הטיפולים הפסיכדליים השונים: חלק רביעי

הטיפול הסומאטי-פסיכדלי:

שיטת טיפול בעזרת חומרים משני תודעה המתרכזת בעבודה עם הגוף. בבסיס הגישה, התפיסה שמכאובים נפשיים "נרשמים בגוף", ועל כן יש להתחיל בגוף את מסע הריפוי, בדגש על תפקוד מערכת העצבים האוטונומית (מערכת התומכת בפעילותם התקינה של תהליכים חיוניים בסיסיים האחראית על ויסות פעולות שאינן מכוונות באופן מודע כגון קצב לב, פעילות מערכת העיכול, לחץ דם וכו'). יש המגדירים את הטיפול הסומאטי-פסיכדלי כאינטנסיבי, המחייב את המטופל להיעזר במשאבים נפשיים אישיים ומעגלי תמיכה יציבים ואמינים.

מדוע גישה זו נחשבת לאינטנסיבית? התשובה היא במיקוד הניתן לאקטיבציה (עירור) של המערכת החושית, מערכת עליה לחומרים הפסיכדליים השפעה פונדמנטלית. לפי הגישה,  החוויה הגופנית יעילה יותר בעיבוד אירועים בעלי מטען רגשי חזק או זיכרונות טעונים בהשוואה לדרך השכלית-מילולית. תפיסה זו די אינטואיטיבית, שכן, אם נבחן סימפטומים כמו חרדה, פחד או דיכאון נראה כי להם שורשים בתגובתיות מערכת העצבים. "הבטן מתהפכת" אנו נוהגים לומר. אנו מרגישים "פרפרים בבטן" כאשר אנחנו מתרגשים, דפיקות לב מואצות בעת דאגה, ואנו מזילים דמעות כאשר אנו עצובים.

הדוגלים בגישה מאמינים כי מערכת העצבים שלנו מייצרת את אותם סימפטומים נפשיים, ולכן, בהינתן תנאים מתאימים, היא גם זו אשר ביכולתה לעבדם בצורה המיטבית. החומרים הפסיכדליים משמשים כזרזים עוצמתיים המאפשרים לדרך הטיפול הסומאטית לפעול במהירות וביסודיות רבה יותר מאשר דרכי טיפול הפונים לחשיבה האנליטית.

קיימים מודלים טיפוליים רבים שהמשותף לכולם הוא הקשר שבין הגוף והנפש. מודל אחד מרכזי עמו עובדים מטפלי גוף פסיכדליים רבים הוא הטיפול הסומאטי פסיכדלי אינטראקטיבי (Psychedelic Somatic Interactional - PSIP), אשר נהגה על ידי סאג' ראזבי (Saj Razvi) מהמכון הסומאטי פסיכדלי. שלא כמו הטיפול הפסיכדלי, טיפול זה מחדד את הפוקוס על הרכיב האישי, הבין אישי והתפקוד הכללי, וממעט לתת דגש על הרכיב המיסטי או הטרנסצנדנטלי (שמעבר לגשמיות).

לפי המודל, הטיפול הפסיכולוגי המסורתי, המתמקד בניתוח אנליטי של חוויות ועיבודם על ידי דיבור, מבוסס על "מצבי תודעה משניים". למה הכוונה? לתהליכים מחשבתיים מורכבים הכוללים יצירת נרטיבים מילוליים אודות המתרחש בנפש, הבניית משמעות, ניתוחים רציונליים ולוגיים, וכו'. יחד עם זאת, חומרים פסיכדליים מאפשרים את שחרורם של "מצבי תודעה ראשוניים" המאופיינים בחוויות סנסוריות (חושיות), רגשיות, אי רציונליות, אבסטרקטיות, המעוגנים בחוויות ילדות מוקדמות.

אם "השפה" של החומרים הפסיכדליים היא שפת "מצבי תודעה ראשוניים", יש להפנות את הזרקור הטיפולי אל דוברי שפה זו. זרקור זה יאיר אם כך על מערכת העצבים האוטונומית. הדוגלים במודל זה מאמינים כי הפרעות נפשיות אינן משתפרות באופן משמעותי רק על ידי הגברת המודעות הקוגניטיבית לדפוסיהם. יש "להפוך את הכיוון" -  במקום לחלץ עצמנו מכאב נפשי דרך השכל (שישפיע בתורו על החוויה הגופנית), יש לחלץ עצמנו דרך החוויה הגופנית (שהיא בתורה תשפיע על השכל). באנגלית זה נשמע הרבה יותר טוב – “It is the difference between trying to think your way out of it versus feeling your way out of it”.

