חומרים דיסוציאטיביים

החומרים הדיסוציאטיביים (המכונים גם 'חומרי הרדמה דיסוציאטיביים') הם משפחה של חומרים פסיכדליים הנבדלת מהמשפחה הקלאסית, האמפתוגנית או הא-טיפוסית. סוג זה של חומרים מייצרים חוויה לפיה מתרחשת נפרדות או ניתוק  מהגוף, מהמחשבות, מהרגשות או מהסביבה הפיזית. דיסוציאטיביים יכולים גם לגרום לשינויים קוגניטיביים, תפיסתיים ורגשיים נוספים, דבר שחיזק את ההתעניינות אליה זוכים חומרים אלו בפן המחקרי והטיפול הנפשי.

החומרים הפסיכדליים מהמשפחה האסוציאטיבית כוללים א ה-PCP (פנציקלידין), DXM  (דקסטרומתורפן),  Nitrous Oxide (חמצן דו-חנקני המוכר גם בשמו "גז צחוק") והקטמין. האחרון נבחן בשנים האחרונות בהקשר הטיפול הנפשי, בעיקר עבור המתמודדים עם דיכאון עמיד (דיכאון אשר הטיפול בו בדרכים אחרות הראה שיפור מינימלי בלבד). רוב הממצאים מראים כי הפוטנציאל הטיפולי אכן "מזכה" חומר זה בצורך בהמשך המחקר, שכן, עדיין לא ברור אם השיפור בסימפטומים מתקיים גם לתווך הארוך (מעל ל-3 או 6 חודשים).

מקורות

Marguilho, M., Figueiredo, I., & Castro-Rodrigues, P. (2023). A unified model of ketamine’s dissociative and psychedelic properties. Journal of Psychopharmacology, 37(1), 14-32.

‏

Doss, M. K., Samaha, J., Barrett, F. S., Griffiths, R. R., de Wit, H., Gallo, D. A., & Koen, J. D. (2023). Unique effects of sedatives, dissociatives, psychedelics, stimulants, and cannabinoids on episodic memory: A review and reanalysis of acute drug effects on recollection, familiarity, and metamemory. Psychological Review.‏