האם חומרים פסיכדליים "דוברי אמת"? חלק שני

בחלקו הראשון של המאמר עסקנו במושג "האמת" ומערכת היחסים של מושג זה עם השימוש בחומרים מרחבי תודעה. בחלקו השני נעסוק באופנים נוספים של "השגת ידע", ונבחן מה המחקר העדכני אודות חומרים פסיכדליים מחדש על יכולותנו לרכוש ידע זה.

כיצד? ("Knowledge How")

ידע מסוג נוסף הוא ידע בדבר "כיצד/איך לעשות דברים" או "ידע יכולות" (ability knowledge), השווה באופן גס לכישורים. לדוגמא, איך לרכב על אופניים, לרקוד או לתכנת מחשב. האם ייתכן שבכוחם של צריכת חומרים פסיכדליים לסייע ברכישת יכולות וכישורים חדשים?

אחת ההצעות של שנון היא שמצבים פסיכדליים מאפשרים למשתתף ללמוד כיצד "לנווט את החוויה הפסיכדלית במקצועיות". לדבריו "משתתפים עשויים בסופו של דבר לרכוש את המיומנות שבאומנות של שתיית איוואסקה". נראה כי יש תמיכה מחקרית לטענה זו שכן קשיים בתפקוד הקוגניטיבי-ניהולי תחת השפעת האיוואסקה נפוצים פחות אצל בעלי ניסיון, מה שיכול להתפרש כצבירת מיומנות מסוימת בניהול החוויה הפסיכדלית.

רכישת כישורים זו נראית כטריוויאלית, אך הדבר תלוי במהות או סוג אותו הידע אותו אנו מכנים "ניווט החוויה הפסיכדלית".  אפשרות ראויה לציון היא הדמיון ליכולת "לאפשר או לשחרר" (“letting go”), להיות "פתוחים ולקבל" את החוויה הפנימית. ייתכן שמדובר ביכולת דומה לכישרון המנטאלי הבא לידי ביטוי במדיטציה מסוג "מיינדפולנס".

מספר תצפיות שנערכו רומזות על האפשרות שיש אמת בדבר. ההנחיה המקובלת הניתנת לנבדקים במחקר הפסיכדלי מדגישה את החשיבות שבלהיות פתוח, סקרן ומאופק לכל התכנים אשר להם פוטנציאל להתגלות (הידע המחקרי שנצבר עם השנים אכן תומך בכך שמימוש הנחיה זו מעלה את הסבירות לחוויה לה תועלת חווייתית רבה. כתוצאה מכך, מחקרים רבים מגייסים משתתפים שאינם "נאיביים פסיכדלית" (כלומר, שיש להם ניסיון עם חומרים פסיכדליים) אשר להם הסיכוי הרב יותר "לצלוח" את הניסוי ברוגע וביטחון.

מבחינה נוירופיזיולוגית, מחקרים רבים מצביעים על כך שנטילת חומרים פסיכדליים מנמיכה את הרגישות (ולכן גם את הפעילות) של האזור מסוים בקליפת המוח המכונה -Posterior cingulate cortex, השייך למערכת רשתית העונה לשם "רשת ברירת המחדל" (מספר אזורי מוח שונים הפועלים בסינרגיה כאשר נבדקים מתבקשים להיות במנוחה, "לאפשר למחשבות לנדוד" ולא להתמקד בפעילות מחשבתית ספציפית).

אזור זה פועל ביתר שאת כאשר נבדקים מדווחים על מחשבות הקשורות ל"ייצוג-העצמי", אך תחת פסיכדליים, כאשר האזור פועל בעצימות נמוכה, אותם נבדקים מדווחים על חווית "התמוססות הגבולות" או "התמוססות האגו". בהקשר זה, מעניין לראות כי מתרחשת אקטיבציה מופחתת של אזור זה אצל שותי איוואסקה מנוסים גם במצב תודעה שגרתי, את קיומו של מתאם הופכי בין פעילות אזור זה לבין מספר ההתנסויות בצריכת איוואסקה (כלומר, ככל שמספר ההתנסויות גדל, כך מצטמצמת פעילותו של ה-PCC) ואת קיומו של מתאם חיובי בין מספר ההתנסויות באיוואסקה לבין מדד "ההתעלות שמעבר לעצמי" הנמדד על ידי מבחני פסיכומטריים.