מטרת הטיפול הסומטי פסיכדלי אינטראקטיבי היא מתן האפשרות למערכת העצבים האוטונומית "לתקן את עצמה" ובכך לטפל בהתמודדויות נפשיות כגון חרדה, לחץ, דיכאון, דיסוציאציה (ניתוק) והפרעות דחק פוסט טראומטיות. למה אנו מתכוונים כשאנו אומרים "לתקן את עצמה"? ראשית יש להבין כי מערכת העצבים האוטונומית מחלוקת לשניים – למערכת הסימפתטית והמערכת הפרה-סימפתטית. אחריותה של המערכת הסימפתטית היא "לעורר את גופנו" כאשר אנו תחת איום. רגשות כגון פחד וחרדה, כעס ואגרסיביות, לחץ ומתח הן נגזרות של מערכת זו. תפקידה של המערכת הפרה-סימפתטית היא דווקא הפוכה. היא אחראית על החזרת המערכת ש"התעוררה" בחזרה למצב מנוחה, ואחראית על תהליכים כגון שינה, עיכול, הרגעה והרפיה.

ההפרעות הנפשיות, לפי המודל, הן כאשר מסיבות כאלה ואחרות, איננו מצליחים להעניק למערכת הפרה-סימפתטית את ההזדמנות "להרגיע את המערכת". מבחינה פסיכולוגית, הווה נדמיין אדם השרוי בחרדה חברתית. המערכת האוטונומית מזהה איום חברתי ומגיבה בהתאם. הבעיה מתחילה שבשלב זה, הקוגניציה, האופן שבו חושב האדם הסובל מחרדה חברתית משמרת את מצב החרדה על ידי מחשבות שונות.

כולנו מכירים את אותה מחשבה דביקה העונה לשם "מה אם?" – "מה אם ישימו לב שאני משעמם?", "מה אם אף אחד לא ירצה לדבר איתי?", "מה אם אנסה לדבר ואגמגם?" וכו'. מחשבות אלו יכולות ללוות את האדם הסובל מחרדה שבועות וחודשים רבים.  במצב זה, נשמרת תפיסת האיום על ידי המחשבה, דבר שמונע מהמערכת הפרה-סימפתטית לקדם מצב של רגיעה, וקוטעת את ההליך הטבעי של המערכת האוטונומית בכללותה.

אם כך, "התיקון העצמי של מערכת העצבים האוטונומית" הינה למעשה האפשרות לתת לגוף את היכולת לעבור ולעבד את מעגל העוררות והרגיעה. מהתחלת חווייתו של הכאב הנפשי, דרך הפעלת המערכת הסימפתטית, וחזרה למצב רגיעה וביטחון בהנהגתה של המערכת הפרה-סימפתטית.

אז מה עושה כאן המילה - Interactional?  לפי המודל, האדם תחת החוויה הסומטית שהוצתה על ידי נטילת החומר הפסיכדלי זקוק לדמות טיפולית אשר תווסת את התהליך. אותה דמות טיפולית אחראית להפניית תשומת הלב של המטופל על עבר גופו ותחושותיו. היא תשאל "איפה אתה מרגיש את החרדה", "איפה נמצא חווית הכאב שלך?". היא גם תכווין תהליכים בעזרתם ניתן להאיץ את הרגעת המערכת, אם על ידי נשימות או תרגילי מיינדפולנס שונים. במילים אחרות, תפקיד הדמות הטיפולית היא מצד אחד לעזור למטופל להישאר בחוויה הפנימית/גופנית, ומצד שני, לסייע בוויסות רגשותיו של המטופל. לכן, חשוב כי הדמות הטיפולית תהייה מווסתת בעצמה, מודעת להתרחשויות הרגשיות שלה, במצב נינוח, רגוע ונוכח. כך יוכל המטופל להיעזר בוויסות של הדמות המטפלת וכך לווסת את עצמו.

גם הטיפול בשיטת PSIP קיימים שלבי ההכנה, ניטלת החומר הפעיל והאינטגרציה:

הכנה:   בדומה לשלבי ההכנה של הטיפול הפסיכדלי והפסיכוליטי, גם כאן ניתן הדגש לבניית ברית טיפולית אמינה ויציבה. מתבצע בנוסף שיח אודות כוונת וציפיות, נערכת הערכה של הקשיים הנפשיים איתם מתמודד המטופל, כולל סקר הסימפטומים, ההיסטוריה האישית, רקע רפואי משפחתי, תפקוד כללי וכו'. נערכת הדרכה אודות שלב נטילת החומר הפעיל והדרכים בהן ניתן למקד את הפוקוס על חוויות חושיות ורגשיות. המטפל מעניק ומתרגל ביחד עם המטופל את הכלים הפרקטיים כגון נשימות ומיינדפולנס על מנת להגדיל את סל המשאבים של המטופל ולהעצים את תחושת הביטחון והאמונה בתהליך.

נטילת החומר הפעיל: המטופל מוזמן לחקור את שמרגיש וחש לאחר התחלת השפעתו של החומר הפעיל. התהליך מתרחש בסביבה נעימה ונוחה, המוחזקת היטב על ידי המטפלים. המטופל מוזמן להשתמש בכיסוי עיניים על מנת לצמצם את חדירתה של אינפורמציה חושית שמקורה מבחוץ. המטפל פעיל במסגרת שלב זה, זאת על מנת להכווין את תשומת הלב של המטופל כלפי פנים, ולשמש כדמות אשר יכולה להכיל כאבים נפשיים הקשורים לקשר עם האחר שמקורם בעברו של המטופל. בניגוד לטיפולים פסיכדליים אחרים, בטיפול מסוג זה נעדרת ההאזנה למוזיקה שכן היא יכולה להסיט מהקשב הפנימי למתרחש בגוף.

