הטיפול הפסיכדלי המודרני

הנפוץ מבין הטיפולים הנתמכים בחומרים משני תודעה.  השיטה כוללת נטילה של מינון בינוני/גבוהה מהחומר הפעיל (בעיקר מהמשפחה הקלאסית אבל לא רק) על מנת לאפשר התבוננות פנימית שאינה מוסחת מהמתרחש בסביבה החיצונית. הטיפול הפסיכדלי מכוון את המטופל אל עבר חוויה עוצמתית ומסע פנימי עמוק, ללא שיח אנליטי בין המטפל למטופל בעת החוויה. אין הכוונה שהתהליך אינו כולל שיח, אלא כי האחרון מתרחש לפני ואחרי החוויה הפסיכדלית (שלב ההכנה ושלב האינטגרציה), שם המטופל והמטפל מעמיקים את הקשר הבין אישי, מגבירים את תחושת הביטחון והאמון, מעלים לדיון היבטים שייתכן ויעלו במהלך החוויה ומעבדים את קשת התובנות.

סוג זה של טיפול נבחן ברוב המחקר הפסיכדלי הטיפולי בשנים האחרונות, ומחולק לרוב לשלושה חלקים: מספר פגישות הכנה, מפגש בו נוטלים את החומר הפעיל, ושלב העיבוד והאינטגרציה. מחקרים עדכניים מעודדים את השתתפות המטפל בכל אחד משלושת השלבים ונראה כי מעורבות מסוג זה מעלה את הסיכוי להטבה ארוכת טווח.

מקורות

Brennan, W., Kelman, A. R., & Belser, A. B. (2023). A systematic review of reporting practices in psychedelic clinical trials: psychological support, therapy, and psychosocial interventions. Psychedelic Medicine, 1(4), 218-229.‏