מחקרים בנוירופידבק (הליך המודד את פעילות המוח ומעניק משוב בזמן אמת) אצל משתתפים המיומנים במדיטציה מראים כי פעילות ה-PCC מועצמת כאשר הם "מאבדים" את המצב המדיטטיבי, נמשכים אחר "רכבת המחשבות" ומגיבים באופן שאינו מאופק. בנוסף, היכולת "להתנתק" ממחשבות על "העצמי" אצל המנוסים במדיטציה מועצמת לאחר שאלו התנסו בטקסי איוואסקה, והדבר נמצא במתאם עם שינויים בדפוסי הפעילות המוחית המשויכים ל-PCC.  

ממצאים מחקריים אלו מעלים את האפשרות כי ניתן להכפיפם גם למחקר הפסיכדלי. השפעות מתמשכות של שימוש בחומרים פסיכדליים יכולים להיבחן כנגד היכולת להימנע ממחשבות מוכוונות "עצמי" כאשר נבדקים אינם תחת השפעת החומרים, ואת משך הזמן של יכולת זו. תוצאות חיוביות ממחקרים פוטנציאלים אלו יתמכו בטענה כי חוויות פסיכדליות יכולות לעזור לנבדקים לקבל ידע כיצד "להרפות" ו"לקבל את החוויה הפנימית".

שנון (2010) מונה מספר יתרונות "אפיסטמולוגיים" נוספים תחת הקטגוריה של ידע אודות "כיצד", כגון העצמת היכולת האומנותית ויצירתיות. יחד עם זאת, בהעדר הוכחה בדבר שיפורים מתמשכים בתחומים אלו תחת מצב תודעתי רגיל, לא ברור האם ניתן להכפיפם תחת האמירה עי ידע מסוג זה אכן הושג. נכון לשלב זה, ניתן לתאר אותם ממצאים כשיפורי ביצועים חולפים.

"ידע מהכרות” – Knowledge by Acquaintances

קטגוריה אפיסטמולוגית שלישית, אשר מבחינה רעיונות נחשבת למעט מורכבת יותר מקודמותיה,  היא "ידע על ידי היכרות". מבחינה אינטואיטיבית, דמיינו את הדרכים השונות בהן ניתן להכיר את "דונאלד טראמפ". ניתן להכיר עובדות שונות אודות האיש באופן בלתי ישיר דרך צפייה בטלוויזיה או וויקיפדיה. דרך נוספת היא על ידי פגישת האיש ויצירת היכרות שאינה מתווכת על ידי מדיום כזה או אחר.

אחד המחלוקות בתחום הפילוסופיה של הנפש, הקשורה באדיקות לאפיסטמולוגיה במישור הפסיכדלי, מתמקדת בניסוי המחשבתי מאת פרנק ג'קסון (Frank Jackson) המכונה "החדר של מארי" (Mary’s Room thought experiment), אשר נבחן בעיקר בהקשר בעיית "גוף-נפש".

הניסוי המחשבתי אומר דבר כזה: מארי היא מדענית מוח מהעתיד בו גובש ומופה לחלוטין הידע הרפואי. בעתיד זה יודעים הכל אודות טבע המוח האנושי. יחד עם זאת, למרות שמארי יודעת הכל על המוח הנושי, היא עצמה חייה בחדר בו קיימים רק הצבעים השחור והלבן, והיא מעולם לא ראתה צבעים נוספים. היא יודעת הכל על הרשתית, והקרנית, על אזורי המוח האחראים לעיבוד צבעים ומה מתרחש בדיוק כאשר אדם מסוים רואה את הצבע "אדום". יום אחד, מארי מצליחה לצאת מחדרה שחור-לבן ונחשפת לראשונה לצבע ה"אדום" כאשר נתקלה בעגבנייה. היא למדה ברגע זה "איך זה לראות את הצבע האדום". מכיוון שמארי כביכול ידעה את כל המידע הפיזיקאלי הקשור בחוויית הצבע האדום, ג'קסון טוען כי יש אינפורמציה נוספת הניתנת לרכישה, וכך ניתן להחליש עמדות מטריאליסטיות אודות העולם בו אנו חיים.

