האם בכוחם של חומרים משני תודעה לשנות את עמדתנו הפוליטית? האם בכוחם להסיטינו אל עבר פעילות חברתית? ואם כן, באיזה אופן? האם נהפוך לליברלים יותר? האם לשמרנים? ומה ניתן ללמוד מהמחקר העדכני בנושא?
הקדמה
ההתעניינות המחקרית בכוחם של חומרים פסיכדליים להקל על קשיים נפשיים הציתה סקרנות רבה בדבר השאלה "אם שינויים אלה ברי הכללה למגרש החברתי-פוליטי?". על מנת להבין לעומק האם אכן קיים פוטנציאל שכזה, יש צורך להבין מה מתרחש במוח כאשר אנו נוטלים חומרים פסיכדליים, כיצד אותם שינויים מתורגמים לתמורות בעמדות ובאמונות שלנו, ומה משקל התרומה של הסביבה הפוליטית הנתונה. נסקור את המידע העדכני בנושא, ונבחן מקרה מיוחד אשר נבחן על ידי ד"ר ליאור רוזמן אודות השינויים בעמדות הפוליטיות והחברתיות של ישראלים ופלסטינים אשר השתתפו בטקסי איוואסקה.
ראשית, חייבים אנו להתחיל בשאלה: מה מאפיין את החוויה הפסיכדלית?
חשוב להבחין כי תחת המטרייה הנקראת "חומרים פסיכדליים" נמצא משפחות רבות של חומרים, שלא לכולם אפקט חווייתי זהה. במאמר הנוכחי נתרכז במשפחת החומרים הפסיכדליים הקלאסיים, משפחה הכוללת את ה־LSD ("אסיד"), פסילוסיבין (Magic Mushrooms), DMT (דימתילטריפטאמין) ומסקלין (הרכיב הפעיל בקקטוס הפיוטה והסן פדרו). לארבעתם דמיון במבנה המולקולרי ולכן גם במנגנון הפעילות המוחי אודותיו נרחיב בהמשך.
כאשר אנו נוטלים חומרים מאותה משפחה, ובמינון משמעותי, מחקרים עדכניים מדברים על מספר מאפיינים חווייתיים ייחודיים. מכיוון שחוויה זו עוצמתית במובנים רבים, היא קיבלה את השם "חוויה פסיכדלית מיסטית", והיא כוללת:
נואטיות: מפגש עם מידע חווייתי הנתפס כאמיתי ביותר. שלא כמו בחלום, אשר גם שם אנו נפגשים עם תכנים כאלו ואחרים, רבים מפרשים את מה שחוו תחת השפעת החומרים כ"יותר אמיתי מאמיתי". אמת שניתן לבסס עליה תפיסת חיים חדשה ולהיעזר בה במציאות היומיומית.
"שלא ניתן לבטא במילים" (Ineffability): חוסר היכולת לתאר את מה שנחווה באופן מילולי. בל יתואר או שלא ניתן להגדירו. כל ניסיון לעשות כן יסתכם בצמצום החוויה, השטחתה ופגיעה בערכה.
פרדוקסליות: החוויה המיסטית פסיכדלית מתבטאת בחזיונות ובמחשבות שאינם יכולים להתקיים תחת תודעה יומיומית. למשל, חוויה של ארבעה או חמישה ממדים, הימצאות במספר מקומות במקביל, חוויית היותנו כזכר וכנקבה בעת ובעונה אחת, חוויית עצמי בגילאים שונים ובמקביל, וכו'.
הצפה רגשית: רבים מתארים הצפה רגשית בלתי רגילה. אושר עצום מצד אחד, או חרדה גדולה מצד שני. שלווה אין־סופית או אקסטזה רב חושית.
חוויית קדושה ונבואה: רבים מדווחים כי במהלך המסע הפסיכדלי, התקיים מפגש עם אלמנט קדוש כלשהו, או לחילופין כניסה למרחב שאליו יש להתייחס ביראת כבוד. רבים אף חוזרים ממפגש זה עם "מסר" כלשהו כבד משקל, שכן מקורו במגש עם רכיב אשר נחווה כקדוש.
