הטיפולים הפסיכדליים השונים: חלק שני

הטיפול הפסיכדלי המודרני

אם נחזור לסוג המחקר בו השתתפה ג'ולי, נוכל לשייכו למודל הטיפולי הנחקר ביותר בימים אלו. הטיפול הפסיכדלי, כפי שנהגה לראשונה על ידי אוסמונד והופר, מכווין את המשתתף לחוויה עמוקה ועוצמתית, זאת ללא ניתוח מילולי בין המטפל למטופל בעת החוויה. ההליך כולל נטילה של מינון גבוהה מהחומר הפעיל (בין אם מדובר ב-LSD, פסילוסיבין, DMT או מסקלין) זאת על מנת לסלול דרך אל עבר התבוננות פנימית.

אין הכוונה שהתהליך בכללותו נעדר שיח טיפולי. השיח מתרחש במפגשים שלפני ואחרי החוויה הפסיכדלית, שם הזוג הטיפולי מעמיק את הקשר הבין אישי, מגביר את תחושת הביטחון והאמון ומעלה לדיון היבטים שייתכן ויעלו במהלך החוויה. נהוג לחלק את הטיפול הפסיכדלי לשלושה שלבים:

שלב ההכנה

במסגרת ההכנה, המטפל והמטופל נפגשים בדרך כלל לשלושה עד חמישה מפגשים הדומים במידה רבה לתחילתו של כל טיפול. העמקת הקשר ובניית אמון הן כמובן מטרת העל, אך קיימים מספר אלמנטים ייחודיים לאופיו של הטיפול הנתמך בחומרים משני תודעה. המטפל מבצע הערכה של ההתמודדות והקשיים הנפשיים עליהם מבקש המטופל להתגבר. תשומת לב רבה ניתנת להיסטוריה של ההתמודדות, מידת השפעתה על תפקודו, המרקם המשפחתי ממנו מגיע, מעגלי התמיכה הקיימים (לאן המטופל חוזר לאחר המסע הפסיכדלי?), הבנתו הסובייקטיבית של מקור ואופי הקשיים, שיח אודות חוזקות,  ובחינה של דרכי ההתמודדות האישיים בהן נעזר עד כה. כמו כן,מבררים האם קיימת במשפחה נטייה להפרעות מהקשת הפסיכוטית וטיב ההתנסות הקודמת עם חומרים פסיכדליים.

בנוסף, חשוב לרדת לעומקם של הציפיות איתם מגיע המטופל. הציפיות הן אותן האמונות, דעות קדומות והנחות המושרשות באדם עת החליט על קבלת טיפול מסוג זה. לציפיות משמעות רבה, שכן הן יכולות להשפיע משמעותית על טיב החוויה. הן מעוצבות לרוב מנרטיבים תרבותיים וחברתיים, באופן בו מצטייר העולם הפסיכדלי באמצעי המדיה השונים, מסיפורים אותן שמע מאנשים שכבר התנסו ואף ממחקר אישי אותו מבצעים רבים טרם החליטו האם סוג זה של טיפול מתאים עבורם.

הציפיות נפרסות על סקאלה רחבה, מהאמונה שאותם חומרים הם מעין "תרופת קסמים שעתידה לפתור הכל", דרך כמיהה להתגלות רוחנית אשר תוביל לטרנספורמציה אישיותית, ועד לפחדים וחששות להחמרה במצב ומהעתיד להתגלות. כמטפלים, אנו חוששים שציפיות נוקשות מסוגים אלו בכוחם לפגוע בהליך הטיפולי בכך שיובילו לאכזבות, תסכולים, בלבול או לנוקשות רגשית. יש לכן לקיים שיח פתוח אודות הציפיות, לנרמל כמיהות שאינן ריאליסטיות ולפתוח את האדם לקבלתה של סקרנות ופתיחות לחוויות הפוטנציאליות.

במקביל לציפיות, מתקיים שיח מעמיק אודות הכוונות של המטופל מהמסע הפסיכדלי. בניגוד לציפיות, הכוונות הן מטרות מודעות. הן אינן קשיחות ומקובעות לתוצאה מסוימת. הן משמשות כמצפן המכווין את החוויה לכיווני צמיחה וריפוי. מטרתו של הזוג הטיפולי הוא לעצב כוונות אלו, וכוללות לרוב התכווננות לגילוי עצמי, הקלה רגשית או מגע אותנטי עם חוויות העבר או ציפיות העתיד. יחד הם מנסים לעורר פתיחות לכל חווה אפשרית, גמישות וסקרנות ללא דרישה אודות השגת תוצאה ספציפית כזו או אחרת.

