הטיפולים הפסיכדליים השונים: חלק שלישי

לאחר שסקרנו את הטיפול הפסיכדלי הנפוץ ביותר בעולם המחקר העכשווי, נצלול עכשיו אל עבר מספר טיפולים נוספים ושונים הנתמכים בחומרים משני תודעה. טיפולים אלו משתמשים כאמור באופן שונה באותם חומרים, זאת בהתאם לתאוריית הטיפול העומדת מאחוריהם. 

הטיפול הפסיכוליטי

אביה של הגישה הפסיכוליטית, כפי שצוין בפרק המבוא, הוא הפסיכיאטר הבריטי רונלד סאנדיסון (Ronald A. Sandison). רבים  אמנם רואים עם זאת בפסיכיאטר הגרמני הנסראל לאונר (Hancarl Leuner)  כדמות המרכזית בקידום ושכלול הגישה, אשר באמתחתו השתתפות במעל ל-1000 תצפיות והערכות של מחקרים אודות הטיפול ב-LSD. לאונר הוא מבין הדוגלים ברעיון כי הטיפול הפסיכוליטי חייב לשמר את יכולת המטופל לתקשר עם המטפל ולשמר אוריינטציה למתרחש בחדר. זאת כמובן בניגוד לטיפול הפסיכדלי אשר מקדש את חשיבות "המסע הפנימי" עבורו חשובה ההתנתקות מהסביבה החיצונית.

כפי שכבר הזכירנו בקצרה, הטיפול הפסיכוליטי אינו דוגל במתן מינון גבוה של החומר הפעיל (LSD 30-150 mcg, psilocybin 3-15 mg) . בניגוד לטיפול הפסיכדלי, שם המינון הגבוה (LSD 250-800 mcg, psilocybin 25-40 mg) אמור להוביל לשינוי טרנספורמטיבי מהיר יחסית, הטיפול הפסיכוליטי משתמש בחומר הפעיל לשימוש בשירות הטיפול הפסיכואנליטי. האחרון היה למרכזי בשנות ה-50 וה-60 באירופה, זאת בזמן שאומץ באופן צנוע יותר גם בארה"ב.

ניתן לומר שהמטפל הפסיכוליטי אינו מאמין בשינוי מהיר, חד ועוצמתי כפי שמאמין עמיתו המטפל הפסיכדלי. ייתכן שהדבר נמצא בעוכריו של הראשון כאשר מבחינים בפער המשמעותי שבין המחקרים הבוחנים את דרכי הטיפול השונות. יחד עם זאת, בשנים האחרונות גובר העניין בטיפול הפסיכוליטי, הנשען על שינויים הדרגתיים אך יתכן שיציבים יותר. לשם השוואה, מספר המפגשים בטיפול הפסיכוליטי יכול להגיע עד כדי 25, בעוד שהטיפול הפסיכדלי יכול להסתכם בשבעה או שמונה מפגשים (כולל הכנה ואינטגרציה).

הטיפול הפסיכוליטי הינו למעשה טיפול פסיכודינמי (טיפול המתמקד במודלים המתבססים על קיומם של דינאמיקות בין קונפליקטים נפשיים, הגנות, דחפים וכו') המשלב מנות קטנות עד בינוניות של חומרים משני תודעה, בעיקר-LSD ופסילוסיבין. למטפלים הפסיכוליטים האמונה כי השפעת ה-LSD והפסילוסיבין, בשילוב הברית הטיפולית שבין המטפל והמטופל, בכוחה להקל על התממשותם של תהליכים נפשיים הנחוצים כל כך בתהליך הטיפול.

ריכוך הגנות פסיכולוגיות, רגרסיה, הצפתם הספונטנית של זיכרונות ילדות והעצמת ה"העברה" (מושג מרכזי בטיפול הפסיכודינמי המניח כי מקורם של רגשות המטופל כלפי המטפל מושפעות ממערכות היחסים המוקדמות של המטופל), כולם משחקים תפקיד חשוב בטיפול הפסיכוליטי. החשיבות היא ביכולת להשיג הגמשה של "האגו" (בניגוד ל"התמוססותו"), משם גם נובעת משמעות השם "פסיכוליטי" - מיוונית, "מגמישי תודעה".