התעלות מעבר לתפיסת זמן ומרחב
התמוססות הגבולות – Ego Dissolution: אולי הגביע הקדוש שאליו שואפים מרבית הסקרנים. תחושה שהגבולות בין העצמי לבין העולם מתמוססים. אין "אני״ ו״הם", אין סובייקט ואין אובייקט. רק "אחד גדול" ומושלם. תודעה נקייה. מחקרים קליניים מראים שיש מתאם גבוהה בין הצלחת הטיפול הנפשי לבין חוויית התמוססות הגבולות, וכן שחוויה זו היא המשמעותית ביותר בעיצוב תפיסת העולם החדשה המתגבשת לאחר המסע הפסיכדלי. לחוויה זו משקל משמעותי בשאלה אודות הכוח החברתי והפוליטי, ולכן נחזור לחוויה זו בהמשך.
עד כאן סקרנו את החוויה הפסיכדלית המיסטית. נשאלת השאלה מה ניתן לומר על המתרחש במוח כאשר אנו חווים חוויה זו, וכיצד התרחשות זו מתורגמת בסופו של דבר לשינוי באמונות ובעמדות שלנו? כעת נצלול מעט אל עולם מדעי המוח, ונבין (בהפשטה מסוימת, כמובן) מדוע אנו חווים כאלה שינויים תפיסתיים תחת השפעת אותם חומרים.
מה קורה במוח תחת השפעת חומרים פסיכדליים?
תאי העצב במוח האדם רבים מאוד. יש לנו בערך 80 מיליארד כאלה, ועוד מספר דומה של תאים התומכים את פעילותם. מיוחדותם של תאי העצב היא כי השפעתם באה לידי ביטוי בהיותם חלק ממארג רשתות סבוכות אשר יכולות לכלול אף למעלה מעשרות מיליוני תאים שלהם יחסי גומלין והשפעות הדדיות. חוקרי מוח ותודעה מאמינים כי אותם יחסי גומלין מתורגמים בסופו של דבר למחשבות, רגשות, תחושות, והפעולות הרצוניות (למשל, הזזת הגפיים) והבלתי רצוניות (כדוגמת פעילות מערכת העיכול) שלנו.
התקשורת שבין תאי העצב היא אלקטרו־כימית. כלומר, זרמים חשמליים המושפעים מהאינטראקציה הכימית בנקודות הממשק שבין התאים. על מנת ששרשרת מסרים מסוג זה תעבור, יש צורך בקיומו של "מפתח כימי". בעזרתו נפתחים מעברים בין תאי העצב על מנת שהמסר החשמלי יוכל לעבור לאורכה ורוחבה של הרשת.
במערכת העצבים המרכזית קיימים באופן טבעי מספר רב של "מפתחות כימיים". אחד מהם עונה לשם "סרוטונין". הדבר המעניין הוא שהסרוטונין דומה מאוד בהרכבו הכימי לחומרים הפסיכדליים מהמשפחה הקלאסית. המשמעות היא שלאותם חומרים פסיכדליים הפוטנציאל להתנהג כמו הסרוטונין ולהשפיע על הפעילות החשמלית באזורים מסוימים במוח.
מחקרי הדמיה מוחיים מראים כי המבנה המולקולרי של החומרים הפסיכדליים "מתאים במיוחד" להפעלת אזורי מוח ספציפיים, אזורים האחראיים לתהליכים מחשבתיים המייחדים אותנו מיונקים אחרים. תהליכים אלו מכונים תהליכים של "חשיבה מתקדמת", והם כוללים:
היכולת לחשיבה אנליטית ורציונלית.
היכולת לחשיבה מופשטת ואבסטרקטית.
היכולת לחשוב על מחשבות ("מטה־חשיבה").
היכולת לדמיין את העתיד על סמך ניסיון העבר.
התבוננות פנימית (מי אני? מה חשוב לי? האם אני חי לפי הערכים שלי? וכו').
כאשר אנו "מציפים" את המוח בחומרים פסיכדליים הדומים לסרוטונין, אנו למעשה מתערבים בפעילותם, דבר המתורגם לבסוף לאותם שינויים קוגניטיבים. שינויים אלו הם בליבת החוויה הפסיכדלית שאודותיה הרחבנו קודם.