פילוסופים רבים אכן מסכימים עם ג'קסון כי מארי למדה משהו חדש בכך שנחשפה ברמה החווייתית לצבע האדום, אך הם פחות משוכנעים כי ניתן להסיק מכך דבר אודות התפיסה המטריאליסטית. לשם כך, הם השקיעו מחשבה על מנת להעניק הסבר איזה סוג של ידע מארי כן רחשה, וכיצד ידע זה מתיישב בנינוחות עם העמדה המטריאליסטית. כיוון מחשבה עיקרי מדגיש כי מארי רכשה ידע עקיף בלבד לפני שיצאה אל העולם הצבעוני, וידע על ידי היכרות בעת היציאה עצמה. בהקשר הפסיכדלי, לט'בי מציין כי אותם חומרים מעניקים ידע על ידי היכרות בשני צירים מרכזיים. הראשון, אודות ההיקף הפוטנציאלי הנרחב של החוויה הפסיכדלית, והשני אודות טבע תפיסת האדם את עצמו.

אין ספק כי חומרים פסיכדליים מציגים באופן דרמטי כי רפרטואר החוויה האנושית, לטוב או לרע, גדול ומוזר בהרבה מאשר הטווח אליו אנו חשופים תחת תודעה יומיומית. דוגמא נדרשת עולה מכתביו של אלדוס האקסלי, חסיד החקירה המיסטית, אודות נבכי התודעה הפסיכדלית אליה נחשף לאחר נטילת מסקלין. דוגמא נוספת נשאיל מכתביו של פאנקה (Panke, 1954) המבוססים על ניסיונו הקליני עם המתמודדים עם מחלה סופנית: 

"בנקודה זו, כל זאת בהינתן שהמטופל לא חווה בעבר חוויה מיסטית ספונטנית, גוברת בו התודעה האינטנסיבית של ממד שונה לחלוטין של חוויה שמעולם לא דמיין כאפשרית. מניסיונו האישי, הוא עכשיו יודע שיש פוטנציאל נוסף לתודעה האנושית מאשר אנו מעריכים תחת תודעה רגילה. תובנה משמעותית זו לעיתים נחוות כ"הורדת מסך" המעניקה חשיפה המשנה עמדות ודפוסי התנהגות. ברגע שהאדם נחשף לסוג תודעה מסוג זה, חיים וממות יכולים להיבחן תחת פרספקטיבה חדשה. מטופלים יכולים כעת לגשת אל "אי הידיעה" בתחושת ביטחון חדשה. הסברים לוגיים אודות החובה של התודעה האנושית להתרחש רק בשדה המוכר והמצומצם מעולם לא יאחזו שוב בעוצמתם הקודמת". (Pahnke 1969)

ומה בדבר הציר השני? בעת "התמוססות האגו", המשתתף תחת השפעת החומרים הפסיכדליים פוגש פנים-אל-פנים את העובדה כי תחושת הנבדלות וההימשכות של העצמי הינה הבנייה תודעתית בלבד. הם חווים את התודעה ללא התפיסה הרגילה של "העצמי", או תפיסת "עצמי" כלשהי (למרות שהדבר נתון למחלוקת בין חוקרים שונים).

אין הכוונה בכך שתחושת העצמי היא אשליה בלבד שכן, החוויה הפסיכדלית מכילה לעיתים קרובות גם את התמוססות הגובלות הגופניים, אשר קיימים באופן וודאי. יש אמנם מיסטיקנים ופילוסופים (וביניהם כותב המאמר)  שאכן מאמינים כי "העצמי" הינו אשליה, אך ללא קשר, הגילוי כי תפיסת העצמי הינה הבנייה היא גילוי שאין להמעיט בחשיבותו. החווים את החוויה הפסיכדלית, כאלו אשר מאמינים או המכחישים כי הטבע ה"עצמי" הינו הבנייתי, נפגשים באופן בלתי מתווך להתרחשות זו בפעם הראשונה.

קיימות טענות נוספות בדבר ה"ידע דרך ההיכרות". שנון מציע כי לא נמצא איכות אפיסטמית תחת פסיכדליים בכך שנראה בידע הנרכש כ"ידע עובדתי חדש", אלא בכך שבכוחם להעניק הערכה חדשה, עמוקה יותר של אמת אשר נרכשה בעבר.

