"הרפיית אמונות תחת חומרים פסיכדליים"

הבנת הנוירופיזיולוגיה של המוח התפתחה במהירות שיא מאז הגעתם של אמצעים מתקדמים לסריקות מוח. בהתבסס על הממצאים והרעיונות שאפשרו, נדדה בהדרגה התפיסה אודות המוח "כמכונת פרשנות" אל עבר תפיסה אחרת, לפיה האחרון מתנהג "כמכונת חיזוי". התאוריה המייצגת של תפיסה זו מכונה "קידוד החיזוי" (Predictive Coding), ובכוחה להסביר התנהגויות, חוויות סובייקטיביות ותופעות תודעתיות נוספות. נושא חם נוסף בעולם הנוירופיזיולוגיה, במיוחד ביחס לפסיכותרפיה ופסיכיאטריה, הוא הגל השני של מחקר פסיכדלי – הידוע יותר בכינויו "הרנסנס הפסיכדלי".

עד כה, איש לא העז לשלב את פרדיגמת "קידוד החיזוי" עם סל התוצאות המרשימות שהושגו במחקר בחומרים משני תודעה, כך שהיה חסר מודל תיאורטי כולל אשר בכוחו להמסביר את השפעותיו של טיפול זה על המוח מעבר לרמת תאי העצב. עד שהגיע "מודל הרפיית האמונות תחת חומרים פסיכדליים".

"הרפיית אמונות תחת חומרים פסיכדליים והמוח האנרכי" (REBUS & the anarchic brain)

רובין קארהארט-האריס (Robin Carhart Harris) וקארל פריסטון (Karl Friston), שני מדעני מוח מובילים מבריטניה, ניסו לגבש "מודל-על" מסוג זה, זאת תוך שילוב תיאוריות משלהם, "המוח האנטרופי" ו"עקרון האנרגיה החופשית" בהתאמה, במסגרת פרדיגמת "קידוד החיזוי". הם קראו למודל הזה: RElaxed Beliefs Under pSychedelics and the anarchic brain, או בקיצור REBUS. במאמר זה נרחיב על היסודות התיאורטיים העיקריים של מודל זה, ונשלבם בהדרגה על מנת לתאר את המודל בשפה פשוטה יחסית.

אבני הבסיס של מודל "הרפיית האמונות"

• "מודל קידוד היררכי" - Hierarchical predictive coding

בפסקת הפתיחה הזכרנו כי תפיסת הבסיס של המוח ופעילותו משתנה בהדרגה מעמדה הרואה בו "מכונת פרשנות" (עמדה פסיבית בהקשר לתפיסת המציאות) אל עבר עמדה הרואה בו "כמכונת חיזוי" (עמדה אקטיבית בהקשר להבניית המציאות). מאז כניסת המחשב לחיינו, מרבים מדענים לייצר אנלוגיה בינו לבין המוח האנושי. אנלוגיה זו, למרות היומרנות שבה, מקיימת סוג של היגיון ברמת הבסיס. נוירונים (תאי עצב), במילים פשוטות, יכולים להיתפס כסוג של מתג אשר יכול להיות במנוחה או בפעולה. במקביל, מכונות מורכבות פועלות בדרך כלל לפי כללים מתמטיים. נשאלת השאלה כיצד מתרגמים ביולוגיה מורכבות זו למודל מתמטי שמטרתו "חיזוי"?

לפי חוקרי מוח רבים,  נראה כי תפיסת המציאות מבוססת על "הערכה" של המציאות הפנימית והחיצונית של האינדיבידואל, ביחד עם מנגנון המתקן "שגיאות" בהערכה זו. "הערכה" ומנגנון "השגיאה" מכוונים כלפי קלט חושי שמקורו בסביבה בה אנו חיים. מודל הקידוד ההיררכי מבוסס על הנחה זו. לפי המודל, ככל שאנו מתבגרים, אנו מתוודעים יותר לדרך שבה העולם פועל, ואנו משיגים יותר ודאות יחסית לכך שלאירועים ספציפיים יש תוצאות ספציפיות ועקביות.