סקרנו עד כה את מאפייני החוויה הפסיכדלית תחת החומרים הקלאסיים, וראינו כיצד הם קשורים למתרחש במוחנו כאשר אנו תחת השפעתם. כעת נצעד צעד נוסף ונבין כיצד בכוחם של אותם שינויים לעצב את דפוסי החשיבה שלנו, ונשאל אם גם דפוסי החשיבה החברתיים והפוליטיים נכללים תחת פוטנציאל זה.
"הרפיית אמונות תחת חומרים פסיכדליים"– רובין קארהרט הריס וקארל פריסטון
כאשר אנו תחת חומרים משני תודעה, אנו "מרככים" מהנוקשות של אמונות ומחשבות שדרכן אנו תופסים ומבינים את העולם. לפי התאוריה, ככל שאנו מתבגרים, אנו נשענים יותר ויותר על אמונות ומחשבות שגיבשנו בעבר, זאת על מנת לחסוך במשאבים. הרבה יותר קל לגבש תבנית מסוימת על העולם, ולפעול לפיה, מאשר לנתח ולחשב את המצב בשטח בכל פעם מחדש. המוח מייצר עבורנו מודלים ותבניות שאותם אנו שולפים באופן אוטומטי על מנת לשרוד בעולם שבו אנו חיים באופן יעיל. קיים בנו מודל אודות כיצד גופים נעים במרחב, כיצד להתנהג בעבודה, למה לצפות מנסיעה בכביש מהיר, כיצד להתנהג עם בן או בת הזוג, עם הילדים, עם חברים וכו'.
אותן מחשבות, אמונות ומודלים מקודדים באזורי המוח שעליהם הרחבנו זה עתה, אותם אזורים האחראים לחשיבה מורכבת אודות מערכת היחסים שבין "העצמי" לבין "האחר" והעולם שבחוץ. מחשבה המאופיינת כריאליסטית, לוגית, אבסטרקטית ורפלקטיבית. התאוריה למעשה ממחישה כיצד חומרים פסיכדליים מוציאים את אותם האזורים מאיזון, ומחלישים את יכולת האמונות המקודדות בהן לכפות תפיסת מציאות מסוימת.
כאשר היכולת לכפות מודל מסוים על המציאות נחלשת, מתפנה מקום למידע חדש הבא לאתגר את נוקשותו של המודל הקודם. החלשת הנוקשות של מודלים קודמים מצד אחד ושקילת מידע אלטרנטיבי חדש נמצאים בלב הטיפול הפסיכדלי ונחקרים ברחבי העולם עבור המתמודדים עם הנוקשות המחשבתית שמקורה בדיכאון, חרדה, התמכרויות, הפרעות אכילה וכו'.
האם קיים הבדל בין החלשת מודל נוקשה של דיכאון, למשל, לבין החלשת מודל נוקשה אודות מצב פוליטי רצוי זה או אחר? אין באמת סיבה לחשוב שחומרים פסיכדליים מחלישים באופן בלעדי אמונות קודמות הקשורות לקשיים נפשיים, שכן תפיסה פוליטית מושפעת גם היא ממודלים מחשבתיים המקודדים באזורי המוח האחראים לפעילות חשיבתית מורכבת. נשאלת אפוא השאלה מה הוא המידע החדש שבכוחו לאתגר את העמדה הישנה? האם בכוחם של חומרים פסיכדליים להעלות מידע בעל גוון פוליטי ספציפי? על מנת לענות על שאלה זו יש לסקור את המחקרים העדכניים בנושא.
פסיכדליים ותפיסה פוליטית שמאלית
ההתעניינות החדשה בכוחם הטיפולי של חומרים פסיכדליים הציתה התרגשות רבה בקרב חוקרים מצד אחד והמדיה מצד שני, אודות הפוטנציאל של אותם חומרים להביא לשינוי פוליטי בעל גוון ליברלי-שמאלי. תקווה זו התבססה על ארבעה מחקרים עיקריים. נסקור אותם כאן בקצרה.