"ייתכן כי האינפורמציה שנרכשה נחשבת כבנאלית, אך המצב בו היא נרכשה יכול להיחוות כמיוחד... הסתכלות על העלים של צמחים מגלה שהם מוכוונים אל עבר קרני השמש, הרגשתי כי אני רואה למעשה את חומר ההנקה של האור הסולארי. האם רכשתי בכך ידע חדש? אני בספק. אבל נפתחתי לראות את העולם באור חדש" (Shanon 2010).

דברי שנון מתיישבים בדמיון מסוים לדבריו של טאפר (Tupper, 2003) לפיהם פסיכדליים מאפשרים גישה לדרכי ידיעה "מיסטיות" ו"סומטיות" אבולוציוניות אשר נשכחו על ידי התרבות המודרנית.

לא כל ההצעות שלהלן מוכללות תחת הקטגוריה של "ידיעה דרך היכרות". למעשה, עצם "הידיעה שדרך היכרות" נתונה לביקורת מצד פילוסופים רבים. ראסל לדוגמא (1910) הגדיר ידע דרך היכרות כאחד שאינו כולל תיווך מסוג כלשהו בין המוח לאובייקט הנלמד, אך לא ברור אם דרך זו אכן אפשרית. לבסוף, ידע דרך היכרות הוא יחסי, וכל אדם המאמין שהעצמי הוא אשליה שואל את עצמו "מה או מי הוא אותו 'מכיר' עם הטבע ההבנייתי של העצמי, או עם הפוטנציאל התודעתי שלו?"

רעיון אחד אשר יכול לסייע לנו הוא "תצורות ההצגה" מאת (Alter and Walter 2007) . הרעיון הבסיסי מאחורי המושג יוצג כך: חשבו על ההבדל שבין הסתכלות על ציור, תמונה או אנימציית CGI אודות אסון התאומים. על מנת להעריך כי השוני אינו רק תצורת ההצגה, חשבו על ההבדל בין קריאת תיאור מקרה מאת אלקאעידה לבין תיאור אותו מקרה על ידי סוכנויות הבטחון האמריקאיות או על ידי אדם אשר נכח באירוע. אפילו אם תיאורים אלו אינם סותרים אחד את השני ברמה העובדתית, הם כן יציירו תמונה שונה לחלוטין של אותו האירוע תחת אותה תצורת הצגה.

זהו למעשה המאפיין המאחד את הערכים האפיסטמיים המוצעים על ידי החומרים הפסיכדליים, מעבר להיותם מספקים "ידע עובדתי" או "ידע כיצד". הם מספקים הערכה חדשה של ידע אשר נרכש בעבר דרך אמצעי תצוגה אחרים.

שוני זה יכול להיות דרמטי ביותר. אמונה אינטלקטואלית בדבר "אחדות היקום" שונה בתכלית מחוויית החיבור בדרך וויזואלית, סומאטית, מרחבית ורגשית הממלאת לחלוטין את השדה התודעתי. הדבר דומה להבדל בין אמונת האדם המתגייס בדבר עתידו להיות תחת התקפה לבין החוויה של עמידה בבוץ שדה הקרב כאשר האחרון עטוף בקול שריקת הכדורים.

ייתכן ואנו מאמצים, ביחד עם חוקרי קוגניציה רבים, את העמדה כי יש הבדל מהותי בין ידע אבסטרקטי לבין הבנה אמיתית הזקוקה לחוויה חושית, מוטורית ורגשית עשירה. ייתכן וחומרים פסיכדליים, על ידי הגברת התקשורת העצבית בין אזורי מוח שונים "הרחוקים" אחד מהשני תחת תודעה רגילה, מאפשרים לנו להבין את מה שאינו ניתן להבנה תחת תודעה יומיומית רגילה.

לסיכום

גם אלו המטילים ספק בעל-טבעי או ממדים "אשר מעבר" צריכים לקחת ברצינות את הסבירות כי בכוחם של החומרים הפסיכדליים לסייע בהשגת ידע. ייתכן ובאפשרותם לספק ידע עובדתי (אודות נפש האדם המתנסה בחומרים, אודות נפשו של הזולת, אודות דפוסים אבסטרקטים ואודות פתרונות יצירתיים לבעיות הדורשות מומחיות ספציפית). בנוסף, הם יכולים לספק ידע אודות הדרך בה ניתן לבצע פעולה או לרכוש כישור מסוים (ידע אודות "כיצד" הבא לידי ביטוי ביכולת "לשחרר ולקבל" מצבים נפשיים) או הרחבת ההבנה דרך תצורות הצגה חדשות.

