הפלסטיות של מערכת העצבים

ידועה גם בשם גמישות מוחית, וממחישה את יכולת מערכת העצבים להשתנות בהתאם למפגש של האדם עם הסביבה הפנימית והחיצונית. במילים אחרות, הפלסטיות של מערכת העצבים פירושה בעיקר תהליך הלמידה, והיא בבסיס היכולת להסתגלות ולהגברת הכושר ההישרדותי. ברזולוציה נוירופיזיולוגית, הלמידה היא למעשה השינויים בקשר שבין נוירונים (תאי עצב), וביכולתם לתקשר אחד עם השני. היא באה לידי ביטוי בשינויים חשמליים וכימיים המתרחשים בנקודות הממשק שבין הנוירונים, מרחב אשר מכונה המרווח הסינפטי. בכך מתרחשים שינויים ברשתות הנוירונים המתורגמים לבסוף ללמידה חדשה.

מחקרים אודות השימוש בחומרים פסיכדליים מראים כי להם יכולת השפעה רבה על הגמישות המוחית, המתורגמת ללמידה חדשה, החלשה של למידה קודמת או חיזוק למידה קיימת. היכולת של חומרים משני תודעה ליצור שינויים בגמישות המוחית נובעים בעיקר משרשרת תגובות כימיות שבסופם משתחרר מוליך עצבי הנקרא גלוטמט. הגלוטמט הינו חומר "מעורר" ה"מדרבן" את השיח שבין הנוירונים, ובכך מקדם את התבססותה של למידה חדשה. במחקרים שנוסו על עכברים, ניתן ממש לראות כיצד נקודות המפגש שבין הנוירונים מתעצמות במורכבותן (כלומר, יותר נקודות חיבור, יותר קולטנים ופריסה רחבה יותר של דנטריטים אודותם ניתן לקרוא בערך נפרד). 

מחקר מהסוג הנזכר למעלה בבני אדם אינו אפשרי, שכן הוא מחייב לקיחת דגימה מחתך מוח. למרות זאת, ניתן למדוד גמישות מוחית בדרכים נוספות. למשל, פעילותו של המוליך העצבי גלוטמט מגביר את ייצורו של חומר התומך ביכולת הגדילה וייצור של חלבונים הנחוצים ליצירת נקודות מפגש שבין נוירונים, בינהם, על ידי יזימה של שרשרת תגובה ארוכה, משתחרר חומר המכונה Brain Derived Neurotrophic Factor (BDNF). העלייה ב BDNF נמצאה במגוון רחב של מחקרים אודות משפחת הפסיכדליים הקלסיים וחומרי משני תודעה נוספים. בנוסף, מחקרים מראים כי הפעילות המוחית המקושרת להשפעתם של החומרים הפסיכדליים מייצרת שרשרת תגובות שבסופן גם שינויים ברמה הגנטית, אשר גם הם מגבירים את יכולת התקשורת שבין נוירונים.

מכך ניתן ללמוד אודות החשיבות הרבה שבעיבוד החוויה הפסיכדלית, שכן האחרונה תחזק את הקשרים החדשים שנוצרו, בתקווה שיתורגמו לשינוי קוגניטיבי, רגשי והתנהגותי אשר יטיב עם האדם המתמודד עם אתגרים נפשיים.

חשוב לזכור שהגברת הגמישות המוחית תחת חומרם פסיכדלים מתרחשת בעצימות משתנה באזורי מוח שונים, ובמיוחד באזורים בעלי ריכוז גבוהה של קולטן מסוג 2A (ראו ערך נפרד). מחקרים מראים כי עלייה מסוג זה מתרחשת בעיקר באונה הקדם מצחית, אזור בו תת פעילות מקיימת מתאם עם אתגרים נפשיים דוגמת החרדה והדיכאון. לפי כך, העלייה בגמישות המוחית באזור זה היא כרגע ההסבר המוביל להשפעה האנטי דיכאונית של חומרים פסיכדליים מהמשפחה הקלאסית. 

נקודה חשובה לסיכום, גמישות מוחית היא חרב פיפיות, וחשוב לאן מנתבים את הגברת הגמישות. גמישות מוחית כשלעצמה אינה מתורגמת ישירות להטבה נפשית, ובאותה קלות היא יכולה לקדם למידה חדשה אודות הרגלים שאינם בריאים או לחזק דפוסי מחשבה שאינם משרתים אותנו נאמנה. מכאן החשיבות המכרעת של הכנה נכונה ואינטגרציה, שכן, הן מאפשרות ניצול נכון של חלון ההזדמנויות הפלסטי למען הגברת  דפוסים ותובנות המקדמים רווחה נפשית. 

 מקורות

Calder, A. E., & Hasler, G. (2023). Towards an understanding of psychedelic-induced neuroplasticity. Neuropsychopharmacology, 48(1), 104-112.

‏

Vargas, M. V., Dunlap, L. E., Dong, C., Carter, S. J., Tombari, R. J., Jami, S. A., ... & Olson, D. E. (2023). Psychedelics promote neuroplasticity through the activation of intracellular 5-HT2A receptors. Science, 379(6633), 700-706.

‏

Kargbo, R. B. (2023). Psychedelic-Assisted Neuroplasticity for the Treatment of Mental Health Disorders. ACS Medicinal Chemistry Letters, 14(2), 133-135.‏