המחקר הראשון סקר קרוב ל־900 אנשים המשתמשים בחומרים פסיכדליים כחלק שגרתי באורח חייהם. החוקרים התעניינו בעמדותיהם הפוליטיות בהקשר של השאלה "עד כמה המדינה אמורה להיות מעורבת בחיי הפרט?". עמדה ליברטינית משמעה שעל המדינה להתערב כמה שפחות, בעוד שעמדה סמכותנית מייצגת את ההפך. בנוסף, החוקרים התעניינו עד כמה הדאגה לאיכות הסביבה מאפיינת את הנשאלים, ועד כמה אקטיביים הם בשאלת המעורבות הסביבתית. השאלה השלישית של החוקרים התמקדה בניתוח מאפייני האישיות של הנבדקים.
התוצאות הראו כי אנשים הצורכים פסיכדליים באופן אינטגרלי הם ליברטינים יותר, מעניקים חשיבות רבה יותר לסוגיות סביבתיות-אקלימיות ומתאפיינים ברכיב אישיותי הנקרא "פתיחות לחוויות" (בעלי סקרנות לרעיונות חדשים, משיכה להרחבת מנעד החוויות ובעלי סובלנות לנקודת מבטו של האחר). החוקרים העלו את ההשערה כי קיים קשר בין צריכת פסיכדליים לבין עמדות הנחשבות כשמאל. הבעיה היא שממצאי מחקר זה הן בגדר "הביצה והתרנגולת". קשה להגיד מה קדם למה – האם השימוש בפסיכדליים הוא הדוחף לעמדה שמאלית, או שמה עמדה שמאלית (עם כמיהה אישיותית לחוויות חדשות) היא הגורם לצריכת החומרים. המחקר, אם כך, הוא "מתאמי" ומקשה על היכולת לומר משהו בדבר יחסי סיבה ותוצאה.
המחקר השני התמקד בהשוואה בין משתתפים "נאיביים" לחלוטין לשימוש ב־LSD לבין אלו אשר צרכו אותו מספר פעמים. המחקר מצא שהצרכנים המנוסים, בהשוואה לאלו שלא ניסו חומרים פסיכדליים מעולם, גבוהים יותר בעמדתם הליברלית בשאלת מדיניות חוץ, וליברטינים יותר בקשר לשמירה על חופש הפרט. גם כאן ניתן לראות חיזוק לקשר שבין חומרים פסיכדליים לעמדות שמאליות, אך אנו נתקלים באותה בעיה של יחסי סיבה ותוצאה, ביצה ותרנגולת.
מחקר נוסף בחן אלמנטים דתיים הקשורים לעמדות פוליטיות. אוניברסיטת ג'ון הופקינס שאלה נבדקים אשר חוו את מאפיין "התמוססות הגבולות" ו"מגע עם האל" לאחר שימוש בחומרים פסיכדליים אודות זיקתם לדת ממוסדת זו או אחרת. המחקר מצא שמספר האתאיסטים ירד ב־13% כלומר, יותר אנשים נעשו "דתיים" יותר. יחד עם זאת, אותם אנשים הגדירו את הדתיות החדשה כמנותקת מדת ממסדית כלשהי. בנוסף, החוקרים מצאו עלייה במדד האישיותי "פתיחות לחוויות", עמדה הקשורה עם עמדות פוליטיות שמאליות. גם כאן, כמו במחקרים הקודמים, חסרה היכולת לגבש אמירה כלשהי בדבר יחסי סיבה ותוצאה, שכן לא בחנו את אותם נבדקים במקביל לקבוצת ביקורת.
בשונה מהמחקרים הקודמים, המחקר הבא מהווה את הניסיון הראשון לבסס אמירה אודות סיבתיות. רובין קרהרט הריס ועמיתיו לאוניברסיטת "אימפריאל קולג'" בחנו את עמדתם הפוליטית של נבדקים לפני ואחרי נטילת 25 מיליגרם של פסילוסיבין. אותה קבוצה הושוותה לקבוצה נוספת שלא נטלה פסילוסיבין. התוצאות הראו שלאחר הנטילה של החומר, אנשים נמצאו כיותר ליברטינים ופחות סמכותנים בהשוואה לעמדתם לפני החוויה הפסיכדלית. הבעיה במחקר זה היא גודל המדגם (פחות מ־30 נבדקים), דבר הפוגע ביכולת ממצאיו להיות מוכללים לרמת האוכלוסייה.