לאחר שנים בהן המוח "אוסף נתונים", הוא מייצר מודלים הסברתיים לגבי קלט צפוי, מנבא את הסיבות והמקורות של המתרחש בסביבה ומשווה בשיטתיות את "הצלחותיו" או "שגיאותיו" לקלט החושי בפועל. דוגמא טובה לכך היא ה"הערכה" שחפץ שייזרק לאוויר ייפול בסופו של דבר. דוגמא נוספת יכולה להיות למשל ההערכה כי פנייה סובלנית לאדם אחר תוביל לאינטראקציה חיובית.

ניתן לכנות מודלים מסדר גבוה כ"תפיסות העולם" או כ"אמונות", והם מתעדכנים באופן רציף כתלות במידת ההפתעה שלנו כאשר אירוע בלתי צפוי מתרחש. המודלים המתמטיים של הפעילות המוחית מכנים את אותה "הפתעה" כשגיאה בתהליך החיזוי, או במילים אחרות, ההבדל בין מה שהמוח חזה לבין המידע החושי שנקלט. ההיבט ההיררכי בא לידי ביטוי בכך שתהליך החיזוי מתרחש במספר שכבות או אזורי מוח בו זמנית. במהלך בנייה ועדכון המודלים באזורי המוח השונים, הערכות ואמונות מסדר "גבוה" יכולים להשפיע על התפיסה המתרחשת באזורים "נמוכים", זאת על ידי כך שהם מעניקים הסבר מספק כלשהו לאותה "הפתעה" או "שגיאה בחיזוי". מצב זה מכונה בשפה המקצועית "Top down".

מכאן אנחנו יכולים ללמוד כי למודלים הסברתיים מסדר גבוהה (אלו אשר היוו הסבר מספק מספר רב של פעמים) יש משקל רב יותר ממודלים הסברתיים מסדר נמוך. ככל שהמשקל רב יותר, כך יכולת ההסבר של המודל טובה יותר. בואו נשתמש בדוגמא:

רוב האנשים מכירים את אפקט "הכיסא-עם-הבגדים": כאשר אנו בחדר השינה החשוך, לשבריר שנייה, הכיסא שבחדר עליו בגדים עשוי להיראות כמו אדם. כעבור רגע, המודל הנכון שאומר "מדובר בכיסא עליו בגדים" נכנס לפעולה ומעניק הסבר מספק אודות המצב בפועל. ההיפוך המיידי הזה בין תפיסת "אדם בחדר" לבין "כיסא עם בגדים" מביא לידי ביטוי את מודל "קידוד החיזוי": קליפת המוח (אזור מוחי מסדר גבוה) אומר למערכת התפיסתית שהיא חייבת להיות שגויה. שגיאת החיזוי הנכנסת מוסברת, המודל מתעדכן ומתרחשת תפיסת מציאות נכונה ומדויקת יותר.

• "עקרון האנרגיה החופשית"

קארל פריסטון הרחיב את תאוריית "קידוד החזוי" על ידי ההשערה שכל אורגניזם שואף להגדיל את סיכויי הישרדותו על ידי כך שיפחית את "שגיאות החיזוי" (כך אורגניזם זה יוכל להתנהל במציאות ביעילות אך גם במידה רבה של ביטחון). שגיאות אלו מכונות "אנרגיה חופשית" ומבטאים את מידת חוסר הוודאות במסגרת התייחסות כלשהי. ככל שהאנרגיה החופשית עולה, עולה ממד "השגיאה" ועולה מידת חוסר הוודאות. מכיוון שאורגניזם ביולוגי יכול לשנות את הקלט שהוא מקבל באמצעות פעולה שהוא מבצע על הסביבה, הוא יכול להימנע ממצבים בהם הוא יחווה מידה רבה של חוסר וודאות או "הפתעה". למה הכוונה ב"פעולה שהוא מבצע על הסביבה"?

