חומרים פסיכדליים וכיצד הם משפיעים על המוח

כאשר אנו  מדברים על חומרים פסיכדליים, אנו מתייחסים למעשה לקבוצה של חומרים המחולקים לתתי קבוצות בהתאם למבנה הכימי, מנגנון הפעולה המוחי, החוויה הסובייקטיבית וקטגוריות נוספות. במאמר זה נתייחס למשפחה הנחקרת ביותר היא משפחת החומרים ה"פסיכדליים הקלאסיים" הכוללת את ה-אל.אס.די (LSD), המסקלין, הפסילוסיבין (הרכיב הפעיל בפטריות הזיה) וה-די.אמ.טי (DMT).

המשותף לחומרים הפסיכדליים הקלאסיים הוא הדמיון המולקולרי ודרכי השפעתם על פעילות אזורים ספציפיים במח. על מנת להבין את מנגנון הפעולה הדומה של אותם חומרים, נרחיב קודם על האופן בו תאי עצב (המכונים גם נוירונים) "מתקשרים" זה עם זה, וכיצד תקשורת זו מושפעת מנטילת חומרים פסיכדליים. חשוב לציין כי נצטרך להתייחס לדינאמיקה זו בקווים כלליים מכיוון שהמחקר עוד צעיר, וממצאים חדשים צצים כמעט בכל יום. הסבר מפורט אודות המושגים המופיעים בכתבה ניתן למצוא בקישור זה לדף המושגים.

השפעת החומרים הפסיכדליים הקלאסיים על תאי עצב

קיימים בערך 80 מיליארד תאי עצב במח, ועוד מספר דומה של תאים התומכים את פעילותם. הם שלובים במארג רשתות סבוכות ופועלים כמכלול המושתת על יחסי גומלין והשפעות הדדיות. תאי העצב אינם נוגעים זה בזה, ולכן התקשורת ביניהם מתרחשת לרוחבו של מרווח צר הקיים בין תא עצב אחד לשני, מרווח המכונה "המרווח הסינפטי".

התקשורת שבין הנוירונים היא אלקטרו-כימית ומשמעותה, קיומם של זרמים חשמליים המתאפשרים לאור אינטראקציה כימית המתרחשת במרווח הסינפטי. מי הוא האחראי לאותה אינטראקציה כימית? בהפשטה מסוימת, ניתן לציין שני סוכנים מרכזיים.

הסוכן הראשון הוא המוליך העצבי (המכונה בשפה המקצועית "נוירוטרנסמיטר"), מולקולה שמקורה בתא העצב ממנו מתקבל המסר, אשר משתחררת אל המרווח הסינפטי בדרכה אל עבר תא העצב הבא. התחברותו של המוליך העצבי לתא העצב הבא משפיעה על יכולתו של האחרון לקלוט מסר חשמלי ולהעבירו הלאה במורד הרשת העצבית. קיימים מוליכים עצביים רבים, אשר בין המפורסמים שבהם נמצא את  הסרוטונין, הדופמין, האפינפרין והגלוטמט.

נשאלת אמנם השאלה כיצד אותם מוליכים העצביים נקשרים לתא העצב הבא בשרשרת? כאן הוא המקום להציג את הסוכן השני הוא הקולטן (Receptor) , מבנה חלבוני הנמצא בדרך כלל על דפנותיו של תא העצב אליו המסר החשמלי עתיד לעבור. הקולטן משמש כסוג של מנעול האחראי לפתיחתן של תעלות המפרידות בין תא העצב למרווח הסינפטי. כאשר המוליך העצבי מתיישב על הקולטן, נפתחות התעלות, וחלקיקים הטעונים במטען חשמלי יכולים כעת להיכנס ולצאת אל ומתוך תא העצב. כך למעשה משתנה המטען החשמלי בתוך תא העצב.