בראייה לאחור אודות הממצאים, רבים היום מבינים כי ההכרזה בדבר כוחם של החומרים הפסיכדליים הקלאסיים לגרום לשינוי תפיסתי שמאלי הייתה מוקדמת מידי, וייתכן כי הושפעה יותר מהציפייה והרצון של גורמים מסוימים בעלי אינטרסים מסוימים. ספק אם אותם מכריזים היו יוצאים באמירה פומבית לאחר שירדו לעומקה של היסטוריית השימוש בחומרים פסיכדליים, היסטוריה הכוללת שימוש רב גם בקרב אנשי וארגוני ימין.
פסיכדליים ותפיסה פוליטית ימנית
קשה לענות על השאלה מדוע אין אנו שומעים כמעט דבר אודות הקשר שבין חומרים פסיכדליים לבין פופולריות בקרב בעלי אוריינטציה ימנית, שכן היסטוריית העניין והשימוש בקרב אוכלוסייה זו ענפה ורחבה. על מנת להציג את טענתי אשתמש בדוגמאות קיצוניות, אך אין הכוונה לסמן את "הימין" באופן שלילי, או כקיצוני בלבד.
בניגוד מסוים לאינטואיציה הרווחת בימים אלו, בחינה מעמיקה של היסטוריית השימוש בחומרים פסיכדליים מגלה כי ההתנסות והמחקר הפסיכדלי הם נחלתם של עולמות פוליטיים מגוונים. מאריסטוקרטים, דרך בנקאים קפיטליסטים, גופי צבא וממשל ואף תנועות וארגונים ניאו פשיסטים וניאו נאצים, בכולם אינדיבידואלים בעלי השפעה ועניין רב בחומרים ובחוויה הפסיכדלית. בהקשר זה מעניין לציין כי ממציא המושג "פסיכונאוט", המאפיין את המשתמשים בחומרים הפסיכדליים ככלי מרכזי למחקר וצמיחה אישית, הוא לא פחות מאשר ארנסט יונגר (Ernst Jünger), סופר, הוגה וקצין מכובד בווארמכט הגרמני אשר שירת בפריז בעת מלחמת העולם השנייה.
ירידה במחילה הנאו נאצית והנאו פאשיסטית תוביל אותנו אל עבר ארגונים כמו "הבסיס" (The Base), ארגון ניאו נאצי בין לאומי אשר צריכת LSD היא רכיב מרכזי בטקסיו השונים לגיבוש וחיזוק רעיונותיו. אליו ניתן לצרף את ארגון "הפראוד בויז" (Proud Boys) אשר בין בכיריו נמצא את ג'ייסון קסלר, פסיכונאוט ומדריך אודות החוויה הפסיכדלית אשר משמש כאבן שואבת עבור חברי הארגון בצעדיהם הראשונים בעולם הפסיכדליה.
ההתעניינות בחומרים פסיכדליים אינה פוסחת גם על גישות ימניות בהקשרן הכלכלי. ההפך הוא הנכון. עשר השנים האחרונות מתאפיינות במה שרבים מכנים כ"פסיכדליה קפיטליסטית" (Psychedelic Capitalism). מושג זה רב משמעי. מצדו האחד, גופי השקעה ותאגידים שונים משקיעים יותר ויותר כספים במחקר הפסיכדלי, הן בהקשרי בריאות הנפש או בהקשרי צמיחה אישית. אין הדבר מפתיע, שכן הערכות מדברות על שווי שוק של מאות מיליארדי דולרים, הערכות המוזנות בחלקן על ידי אהדת פסיכדליים פומבית מצידם של כמה ממובילי העילית הכלכלית העולמית, כדוגמת אילון מאסק, פטר ט'יל ונוספים.
הפיתוי הרב הוביל להקמתן של מספר חברות ענק ביניהן "אטאי לייף סיינס" (atai Life Science), "מיינדמד" (MindMed) או "קאמפוס" (Compass-Pathways), המגדירה את עצמה כחברה ביוטכנולוגית שמטרתה הנגשת הטיפול הפסיכדלי לקהל הרחב. שמה של האחרונה הוכתם לאחרונה, שכן לאחר שהונפקה בנאסד"ק והושקעו בה מיליונים, ניסתה לרשום פטנט על מספר תהליכי טיפול ושימוש בפסילוסיבין סינטטי, דבר אשר היה מגביל את המחקר בפסיכדלי הכללי באופן משמעותי. רבים בקהילה המדעית מפחדים שמדובר בתקדים, ושמספר חברות הענק אשר ירצו "לנגוס" במרכיבי הטיפול הפסיכדלי יגדל משמעותית עם השנים. לשיטתם, הדבר ייקר את הטיפול הפסיכדלי, טיפול שמקורו בחומרים נפוצים וטבעיים המבוסס על מסורות אשר היו נחלת הכלל זה אלפי שנים.
