חומרים פסיכדליים כסוכנים פוליטיים: חלק שני

“Psychedelics are illegal not because a loving government is concerned that you may jump out of a third story window. Psychedelics are illegal because they dissolve opinion structures and culturally laid down models of behaviour and information processing. They open you up to the possibility that everything you know is wrong.” Terence McKenna

העדויות הסותרות אשר נסקרו בחלקו הראשון של המאמר מובילות כיום חוקרים רבים להעריך כי החומרים הפסיכדליים הקלאסיים הם מגבירי תודעה לא ספציפיים (Nonspecific amplifiers), והם ניטרליים מבחינה ערכית. לדעתם, התודעה נתונה לגמישות בעת ולתקופת זמן מסוימת לאחר השימוש, והיא יכולה להתעצב לכאן או לשם בהינתן תנאים מסוימים. הערכה זו מתיישבת יפה עם תאוריית "הרפיית האמונות" שסקרנו קודם, שכן קיים פוטנציאל לשינוי לאור ירידת עוצמתן המרסנת של עמדות ואמונות אשר גיבשנו במהלך חיינו. לכן, ניתן כיום לומר בזהירות שלחומרים פסיכדליים הפוטנציאל לשינוי עמדות חברתיות ופוליטיות, זאת בהינתן חשיפה לתוכן רעיוני זה או אחר.

אז מה הם אותם תנאים שבכוחם לדחוף לעבר עמדה פוליטית זו או אחרת? אחת הדרכים לבחון סוגייה זו היא בהסתכלות על "הסט" ("עולמו הפנימי" של המשתמש בחומרים – ציפיות ואמונות אודות החוויה הפסיכדלית, מאפייני אישיות, ידע אודות חומרים פסיכדליים, ניסיון עבר וכו') ו"הסטינג" (הסביבה החיצונית העוטפת את המשתמש הכוללת הן את הרכיב הגאוגרפי, אך גם החברתי והתרבותי). ביחד עם סוג החומר ועם המינון שבו נלקח, הסט והסטניג נחשבים למאפיינים המרכזיים לאופן שתיתפס החוויה הפסיכדלית, כולל יכולתם לגרום לשינוי בעמדות ובאמונות שלנו.

החוקר ד"ר גדעון הרטוגזון מאוניברסיטת בר אילן הרחיב את הדיון אודות הסט והסטינג אל עבר המרחב החברתי-תרבותי. לפיו, כוחות חברתיים מעצבים את הסט והסטינג האישי, כוחות הכוללים אלמנטים כמו סיקור תקשורתי, חוקי סמים ומגמות של השיח החברתי-תרבותי אודות חומרים אלו. בצירוף ממצאים מחקריים המראים כי האדם תחת השפעת החומרים הקלאסיים רגיש מאוד לסוגסטיה (תהליך פסיכולוגי שבמסגרתו ניתן לגרום לבני אדם לשנות את עמדותיהם, רגשותיהם ואמונותיהם על ידי השפעה תת מודעת), ניתן להסיק שגם לסביבה הפוליטית-חברתית תפקיד בעיצוב החוויה הפסיכדלית ונגזרותיה ההתנהגותיות.

דוגמה לכך ניתן לראות בתפקידם של החומרים הפסיכדליים הקלאסיים, בעיקר של ה־LSD, בהתעוררות המחאות החברתיות שפקדו את ארה"ב במהלך שנות השישים, זאת על רקע המלחמה בווייטנאם והמצב החברתי שהתגבש לאחר שנים של מדיניות כלכלית ספציפית אשר הובילה להומוגניות נוקשה של התא המשפחתי והמגזר הכלכלי-יצרני, מדיניות אשר דחקה לשוליים קבוצות מיעוט רבות. השימוש החוקי באותה עת, מחירו הזול והעלאתו לדרגת קודש של ה־LSD בידי מובילי דעת קהל (ביניהם אקדמאים רבים, דוגמת ד"ר טימותי לירי מאוניברסיטת הרווארד), הפכו את השימוש בחומר לנגיש ופופולרי ביותר. רבים ראו בו כלי לשינוי תודעתי, סוג של "פטיש" המרסק תפיסות ממסדיות מקובעות ופוגעניות, אשר בכוחו לדחוף לעשייה פוליטית ועוררות חברתית דה פקטו.