בהינתן והשינוי יהיה משמעותי, יעבור זרם בתוך תא העצב אל עבר תא העצב הבא בשרשרת. ניתן להמחיש תופעה זו לפעולתם של "מפתח", הוא המוליך העצבי, ו"מנעול" הוא הקולטן. במידה והמוליך העצבי תואם את מבנה הקולטן, תתרחש שרשרת של פעולות אשר יאפשרו בסופן לפתיחה או סגירה של תעלות דרכן החלקיקים החשמליים יוכלו לעבור. כך למעשה תאי העצב מתקשרים אחד עם השני.

הפסיכדליים הקלאסיים והמוליך העצבי "סרוטונין"

החומרים הפסיכדליים הקלאסיים דומים מאוד בהרכבם המולקולרי למוליך העצבי סרוטונין. מתוך 14 קולטני סרוטונין שונים, החומרים הפסיכדליים הקלאסיים מתאימים לסוג אחד מיוחד המכונה 5HT2A, אשר לצורך הפשטה נכנה אותו כקולטן מסוג "2A". ה-אל.אס.די (LSD), המסקלין, הפסילוסיבין וה-די.אמ.טי (DMT) מתחברים לקולטן זה ומייצרים שרשרת תגובות כימיות וחשמליות, תגובות שלבסוף מתגבשות לכדי חוויה סובייקטיבית אותה אנו מכנים "חוויה פסיכדלית".

 מה קורה במפגש?

כיצד אותו חיבור בין החומרים הפסיכדליים הקלאסיים לקולטן מסוג  "2A" מתגבש לכדי חוויה פסיכדלית? הסוד טמון במיקום בו מרוכזים אותם הקולטנים מסוג "2A". מחקרי הדמיה מוחיים ממחישים כי קיים ריכוז גדול של אותם הקולטנים באזורי מוח הנחשבים כמפותחים יותר מבחינה אבולוציונית, אזורים המכונים גם אזורים אסוציאטיביים.

אזורים אלו אחראים למגוון רחב של יכולות קוגניטיביות ביניהן תכנון, תפיסה, שפה וחשיבה אבסטרקטית. בנוסף, לפעילות באזור זה השפעה על אזורי מח "קדומים יותר" מבחינה התפתחותית, אזורים האחראיים על החוויה הרגשית והזיכרון. לכן, ניתן למתוח קו ישיר בין הפעילות השונה הנגרמת מהצפת אותם אזורים בחומרים הדומים לסרוטונין, לבין אותם שינויי תפיסה וחשיבה הנמצאים בליבת החוויה הפסיכדלית.

מחקרים רבים מראים כי כאשר מבקשים מאדם ליטול חומרים פסיכדליים, זאת תוך כדי מעקב אחר הפעילות המוחית על ידי מכשירי הדמיה מגוונים, רואים קשר ברור בין הפעילות הבלתי שגרתית באזורי המוח המתקדמים לבין הדיווח אחר חוויות פסיכדליות. אותו דיווח "פסיכדלי" כולל בעיקר תמורות בתפיסת "העצמי", הצפה רגשית ושינויים בתפיסת הזמן והמרחב. רבים גם מדווחים אודות חוויות "מיסטיות" הכוללות חיבור אל "האחד הגדול השלם", התפוררות הגבולות בין "העצמי" לבין העולם שבחוץ, חוסר יכולת לתאר את החוויה במילים ( תופעה המכונה Ineffability), חשיבה פרדוקסאלית ואמונה עמוקה כי נוצר מגע עם מקור ידע אמין ומבוסס.

שינויים בפעילות אך גם במבנה המוח

חשוב לציין כי השינויים בפעילות המוחית לאחר נטילת החומרים הפסיכדליים הקלאסיים מעודדים שינויים מבניים המתרחשים לאורך זמן. כאן עלינו לרדת לעומקו של מושג חשוב אותו אנו מכנים גמישות מוחית או פלסטיות מוחית (Neuroplasticity).  בלב המושג, היכולת של המח להשתנות בהתאם למפגש של האדם עם הסביבה, או במילים אחרות, למידה.  