אינטגרציה: בדומה לטיפולים הנתמכים בחומרים משני תודעה אחרים, לאינטגרציה תפקיד חשוב בשימור האפקט הטיפולי. כאן מתרחש שיתוף פעולה צמוד בין המטפל והמטופל על מנת לרדת לעומקה של משמעות האירועים שעלו במהלך הסשן הפסיכדלי, ומתקיים דיאלוג אודות הרגשות, התחושות והמחשבות הנלוות להן. המטפל עוזר למטופל לנווט את העיבוד אודות כאבים רגשיים או זיכרונות מציפים אשר עלו, זאת על מנת למסגר את החוויה באופן שיאפשר לה להיות נוכחת בחיי המטופל וביכולת להשתמש בה כמשאב לשימור שינוי חיובי ארוך טווח.

הטיפול האנקליטי והטיפול הפסיכדלי-היפנוטי

נציין לסיום עוד שני טיפולים הנתמכים בחומרים משני תודעה. טיפולים אלו אינם נפוצים, ולכן המידע אודותם מועט. הטיפול האנקליטי פסיכדלי מתרכז בצרכים הילדים הפרימיטיביים של המטופל, בעיקר בהקשרי אהבה ותלות בדמות האם או האב. נגזר מהמילה  היוונית שפירושה "שכיבה", ומההתייחסות הפסיכולוגית לפיה המצב האנקליטי הוא מצב ה"תלות בּאחֵרים, כשם שהתינוק תלוי באימו".

הטיפול האנקליטי הוא פסיכואנליטי בבסיסו, ונהגה על  הפסיכואנליטיקאים ג'ויס מרטין ופאולין מקריריק (Joyce Martin and Pauline McCririck).   הוא מתכתב עם הטיפול הפסיכוליטי, אך שונה ממנו בזרקור של המכניזם הטיפולי. הפוקוס בטיפול זה מכוון כלפי החוויות הילדיות המוקדמות של המטופל, על הכאבים והתסכולים מאי סיפוק הצרכים הבין אישיים שמקורם במערכת היחסים שבין התינוק והדמות המטפלת, לרוב למערכת היחסים עם אימו. הטיפול מטרתו לספק את אותם צרכים מודחקים, לאותה השתוקקות לאהבה ולאינסטינקטים נוספים של החוויה הילדית, ובכך להעניק למטופל חוויה מתקנת. המטפל מעורב עמוקות בקשר הטיפולי, זאת בניגוד למסורות פסיכואנליטיות מוקדמות בהן המטפל שומר על "ריחוק" מסוים. 

הטיפול הפסיכדלי היפנוטי הוא חיה שונה לחלוטין. מטרתו להעצים את המצב ההיפנוטי, מצב תודעתי העומד בפני עצמו, במהלכו המטופל רגיש לסוגסטיות ( הַשָּׁאָה בעברית. תהליך פסיכולוגי שבו ניתן לגרום לבני אדם לשנות את עמדותיהם, מצבם הרגשי והתנהגותם). המאמינים בגישת טיפול זו משתמשים בחומרים משני תודעה על מנת להגביר את "הווליום" של המצב ההיפנוטי, להעצים את רכיב הסוגסטיבי, ובכך לייצר שינוי בדפוסים ההתנהגותיים, רגשיים ומחשבתיים שהן המקור לכאבים הנפשיים איתם מתמודד המטופל.

אזהרה!

השימוש בחומרים פסיכדליים אינו חוקי כיום בישראל. האתר אינו תומך או מעודד שימוש בחומרים אסורים במסגרות לא מוסדרות ולא חוקיות. לשימוש שאינו במסגרת מחקרית וחוקית עלולות להיות השלכות חמורות ואף טראומטיות.

המידע המופיע באתר זה הינו למטרות מידע כללי בלבד, ותכניו אינם מיועדים להוות תחליף לייעוץ, אבחון או טיפול רפואי.

האתר מתייחס באופן שווה לבני שני המינים והשימוש בלשון זכר ו/או נקבה הוא מטעמי נוחות בלבד.

מקורות

Garcia-Romeu, A., & Richards, W. A. (2018). Current perspectives on psychedelic therapy: use of serotonergic hallucinogens in clinical interventions. International Review of Psychiatry, 30(4), 291-316.

‏

Phelps, J. (2019). Training psychedelic therapists. Advances in Psychedelic Medicine: State of the Art Therapeutic Applications. Santa Barbara, USA: Praeger Books, 274-94.

‏

Zaretsky, T. G., Jagodnik, K. M., Barsic, R., Antonio, J. H., Bonanno, P. A., MacLeod, C., ... & Yehuda, R. (2024). The psychedelic future of post-traumatic stress disorder treatment. Current neuropharmacology, 22(4), 636.‏