בואו נשמש במקרה בו אדם מסוים מחזיק במודל האומר "אם אפנה לאדם אחר בסובלנות, האינטראקציה תהייה נעימה". הוא משתמש במודל זה עת הוא נכנס לוויכוח פוליטי עם חבר, אך לצערו הרב, הוא נענה בתוקפנות ואגרסיביות מצד חברו. כעת בכוחו של האדם "לבצע פעולה על הסביבה" במטרה להתמודד עם "השגיאה בחיזוי". הוא יכול למשל להתעלם ולהכחיש את המקרה. במצב זה, האדם אינו צריך לשלם את המחיר שבעדכון המודל, אך הוא משלם את המחיר הכלול באי התאמה למציאות.

אפשרות שנייה, האדם יכול לעדכן את המודל כך שיתאים למציאות המשתנה. המודל המעודכן ייקח בחשבון "שגם אם אפנה לאדם אחר בסבלנות, ייתכן ואנשים מסוימים יגיבו בתוקפנות". הרווח במקרה זה הוא התאמה למציאות, אך המחיר כולל "כאב" מבחינה פסיכולוגית, ומצריך השקעת אנרגיה מרובה.

אפשרות שלישית היא כי אותו אדם ינסה באופן יזום להיכנס לשיח פוליטי דומה עם אנשים רבים אחרים, זאת בתקווה שמרביתם יתנהגו כלפיו בסובלנות, וכך יצליח לשלול את המקרה הפרטני ולשמר את המודל ללא צורך בעדכון. מצב זה אמנם, גם הוא, כולל השקעת אנרגיה רבה אשר יכולה להיות מושקעת במקומות אחרים.

לסיכום, אנשים יכולים להגביל את עצמם לסביבה המתאימה ביותר לאמונות שהם מחזיקים אודות התנהגות המציאות (ובכך להימנע מהפתעות גדולות - שגיאות בחיזוי), לעדכן את המודלים שברשותם עת הם נפגשים עם המציאות המשתנה או לחפש בצורה אקטיבית מציאות אלטרנטיבית הנמצאת בהתאמה למודלים הקיימים. במילים אחרות, אנחנו יכולים להישאר באזור הנוחות או להתמודד עם חוסר הוודאות, לעדכן מודלים ולשלם את המחיר הכרוך בכך.

• היפוטזת "המוח האנטרופי"

על אבן הבסיס הבאה אחראי חוקר המוח רובין קארהארט-האריס, אשר בהתבסס על נתוני מחקריו בפסילוסיבין (הרכיב הפעיל בפטריות ההזיה), הגה תיאוריה אודות האופן שבו מצבי תודעה שונים קשורים זה לזה. לפי הריס, איכות או עושר החוויה הסובייקטיבית קשורים ישירות למדד מיוחד במינו המכונה "אנטרופיה מוחית".

בהפשטה מסוימת, מדד האנטרופיה מבטא את מידת האקראיות (או כאוס) במערכת נתונה. בהקשר המוחי, פעילות סדורה וצפויה מקבלת מדד אנטרופיה נמוך, בעוד שפעילות "ספונטנית", בלתי צפויה או אקראית תקבל מדד אנטרופיה גבוה.

ההשערה בדבר המוח האנטרופי קובעת שמצבי תודעה נוקשים דוגמת הדיכאון או הפרעה טורדנית כפייתית (המאופיינות בדפוסי חשיבה נוקשים, "לופים" מחשבתיים ורומינציות), ניצבים על הספקטרום הנמוך של האנטרופיה (חוסר וודאות נמוכה ביותר), בעוד מצבי תודעה גמישים דוגמת הפרעות על הקשת הפסיכוטית, חלומות או חוויות דוגמת החוויה הפסיכדלית, נמצאים בקצהו הגבוה של הספקטרום האנטרופי (וודאות נמוכה, אקראיות גבוהה וספונטניות מחשבתית).