כנראה לא מדובר היה בפנטזיה, שכן לא רק צעירים ומהפכנים ראו בחומר זה קטליזטור עיקרי. גורמי ממשל (אשר בעצמם התעניינו בסגולות הטמונות ב־LSD. ראו למשל פרוייקט MK-ULTRA) סימנו חומר זה כמסכן את היציבות הפוליטית, ויצאו למלחמת חורמה בחומרים משני התודעה. ב־1971 הוכרזה באופן רשמי תוכנית הממשל למלחמה בסמים – “The War On Drugs”. פרופגנדה אינטנסיבית נגד החומרים הופצה בערוצי המדיה השונים, ועונשים כבדים הוטלו על כל המחזיק בחומרים אלו. מכאן התדרדר המחקר החוקי עד כדי הפסקתו המוחלטת, והשימוש הצטמצם לרמת ה־"under ground". יחד עם זאת, רבים מאמינים שהפסיכדליים הקלאסיים שיחקו תפקיד מרכזי בהנעת תנועות מהפכניות דוגמת ה־Black power, Red power או ארגונים פמיניסטים שונים שהשפעתם מורגשת עד היום.

עד כה ראינו שבכוחו של השילוב שבין חומרים פסיכדליים וחשיפה לאקלים פוליטי ספציפי לתרום לעוררות חברתית פוליטית. ליברלים עשויים להפוך לליברלים יותר, שמרנים לשמרנים יותר, אך גם ניטרלים לניטרלים יותר. בנוסף, מודל "הרפיית האמונות תחת חומרים פסיכדליים" וחוסר במחקר ניסויי עדכני אודות כוחה של הסוגסטיה לשינוי עמדות פוליטיות, מבססות את החומרים הפסיכדליים כבעלי פוטנציאל להנעה פוליטית-חברתית. על מנת למקד את הרלוונטיות של היבטים אלו, נצלול כעת אל הזירה הפוליטית המקומית, ונראה מה ניתן ללמוד על הנושא כאשר מפגישים בין ישראלים, פלסטינים ו־DMT.

תהליכים בין־אישיים בטקסי איוואסקה שבו השתתפו ישראלים ופלסטינים – מחקרו של ד"ר ליאור רוזמן

"כיצד חומרים פסיכדליים תומכים תהליך של בניית שלום, וכיצד ההקשר הבין־תרבותי ישפיע על החוויה הפסיכדלית האישית ועל תהליכים בין־אישיים?" זו השאלה שהנחתה את החוקר ד"ר ליאור רוזמן מאוניברסיטת אימפריאל קולג' כאשר ראיין 31 משתתפים, ישראלים ופלסטינים מישראל ומהשטחים, שלהם ניסיון במעגלי איוואסקה משותפים.

איוואסקה היא חליטה המשלבת מספר סוגי צמחים. אחד מהם מכיל את החומר הפסיכדלי הקלאסי DMT. צמח נוסף מכיל בתוכו מעכב אנזים העונה לשם "מונואמין אוקסידאז" אשר ביכולתו לפרק את ה־DMT ולקצר את משך ועוצמת החוויה. לאור העיכוב, כאשר שותים איוואסקה, מתאפשרת חוויית DMT ארוכה, אשר יכולה להימשך בין 6־8 שעות. מעגלי איוואסקה פופולריים מאוד בסצנת ה־"under ground" הישראלית, וכוללים מספר משתתפים הנוטלים את המשקה יחדיו.

הטקסים שבהם השתתפו הנבדקים הטרוגניים במהותם, וכללו ישראלים ופלסטינים, גברים ונשים, בעלי עמדות פוליטיות מגוונות ובגילים שונים. מטרת הטקסים הייתה צמיחה אישית-רוחנית, ללא הנחיה או הכוונה להתמקדות ספציפית בתהליכי בניית שלום או התקרבות בין־אישית.