לשלב ההכנה מתווסף רכיב חשוב נוסף הוא ההדרכה והלימוד אודות אותם חומרים ומגוון החוויות הפוטנציאליות עמן יכול האדם להיפגש במסגרת נטילתם. התהליך כולל לימוד אודות החומר הספציפי בו עתידים להשתמש, פריסת קשת החוויות האפשריות, וסקירה אודות הממצאים של מחקרים העדכניים. בנוסף, מתקיים שיח מעמיק אודות הקשיים בהן ניתן להיתקל במסגרת החוויה הפסיכדלית. המטפל מכין את המטופל לאפשרות של עלייתה של חרדה כזו או אחרת, מבצע "נרמול" אודות טבעיות המפגש איתה, ומציע דרכים פרקטיות שונות המסייעות לאדם לצלוח אותה. תרגילי נשימות, הכוונת תשומת לב לגוף ובחינת הדרכים השונות בהן ניתן להיעזר במטפל אשר ימצא ליד המטופל בעת החוויה, כולם חלק אינטגרלי משלב זה, אשר כולל גם תרגול והתנסות מעשית באותן הדרכים.

שלב ההתנסות  – The dosing session

לאחר שלב ההכנה מגיע הרגע בו נוטלים המטופלים את החומר הפעיל (לצורך המחשה, נשתמש במקרה של ג'ולי בו נטלה פסילוסיבין במינון של 25 מיליגרם). החוויה הפסיכדלית אינה מתרחשת בקליניקה רגילה. במקום אורות ניאון קרים ומכשור רפואי מאיים, המטופלים נכנסים לחדר המואר באור נעים ורך. החדר מעוצב כך שישדר אווירה ניחוחה, אסתטית ונקייה. ברקע מוזיקה נעימה, נרות ריחניים, מיטה אליה נעים להיכנס וגישה ישירה וקלה לשירותים פרטיים. המטרה היא לייצר סביבה מכילה, נעימה ושאינה מאיימת. שני מטפלים (בדרך כלל המטפל הראשי איתו התבצע שלב ההכנה ועוד מטפל נוסף איתו נערכה היכרות מקדימה) מקבלים את פניו של המטופל ומוודאים כי האחרון נינוח ומוכן.

לאחר שיח בו חוזרים שוב על היבטים מרכזיים אשר עלו בשלב ההכנה, המטופל מוזמן ליטול את הפסילוסיבין במינון המוסכם. זה הזמן שבו המשתתף מוזמן גם לכסות אל עיניו בכיסוי עיניים ולחבוש את האוזניות מהן בוקעת מוזיקה שנבחרה בקפידה. כמובן שאם המשתתף אינו מרגיש בנח עם הצעות אלו, אין חובה לציית להם. יחד עם זאת, ההזמנה לשימוש באוזניות וכיסוי עיניים אינו שרירותי. הטיפול הפסיכדלי, בהיותו דוגל במינון גבוהה של החומר הפעיל, מנכיח את הצורך לחוויה פנימית אישית, תוך תשומת לב מינימלית למתרחש בחוץ, ובהתכווננות מודעת להתמסרות למסע פנימי. אין הכוונה שלא מתבצע שיח בין המשתתף למטפל, אך שיח זה הוא שיח תומך. המטפל תמיד שם על מנת לעזור למשתתף להתכנס לתוך החוויה הפסיכדלית, ולהיעזר בו ככלי להרגעה וויסות רגשי.

שלב זה יכול להיערך זמן רב. לפעמים עד כדי 8 שעות. רוב הזמן המטופל יהיה מכונס בחוויה הפסיכדלית, זאת תוך כדי ידיעה בטוחה כי שני מטפלים מנוסים שומרים עליו מכל משמר. לקראת סוף החוויה, כאשר ריכוז החומר הפעיל בדם יורד בהדרגה, המטופל והמטפלים מקיימים תהליך של שיתוף, זאת מבלי לרדת לעומקם של התכנים.