ברמת רשתות תאי העצב, הלמידה היא למעשה השינויים האפשריים בטיב ואופן הקשר בין ובתוך רשתות תאי העצב. מחקרים רבים מעלים את האפשרות כי  צריכת חומרים משני תודעה מהמשפחה הקלאסית מגבירה את הגמישות המוחית, מגדילה את מספר נקודות הממשק שבין הרשתות השונות ומחזקת את חיבורן. אנו עדים בכך להתגברות תהליך הלמידה, אשר יש הטוענים כי הוא האחראי לתובנות החדשות אותן רכשנו בעת החוויה הפסיכדלית, לתפיסות החדשות שעלו לתודעה אודות עצמנו והעולם בו אנו חיים. 

לסיכום

מרכזיותם של החומרים הפסיכדליים הקלאסיים זוכה בשנים האחרונות לתשומת לב יוצאת דופן. האינטראקציה אשר הוצגה בכתבה זו בין המוח האנושי לחומרים אלו מעוררת תקווה בכוחם הטיפולי של האחרונים עבור אלו המתמודדים עם אתגרים נפשיים מורכבים ביניהם החווים דיכאון, הפרעות אכילה, הפרעות דחק פוסט טראומטיות (PTSD  ו- Complex PTSD) וחרדות נוספות כגון חרדה חברתית, OCD, פוביות שונות, ועוד. יש אפילו המאמינים שחומרים אלו יכולים לספק רמזים רבים לפתרון שאלת השאלות, מה היא התודעה עצמה?

מבחינה טיפולית, יש המאמינים שכוחם של החומרים הפסיכדליים טמון באפשרות להעניק לאדם  את האפשרות לחוות את עצמו ואת העולם אחרת. בהינתן חוויה מיסטית-פסיכדלית, מתעצמת תקווה גדולה, המתחזקת על ידי תחושה של ידיעה עמוקה שיש מעבר לקיום החומרי. חוויה זו עומדת בסטירה לתפיסה המטריאליסטית, המרכזית כל כך בעולם המערבי, אשר יש הרואים בה מכשול גדול למציאת תחושת משמעות בקיום היומיומי.  בשילוב נטילת החומרים עם פסיכותרפיה, יש המאמנים כי ניתן לנצל חלון ההזדמנויות ללמידה חדשה, הבאה לידי ביטוי בהעצמת הגמישות המוחית. כך אותן תובנות חדשות יכולות להשתרש, להתקבע ולעמוד במבחן הזמן. 

אזהרה!

השימוש בחומרים פסיכדליים אינו חוקי כיום בישראל. האתר אינו תומך או מעודד שימוש בחומרים אסורים במסגרות לא מוסדרות ולא חוקיות. לשימוש שאינו במסגרת מחקרית וחוקית עלולות להיות השלכות חמורות ואף טראומטיות.

המידע המופיע באתר זה הינו למטרות מידע כללי בלבד, ותכניו אינם מיועדים להוות תחליף לייעוץ, אבחון או טיפול רפואי.

האתר מתייחס באופן שווה לבני שני המינים והשימוש בלשון זכר ו/או נקבה הוא מטעמי נוחות בלבד.

מקורות

Barbut Siva, J., Barba, T., Kettner, H., Kuc, J., Nutt, D. J., Carhart-Harris, R., & Erritzoe, D. (2024). Interactions between classic psychedelics and serotonergic antidepressants: Effects on the acute psychedelic subjective experience, well-being and depressive symptoms from a prospective survey study. Journal of Psychopharmacology, 38(2), 145-155.

‏

Muttoni, S., Ardissino, M., & John, C. (2019). Classical psychedelics for the treatment of depression and anxiety: A systematic review. Journal of affective disorders, 258, 11-24.‏

T. L’Estrade, E., Hansen, H. D., Erlandsson, M., Ohlsson, T. G., Knudsen, G. M., & Herth, M. M. (2018). Classics in neuroimaging: the serotonergic 2A receptor system—from discovery to modern molecular imaging. ACS Chemical Neuroscience, 9(6), 1226-1229.‏