לדוגמה, נסתכל על הצורך לגבש אסטרטגיה חדשה לפתרון בעיה כלשהי, אתגר הדורש חשיבה יצירתית ויכולת לצאת ממסגרת ההתייחסות הרגילה. בהינתן אנטרופיה מוחית נמוכה (סדר גבוה), יהיה קשה יותר לאתר מחשבה מקורית, כזו הנמצאת מחוץ למנגנוני החשיבה הנוקשים והקשיחים. עם זאת, בקצה השני של הספקטרום, למוח "אנטרופי מידי" חסרה הלכידות המחשבתית, היכולת למקד ולגבש מבנה אחוד ואפקטיבי של מחשבות חדשות.  

ההשערה של האריס היא שהמוח של האדם הבוגר מצמצם במכוון את מידת האנטרופיה למצב המכונה "תת קריטי", זאת על מנת לאפשר לאורגניזם לפעול במידה מספקת של ארגון וסדר זאת על מנת להגדיל את סיכויי הישרדותו. לכן, ניתן לראות בצמצום זה את הצורך להגיע לרמת "איזון מקסימלית", בין סדר ואי-סדר.

בהקשר החומרים הפסיכדליים, הריס הראה כי לחומרים אלו היכולת "לדחוף" את המוח מעבר לנקודות הקריטיות, שם חוסר הסדר גובר במידה מסוימת על מידת הסדר, דבר המתורגם בסופו של דבר לעושר החוויתי המאפיין את המצב התודעתי תחת חומרים משני תודעה. "דחיפה" זו באה לידי ביטוי במידת אקראיות גבוהה באזורי מוח ספציפיים להם השפעה על תפיסת העצמי והמציאות בה פועל בעל המוח.

• לסיכום אבני הבסיס

תאוריית "קידוד החיזוי ההיררכי" מסבירה כיצד אמונות והערכות מסדר גבוה יכולות, בהתאם ל"משקל" שלהן, לווסת ולרסן פרשנות של נתונים תחושתיים שמקורם באזורי מוח הנחשבים לנמוכים מבחינה היררכית. בכך, אמונות מסדר גבוהה מצמצמות חוסר וודאות על ידי "כפייה" של סדר וארגון על אופן עיבוד קריאה ומיפוי המציאות.

יתרה מכך, על פי "עקרון האנרגיה החופשית", אותם אורגניזמים שואפים למזער את אי הוודאות הסובייקטיבית על מנת להגביר את יכולת ההישרדות. הם עושים זאת על ידי פעולה המתבצעת על סביבתם על מנת למזער ביתר שאת את מידת "האנרגיה החופשית" (כלומר, למזער את מידת חוסר הוודאות). לבסוף, "השערת המוח האנטרופי" של האריס קובעת כי אקראיות רבה ברמת תאי העצב קשורה ישירות ל"עושר" של החוויה הסובייקטיבית, וכי לחומרים פסיכדליים מסוימים היכולת להעצים אקראיות זו.

עיקרי תאוריית "הרפיית האמונות"

כעת ברשותנו כל שנחוץ להבנת עיקרי התאוריה. פריסטון והריס מציעים כי המנגנון המרכזי בעזרתו חומרים פסיכדלים תורמים לרווחה נפשית הוא בהחלשת יכולת הכפייה של אותם מנגנוני חיזוי מסדר גבוה, אלו הכופים "יתר סדר" על קריאת המציאות. החלשתם מאפשרת תקשורת רחבה יותר בין חלקי המוח השונים, ולשחרור תכנים מנטליים חדשים שבעבר "רוסנו" על ידי המודלים הנוקשים. בכך, גדלה באופן זמני "האנרגיה החופשית" במערכת, דבר המאפשר למטופלים להיחלץ מתפיסת עולמם עליה הם משלמים מחיר נפשי יקר, למרות "החסכונות" שבה. בכוחם כעת לשקול השקפת עולם חדשה, ולפעול ממקום גמיש ולכן גם מאוזן יותר על הספקטרום האנטרופי. דוגמא מהחיים תמחיש את העניין:

תארו לעצמכם אדם אשר חווה אירוע טראומטי אלים במהלך נעוריו. במטרה לשמר את יכולת ההישרדות ולהימנע ממקרים דומים, התקבע מנגנון חיזוי ואמונה חדש הפועל לפי הכלל האומר ש"לאנשים בדרך כלל יש כוונות רעות". מודל זה חסכוני, שכן, הוא מצמצם את מידת חוסר הוודאות בכך שמניח את הרע מכל באופן אוטומטי.

שנים חולפות ואמונה זו הולכת ומתחזקת. כעת בכוחה לכפות את עצמה על כל ראיה מנוגדת, אם על ידי התכחשות או אם במציאת הסברים חלופיים. כך מוצא עצמו האדם ב"מעגל קסמים" של מחשבה נוקשה, המנצל כל רסיס אינפורמציה לחזוק נכונותו ותקפותו. בגיל 45, האדם מתוודה לקושי שבקרבה לאחר ושבבניית מערכות יחסים המושתתות על אמון ופגיעות. הוא נוכח כי העבודה הכרוכה בשינוי אמונות הבסיס כוללת כאב נפשי (לדוגמא, החרדה אשר תצוף כאשר יצטרך לסמוך על האחר) והשקעת מאמצים נפשיים משמעותיים.

אם נתרגם דוגמא זו לשפת התאוריה, ניתן לומר כי מודל הקידוד ההיררכי מתאר את העדכון הפתאומי של האמונות שהתגבשו לאחר האירוע הטראומטי, זאת על מנת להגן מפני מקרים דומים. במשך השנים שלאחר מכן, עקרון האנרגיה החופשית פעל ביתר שאת, זאת על מנת להסיר את אי הוודאות לגבי מי "טוב" ומי "רע" על ידי אסטרטגיה קצרת טווח וחסכונית יותר, המפרשת כל אינדיקציה, שלילית, ניטרלית וחיובית כאחת, באופן נגטיבי וכפוטנציאל לסכנה אפשרית.

בנקודה זו נכנס הטיפול הנתמך בחומרים פסיכדליים לפעולה. בכוחם להחליש מערכות אמונה נוקשות מסדר גבוהה. האדם שבדוגמא מסוגל 'לקחת צעד אחורה' ולהתבונן באמונה זו וביסודותיה מנקודת מבט שונה. כאשר המנגנון מוחלש, קל יותר לעדכנו ולהתאימו למציאות המשתנה. האמונה הנוקשה מתרככת ונרגעת באופן זמני תחת השפעת החומרים, דבר המאפשר מתן הזדמנות לאמונות אחרות להתברג במערך האמונות הכללי, ובתקווה להקל ולהגמיש את אופן בו האדם מפרש את מציאותו.

כאן חשוב להזכיר כי פסיכותרפיה המשולבת עם חומרים משני תודעה היא האחראית לחיזוק האמונות האלטרנטיביות, בין אם פסיכותרפיה זו נכללת תחת ההגדרה הפסיכודינמית, הקוגניטיבית, ההתנהגותית או זו המערכתית.

אחד מנבדקי המחקר בפסילוסיבין אותו ניהל הריס מסכם חוויה זו באופן מעניין:

 "הרגשתי הרבה יותר קליל, כאילו משהו השתחרר, זה היה טיהור רגשי, משקלם של החרדה והדיכאון הוסר".