האינטנסיביות הרבה של שלב זה מחייבת את המטפלים לרגישות רבה בעת החזרה למצב תודעתי יומיומי. המטרה היא להעניק למטופל "נחיתה" רכה, לעבד את העוצמות בהן נפגש, וליצירת רצף בין תחושת "העצמי" שלפני החוויה לזו שלאחריה. רצוי מאוד לדאוג מראש ליצירת קשר עם אדם מהמעגל החברתי הקרוב למטופל, זאת על מנת ללוותו הביתה בבטחה. חשוב לציין שמחקרים שונים בוחנים את השפעתם של מספר התנסויות של שלב זה, ואינם מגבילים עצמם להתנסות חד פעמית בלבד.

שלב האינטגרציה

לאינטגרציה של החוויה הפסיכדלית פנים רבות, שהמשותף לכולם היא הכוונה למקסם את הרכיבים הטיפוליים החיוביים ולצמצם את השפעתן של חוויות מאתגרות (באנגלית – Harm reduction). תפקידה "לשזור" לחייו של המטופל את שנחווה ונלמד במסגרת שלב ההתנסות, ולבסס שינוי ארוך טווח.  פניה הרבות של האינטגרציה כוללים, בנוסף לשיח הטיפולי, רכיבים שונים ומגוונים הכוללים בעיקר עבודה בעזרת מוזיקה, אומנות, תנועה, עבודת גוף ומגע ישיר עם הטבע. היא יכולה לכלול את המטופל והמטפל וכן לרתום אף את כוחה הטיפולי שבשייכות לקבוצה או קהילה. נציין עם זאת כי במסגרת מחקרית, כל המשתתפים אמורים לעבור את אותה התערבות טיפולית, ולכן מידה מועטה של גמישות מתאפשרת.

האינטגרציה עשויה לכלול אספקטים רבים כגון עיבוד וניתוח של חוויות מבלבלות, יצירת משמעות ונרטיבים אישיים, הקלה והכלה של רגשות קשים או סימפטומים שנשארו וגיבוש תובנות ועגינתם בהקשר חייו של המשתתף. מתקיים שיח אודות הדרכים לייצר שינוי המבוסס על גילויים חדשים, הנכחת קונפליקטים בין אמונות ישנות לחדשות ויצירת גשר ביניהן, התעמקות בדרכים בעזרתן ניתן לשמור על האלמנטים הטיפוליים המיטביים וכיצד להימנע מחזרתם של דפוסים ישנים שאינם אדפטיביים. היא יכולה לכלול גם התייחסות להסתגלות לחזרה לחיי שגרה, גישור ויצירת דיאלוג בין חלקי אישיות אשר ייתכן ונשכחו או הודחקו, והגברת החיבור לדרכים השונות של מימוש עצמי, שאינם דווקא מילוליים ורציונאליים, כגון רוחניות, יצירתיות, תנועה, אומנות, ריקוד או כל אלמנט אחר של חווית "העצמי".

חשוב לציין כי מטפלים שונים משתמשים בפרדיגמות טיפוליות שונות. על כן, חשוב לקיים דיאלוג אודות הרפרטואר המקצועי של המטפל. חלקם ישתמשו במודלים של הטיפול הדינאמי בעוד שחלקם ישתמשו בשיטות קוגניטיביות-התנהגותיות (CBT). יש המאמינים בטיפול סומאטי דרך הגוף, ויש המאמינים בטיפול מבוסס מיינדפולנס. אין באמת דרך אחת שמתאימה לכל, וכוחה של האינטגרציה נעוץ במידה רבה בהתאמה שבין צרכי המטופל והעדפותיו לבין הסגנון בו המטפל מרגיש בנח. מטפל מיומן יקיים תאום ציפיות עם המטופלים אודות האלמנטים החשובים להם, איתם הם מרגישים בנח ושבהם נטועה תקוותם.

אזהרה!

השימוש בחומרים פסיכדליים אינו חוקי כיום בישראל. האתר אינו תומך או מעודד שימוש בחומרים אסורים במסגרות לא מוסדרות ולא חוקיות. לשימוש שאינו במסגרת מחקרית וחוקית עלולות להיות השלכות חמורות ואף טראומטיות.

המידע המופיע באתר זה הינו למטרות מידע כללי בלבד, ותכניו אינם מיועדים להוות תחליף לייעוץ, אבחון או טיפול רפואי.

האתר מתייחס באופן שווה לבני שני המינים והשימוש בלשון זכר ו/או נקבה הוא מטעמי נוחות בלבד.

מקורות‏

Koslowski, M., Johnson, M. W., Gründer, G., & Betzler, F. (2021). Novel treatment approaches for substance use disorders: Therapeutic use of psychedelics and the role of psychotherapy. Current Addiction Reports, 1-11.‏