חשוב לציין בנוסף, כי המשתתפים הפלסטינים היו מיעוט במובנים רבים במהלך הטקסים. מספרם היחסי לא עלה על ה־20%, שפת הטקסים הייתה עברית בעיקרה ורוב המדריכים ומנהלי הטקסים היו ישראלים. אסימטרייה מבנית התרחשה גם במידת החשיפה והניסיון שבהתנסויות פסיכדליות. לאור מעמדם הסוציו אקונומי הגבוה יחסית, ביחד עם העובדה כי החברה היהודית-ישראלית פתוחה יותר לשימוש בחומרים אלו, המשתתפים היהודים-ישראלים הגיעו עם ניסיון רב יותר לאותם טקסים.

למרות ההימנעות מהכוונה מפורשת להתעמקות בסוגיות הפוליטיות-חברתיות שבין שתי התרבויות, טקסי האיוואסקה המשותפים כללו היבטים של זהות, שייכות והצפתן של טראומות עבר אישיות או קולקטיביות הקשורות בסכסוך הישראלי-פלסטיני. עצם הנוכחות המשותפת והיכולת של ביטוי עצמי במהלך הטקסים, השפיעו רבות הן על הסט, הן על הסטינג של המשתתפים, דבר שהוביל לתהליכים בין אישיים שאותם סיווגו כותבי המאמר לשלושה מרכזיים:‏

חיבור שמקורו אוניברסלי: בהתאם למאפיינים של החוויה הפסיכדלית, תחושת התמוססות הגבולות מהווה פוטנציאל לחיבור על סמך מאפיינים המשותפים לבני האדם באשר הם בני אדם. מאפיינים הומניסטיים ששורשיהם נטועים בגורל המשותף הכרוך בחיים על פלנטה זו. הראיונות חשפו תהליך של התקרבות בין המשתתפים על רקע גורל משותף זה, תהליך שבמסגרתו התמוססו ההיררכיות המוטמעות בזהויות חברתיות, תרבותיות, לאומיות ודתיות.

הכרה וחיבור מבוסס הבדלים: נוצר קשר חזק בין המשתתפים דרך החשיפה לשפה, לתפילות ולמוזיקה של התרבות השונה. הקשר הצית תחושה של יראת כבוד והערכה בקרב יהודים-ישראלים כלפי ביטוי תרבותי ערבי-פלסטיני ולהפך. חיבור מסוג זה שונה מהקודם, שכן מכיל בתוכו את סממני השוני הקיימים, ומגביר את מידת המורכבות שבחיבור מסוג זה.

גילויים אודות אספקטים של הקונפליקט: משתתפים חוו מחדש או הסיקו תובנות חדשות אודות אירועים טראומטיים הקשורים לסכסוך, אישיים או היסטוריים, בדרך כלל על ידי הצפתם של חזיונות. לאותם חזיונות כנראה קשר לנוכחות של "האחר", ולהם גוון פוליטי. לתהליך זה מורכבות רבה יותר, שכן כלולה בו עצימות רגשית, התחדדות הסממן הזהותי והתקרבות לנקודות המחלוקת הכואבות ביותר.

תוצאות המחקר של ד"ר רוזמן מראות כיצד תחת השפעת החומרים הפסיכדליים קיים הפוטנציאל להתקרבות, ריכוך העמדות והאמונות הקודמות שלנו, ועליית ממדי פתיחות כלפי האחר. יחד עם זאת, במאמר נוסף הנסמך על ראיונות עומק אלו בוחן ד"ר רוזמן בין היתר את ההשלכות ארוכות הטווח של ההשתתפות באותם מעגלים. הוא שואל האם אותה חוויה פסיכדלית מובילה לשינוי פרקטי בחיים עצמם? האם היא נשארת בגדר חוויה בלבד? ומה התנאים הדרושים על מנת שאותה חוויה תדחוף לעשייה אקטיבית משנה מציאות?