ביקורת על התאוריה

באופן אינטואיטיבי, תאוריית "הרפיית האמונות תחת חומרים פסיכדליים" בהחלט נתפסת כמשכנעת. עם זאת, הוא עדיין נחשבת "צעירה", וזקוקה לעמידה במבחנים אמפיריים נוספים בטרם נוכל להתבסס על עיקריה. אני משתמש בכוונה במונח 'אינטואיטיבי', מכיוון שהמודל עצמו כרוך בטיעונים נוירוביולוגים אשר מעבר לתחומי מאמר זה (להרחבה והעמקה, ראו בדף המושגים הסברים מפורטים על שלל מושגי התאוריה).

מאחר שהתאוריה מכוונת לכוח הסבר גלובלי ומאוחד לתפקוד המוח ולמצבים נפשיים, הטענה ביסודה אשר מסבירה שינויים והתופעות המתרחשים ברמת הפסיכולוגיה ובפסיכיאטריה נחשבת לנועזת במיוחד. עם זאת, לדעתי יש להעריך ניסיון זה, שכן הוא הראשון מסוגו, נועד לשרת מטרה מדעית ספציפית ועומד בתנאים המדעיים המזמינים ביקורת ואפשרויות לשלילה.

התאוריה מכירה בעובדה שלקשר בין שינויים קוגניטיביים בקנה מידה גדול (למשל שינויים באישיות, שינויים בהשקפות פוליטיות) חייב להיות יסודות ביולוגיים מסוימים. יחד עם זאת, הנחה זו לא הובהרה בצורה מספקת עד כה. לכן, יש לראות לדעתי בתאוריה זו שלב התחלתי, שכן עוד מוקדם לראותה כמודל ממצה אודות מערכת היחסים שבין חוויה סובייקטיבית לזו הנמדדת מנקודת מבט אובייקטיבית-נוירוביולוגית.

אזהרה!

השימוש בחומרים פסיכדליים אינו חוקי כיום בישראל. האתר אינו תומך או מעודד שימוש בחומרים אסורים במסגרות לא מוסדרות ולא חוקיות. לשימוש שאינו במסגרת מחקרית וחוקית עלולות להיות השלכות חמורות ואף טראומטיות.

המידע המופיע באתר זה הינו למטרות מידע כללי בלבד, ותכניו אינם מיועדים להוות תחליף לייעוץ, אבחון או טיפול רפואי.

האתר מתייחס באופן שווה לבני שני המינים והשימוש בלשון זכר ו/או נקבה הוא מטעמי נוחות בלבד.

מקורות

Huang, Y., & Rao, R.P.N. (2011). Predictive Coding. Wiley Interdisciplinary Reviews: Cognitive Science 2, 580-593

Hohwy, J., Roepstorff, A., Friston, K. (2008). Predictive Coding Explains Binocular Rivalry: An Epistemological Review. Cognition 108, 687-701.

Pollan, M. (2018). How to Change Your Mind. The New Science of Psychedelics. Penguin Press

Carhart-Harris, R.L, Leech, R., Hellyer, P.J., Shanahan, M., Feilding, A., Tagliazucchi, E., Chialvo, D.R., Nutt, D. (2014). The Entropic Brain: A Theory of Conscious States Informed by Neuroimaging Research with Psychedelic Drugs. Frontiers in Human Neuroscience 8.

Friston, K. (2010). The Free-Energy Principle: A Unified Brain Theory? Nature Reviews Neuroscience 11, 127–138.

Osborne, S. (2018). Entropy as More than Chaos in the Brain: Expanding Field, Expanding Minds. MIND Foundation Blog.

Tagliazucchi, E., Carhart-Harris, R., Leech, R., Nutt, D., Chialvo, D.R. (2014). Enhanced Repertoire of Brain Dynamical States During the Psychedelic Experience. Human Brain Mapping 35, 5442-5456.

Roseman, L., Demetriou, L., Wall, M.B., Nutt, D.J., Carhart-Harris, R.L. (2018). Increased Amygdala Responses to Emotional Faces After Psilocybin for Treatment-Resistant Depression. Neuropharmacology 142, 263-269.

Briggs, S. (2018). How Predictive Coding Is Changing Our Understanding of the Brain. MIND Foundation Blog.