את הטענות האפיסטמיות של המשתמשים בחומרים פסיכדליים אין לקבל ללא ביקורת, אך אין גם לשלול אותם בקלות דעת. טענות אפיסטמיות ספציפיות אודות השימוש בחומרים פסיכדליים צריכות להיבחן כל אחת בנפרד, זאת על ידי הכפפתם לבחינה קפדנית רב תחומית.

בהינתן התעצמות התימוכין ליעילותם הטיפולית, קיימת החובה להבנת המנגנונים של אותן התערבויות חדשות. אחת השאלות הדחופות ביותר להבנת המנגנון הטיפולי היא האם מנגנון זה נתמך על גילויי תובנות תקפות. לדעת כותב המאמר, ייתכן מאוד כי התשובה חיובית, אך הבשורה נתונה רק לקיומו של מחקר עתידי. באופן כללי, עלינו להעריך כי קיימת דרך שלישית הנמצאת בין התפיסה המסורתית הרואה בחומרים הפסיכדליים כאנתאוגנים ("מעוררי אלוהות") החושפים מציאות הנמצאת מחוץ לתחום המציאות היומיומית, לבין תפיסת החומרים כ"מעוררי הזיות ואשליות" הנטולות מאפיינים אפיסטמיים תקפים.

אזהרה!

השימוש בחומרים פסיכדליים אינו חוקי כיום בישראל. האתר אינו תומך או מעודד שימוש בחומרים אסורים במסגרות לא מוסדרות ולא חוקיות. לשימוש שאינו במסגרת מחקרית וחוקית עלולות להיות השלכות חמורות ואף טראומטיות.

המידע המופיע באתר זה הינו למטרות מידע כללי בלבד, ותכניו אינם מיועדים להוות תחליף לייעוץ, אבחון או טיפול רפואי.

האתר מתייחס באופן שווה לבני שני המינים והשימוש בלשון זכר ו/או נקבה הוא מטעמי נוחות בלבד.

מקורות

Fox, K.C., Zakarauskas, P., Dixon, M., Ellamil, M., Thompson, E. and Christoff, K., 2012. Meditation experience predicts introspective accuracy. PloS one, 7(9), p.e45370 

Gertler, B., 1999. A defense of the knowledge argument. Philosophical Studies, 93(3), pp.317-336

Gosling, S.D., Rentfrow, P.J. and Swann Jr, W.B., 2003. A very brief measure of the Big-Five personality domains. Journal of Research in personality, 37(6), pp.504-528 

Griffiths, R.R., Johnson, M.W., Richards, W.A., Richards, B.D., Jesse, R., MacLean, K.A., Barrett, F.S., Cosimano, M.P. and Klinedinst, M.A., 2017. Psilocybinoccasioned mystical-type experience in combination with meditation and other spiritual practices produces enduring positive changes in psychological functioning and in trait measures of prosocial attitudes and behaviors. Journal of Psychopharmacology, p.0269881117731279. DOI: 10.1177/0269881117731279 

Harman, W.W., McKim, R.H., Mogar, R.E., Fadiman, J. and Stolaroff, M.J., 1966. Psychedelic agents in creative problem-solving: A pilot study. Psychological reports, 19(1), pp.211-227 

Hoyningen-Huene, P., 1987. On the varieties of the distinction between the context of discovery and the context of justification. Studies in History and philosophy of science, 18, pp.501-515 

Huxley, A., 1954. The Doors of Perception. London: Chatto & Windus. Jackson, F., 1982. Epiphenomenal qualia. Philosophical quarterly, 32(127), pp.127-136

Jackson, F., 1986. What Mary didn't know. The Journal of Philosophy, 83(5), pp.291295

Lebedev, A.V., Kaelen, M., Lövdén, M., Nilsson, J., Feilding, A., Nutt, D.J. and CarhartHarris, R.L., 2016. LSD‐induced entropic brain activity predicts subsequent personality change. Human brain mapping, 37(9), pp.3203-3213.