מצד שני, הקפיטליזם הפסיכדלי בא לידי ביטוי גם בשימוש החומר עצמו על ידי החברות עצמן, זאת במטרה להגביר את היצירתיות ודרכה את היתרון היחסי על פני חברות מתחרות. באופן אירוני, המגמה פופולרית ביותר בקרב חברות ותאגידי סיליקון ואלי, אזור שבמהלך שנות ה־60 נחשב ל"מכה" של ארגונים אשר ראו בפסיכדליים כלי לשינוי חברתי ומחאה פוליטית. יש חברות המאמצות שימוש ב"מיקרודוסינג" (נטילת פסיכדליים קלאסיים במינון הנמוך מסף התחושה להגברת כישורים קוגניטיביים כגון ריכוז, יצירתיות וכו'), ויש המאמינות שפריצת הדרך תבוא דווקא מהשתתפות בריטריטים ייעודיים (לחברי סגל המנהלים או כל צוות המתבקש לשפר ביצועים) שבמסגרתם מתבצעים "טקסים" במינונים גבוהים.
אזהרה!
השימוש בחומרים פסיכדליים אינו חוקי כיום בישראל. האתר אינו תומך או מעודד שימוש בחומרים אסורים במסגרות לא מוסדרות ולא חוקיות. לשימוש שאינו במסגרת מחקרית וחוקית עלולות להיות השלכות חמורות ואף טראומטיות.
המידע המופיע באתר זה הינו למטרות מידע כללי בלבד, ותכניו אינם מיועדים להוות תחליף לייעוץ, אבחון או טיפול רפואי.
האתר מתייחס באופן שווה לבני שני המינים והשימוש בלשון זכר ו/או נקבה הוא מטעמי נוחות בלבד.
מקורות
Ko, K., Knight, G., Rucker, J. J., & Cleare, A. J. (2022). Psychedelics, mystical experience, and therapeutic efficacy: a systematic review. Frontiers in psychiatry, 13, 917199.
1Scalabrini, A., Vai, B., Poletti, S., Damiani, S., Mucci, C., Colombo, C., ... & Northoff, G. (2020). All roads lead to the default-mode network—global source of DMN abnormalities in major depressive disorder. Neuropsychopharmacology, 45(12), 2058-2069.
Carhart-Harris, R. L., & Friston, K. J. (2019). REBUS and the anarchic brain: toward a unified model of the brain action of psychedelics. Pharmacological reviews, 71(3), 316-344.
Luoma, J. B., Chwyl, C., Bathje, G. J., Davis, A. K., & Lancelotta, R. (2020). A meta-analysis of placebo-controlled trials of psychedelic-assisted therapy. Journal of Psychoactive Drugs, 52(4), 289-299.
Nour, M. M., Evans, L., & Carhart-Harris, R. L. (2017). Psychedelics, personality and political perspectives. Journal of psychoactive drugs, 49(3), 182-191.
McGlothlin, W. H., & Arnold, D. O. (1971). LSD revisited: A ten-year follow-up of medical LSD use. Archives of General Psychiatry, 24(1), 35-49.
Jesse, R., & Griffiths, R. R. (2014). Psilocybin research at Johns Hopkins: A 2014 report. Seeking the sacred with psychoactive substances: Chemical paths to spirituality and to god, 2, 29-43.
Pace, B. A., & Devenot, N. (2021). Right-wing psychedelia: Case studies in cultural plasticity and political pluripotency. Frontiers in Psychology, 12, 733185.
Tvorun-Dunn, M. (2022). Acid liberalism: Silicon Valley's enlightened technocrats, and the legalization of psychedelics. International Journal of Drug Policy, 110, 103890.
Comments