי חוקרי ה-DMT, לכנותו כ"מולקולת האל" (The Spirit Molecule).

ה- DMT נצרך בצורות שונות. על ידי עישון, השפעתו אינטנסיביות ביותר. אם נצטט מדבריו של הפילוסוף אלן וואטס,  חווית ה-DMT יכולה להסתכם במשפט "טען את היקום לתוך תותח, תכוון למח, שוט!". יחד עם זאת, זמן השפעת ה-DMT דרך עישון קצרה מאוד (עד כ-20 דקות). הסיבה לכך נעוצה בעובדה שגופנו מפרק במהירות את ה-DMT על ידי אנזים הנקרא  מונואמין אקסידאז (MAO). אך את אנזים זה אפשר לעכב, וכך לאפשר חוויה פסיכדלית ארוכה ומדורגת יותר. זהו למעשה המנגנון העומד מאחורי חליטת האיוואסקה, חליטה המשלבת בין צריכת ה-DMT עם מעכב האנזים (הנקרא MAO-I). ראו ערך איוואסקה לפירוט נוסף.

בשנים האחרונות גברה ההתעניינות המחקרית בהשפעותיו הטיפוליות של ה-DMT וקיימות עדויות להטבה משמעותית אצל הסובלים מדיכאון עמיד, PTSD וחרדות שונות. שימוש נוסף ומרתק במיוחד נמצא כרגע בשלבי מחקר באוניברסיטת אימפריאל קולג' אשר בלונדון, מחקר הכולל החדרת ה-DMT באינפוזיה כך שמתאפשרת חווית DMT אשר עורכת כבין 40 דק לשעה.

מקורות

Strassman, R. (2000). DMT: The spirit molecule: A doctor's revolutionary research into the biology of near-death and mystical experiences. Simon and Schuster.

‏

Eckernäs, E., Koomen, J., Timmermann, C., Carhart‐Harris, R., Röshammar, D., & Ashton, M. (2023). Optimized infusion rates for N, N‐dimethyltryptamine to achieve a target psychedelic intensity based on a modeling and simulation framework. CPT: Pharmacometrics & Systems Pharmacology, 12(10), 1398-1410.

‏

Gallimore, A. R., & Luke, D. P. (2015). DMT research from 1956 to the edge of time. In Neurotransmissions: Essays on psychedelics from breaking convention. London: Strange Attractor (pp. 291-316).‏