שלב ההכנה של הטיפול הפסיכוליטי דומה במובנים רבים לזה של הטיפול הפסיכדלי. בתחילת הטיפול, מתבצע שיח אודות הגישה הפסיכודינמית, לימוד והדרכה אודות השפעת החומרים ושיתוף אודות חשיבות המינונים. כמו כן, מתבצעת הערכה ונשאלות שאלות אודות מסלול חייו של המטופל, הרקע הרפואי שלו ומשפחתו, אופי הקושי עימו מתמודד ומידת השפעתו על תפקודו היומיומי.

לאחר שלב ההכנה מתקיים הטיפול עצמו. הוא כולל מטפל אחד הנמצא תחת הדרכתו של פסיכיאטר האחראי על קביעת המינונים השונים. במקרים מסוימים מצטרף למטפל הראשי גם מלווה, אשר אמור להיות נוכח בחדר הטיפול (שאינו מתערב אלא במצבי מצוקה) למען הגברת תחושת הביטחון של המטופל ביודעו כי הינו תחת השגחתם של מספר אנשי מקצוע מנוסים ואחראיים.

למינונים קטנים ובינוניים של LSD או פסילוסיבין השפעה מדורגת על התודעה ולכן גם על האופן שבו מתנהל כל מפגש טיפולי. לאונר הנחה את העוסקים בטיפול הפסיכוליטי להבחין בין שלוש דרגות:

• הדרגה ההתחלתית (בין השעה הראשונה לשעה השלישית) – במהלכן המטופל יכנס למצב "דמוי חלום" בו יתרחשו שינויים במנעד הרגשי וירידה מסוימת בתקשורת המילולית. ייתכנו שינויים בתפיסה הכוללים מודעות רבה לחוויה החושית ונטייה לתאר את הקשיים איתם מתמודד המטופל בצורה סימבולית וציורית. על המטפל בשלב זה לעודד התבוננות פנימית.

• הדרגה התיכונה (בין השעה השלישית והרביעית) – עם התגברות השפעת החומר הפעיל, דרגה זו מאופיינת בהגברת הצורך בשיח מילולי וליצירת קשר עם המטפל. מתעצמת הנטייה "להעברה" וממשיכה ההעמקה אל עבר התבוננות פנימית. על מטפל בשלב זה להימנע מהצעת פירושים או וניתוחים שכן תפיסת הסביבה החיצונית עדיין מושפעת מאוד מהחומר הפעיל.

• דרגת הסיום (בין השעה החמישית והשביעית) – חוויות מהעבר מפורטות לפרטים, ונמשכת הנטייה לתקשורת מילולית. תובנות מעמיקות על דפוסי מערכות יחסים או אודות אמונות נוקשות ייתכן ויעלו למודעות בבולטות רבה. על המטפל לעורר את סקרנות המטופל על ידי שאלת שאלות המעודדות גילוי, ולהימנע מהנטייה להציע פתרון לבעיות או ניתוחים מעמיקים ומורכבים.

גם לטיפול הפסיכוליטי קיים טיפול משלים (בדמיון מסוים לשלב האינטגרציה של הטיפול הפסיכדלי) הכולל מספר מפגשים פסיכודינמיים המתבצעים ללא השפעתם של חומרים משני תודעה. יש המוספים לטיפול המשלים גם התערבות קבוצתית, הזדמנות להעשיר את הרכיב הבין אישי על ידי שיתוף, הגברת המודעות העצמית והרחבת הפרספקטיבה האישית.

 אזהרה!

השימוש בחומרים פסיכדליים אינו חוקי כיום בישראל. האתר אינו תומך או מעודד שימוש בחומרים אסורים במסגרות לא מוסדרות ולא חוקיות. לשימוש שאינו במסגרת מחקרית וחוקית עלולות להיות השלכות חמורות ואף טראומטיות.

המידע המופיע באתר זה הינו למטרות מידע כללי בלבד, ותכניו אינם מיועדים להוות תחליף לייעוץ, אבחון או טיפול רפואי.

האתר מתייחס באופן שווה לבני שני המינים והשימוש בלשון זכר ו/או נקבה הוא מטעמי נוחות בלבד.

מקורות

Passie, T., Guss, J., & Krähenmann, R. (2022). Lower-dose psycholytic therapy–a neglected approach. Frontiers in Psychiatry, 13, 1020505.

‏

Knight, R. P. (1941). Evaluation of the results of psychoanalytic therapy. American Journal of Psychiatry, 98(3), 434-446.‏