פסיכדליים, עשייה פוליטית-חברתית וביקורת אודות המיינסטרים הפסיכדלי

במאמר "On Revelations and Revolutions: Drinking Ayahuasca Among Palestinians Under Israeli Occupation" עולה שאלה מהותית אודות הקשר שבין החוויה הפסיכדלית, הסט והסטינג, ועשייה שכוונתה ערעור הסטטוס קוו. מהממצאים עולה שדווקא עבור חלק מהפלסטינים, התוכן והרגש שהוצפו תחת החוויה הפסיכדלית הובילו לעשייה בפועל. מה הוביל לכך?

על מנת להשיב נאמנה יש צורך לקבל כהנחת בסיס כי לאינדיבידואלים מקבוצות שונות קיימת נטייה מודעת או שאינה מודעת לשימור או לערעור הסטטוס קוו. הקבוצות החזקות פועלות על מנת לשמר מבני כוח קיימים, ואילו לקבוצות המוחלשות כוונה הפוכה. לדינמיקה שבין כוונות אלו לחוויה הפסיכדלית משקל רב אודות התוצאות בפועל.

במקרה זה, נערכו הטקסים במסגרת הסטטוס קוו המשמר את מערכת הכוחות לפיהם ליהודים-ישראלים יתרון. כפי שצוין, קיימת אסימטרייה לטובת היהודים-ישראלים במספר אופנים, ביניהם השפה, מידת החשיפה לפסיכדליים, מספרם הכמותי בטקסים וזהות המדריכים. אלו משקפים במידה מסוימת את מערכת הכוחות הקיימת במציאות שמחוץ לטקסים, שם לפלסטינים עמדה מוחלשת.

בעוד החוויה הפסיכדלית של המשתתפים היהודים-ישראלים התמקדה בשיווין על בסיס אוניברסלי, החוויות של המשתתפים הפלסטינים נטו גם לכיוון של עימות עם חוסר השיוון שלטענתם קיים בפועל, זאת בעיקר לאחר התעצמות תחושת "האמת" (Noetic Quality) והשליחות, מהמאפיינים הנוספים של החוויה הפסיכדלית בכלל, וחוויית ה־DMT בפרט. התקרבות שמקורה בשוויון אוניברסלי, לפי כותבי המאמר, טומנת בתוכה גם מכשול מהותי ליכולת של חוויות פסיכדליות לדחוף אל עבר שינוי מבני הכוח הקיימים. היא מסתירה או מייתרת את הצורך שבדיבור אודות השונה, על המבדיל, על חוסר צדק זה או אחר. ללא דיבור אין דיאלוג, והדרך אל עבר שינוי מונחת לפתחו של צד אחד בלבד.

בעוד חוויות פסיכדליות מתבטאות לעתים קרובות במונחים של אחדות והרמוניה, ההיסטוריה מעידה שיש פוטנציאל מהפכני במולקולות פסיכדליות שיכולות לקדם התנגדות להגמוניה ושיבוש הסטטוס קוו. בזהירות נעלה את ההשערה כי עבור הפלסטינים (וייתכן כי בעבור כל קבוצה הכלואה בסטינג שבו היא מוחלשת בהקשרי הגישה למשאבים), קיים מתח בין מאפייניה השונים של החוויה הפסיכדלית. מצדו האחד, תחושת האיחוד, התפוררות ההיררכיה וההבדלים הבין־אישיים. מצדו השני, "החשיפה לאמת" והתגלויות "נבואיות" שבחובן מימוש המסר בדבר הצורך לעצב מחדש את המבנה הקיים.

תחושת "החשיפה לאמת", ואיתה הדחף לקידום עמדה מהפכנית (Revelation to revolution) הוא סממן פסיכדלי אשר יתכן שמתכתב עם אותה התעוררות חברתית בארה"ב של שנות ה־60. התכתבות זו מעלה את הסברה כי בהינתן סט וסטינג שבהם מוטמעים אלמנטים התנגדותיים, בכוחה של החוויה הפסיכדלית לדחוף לעבר עדכון בפועל של מבני הכוח הקיימים. ללא אלמנטים אלו נראה נטייה להתמקדות בדומה, להישענות על מצב חברתי קיים ולשינויים פסיכולוגיים תוך אישיים על פני שינויים בין־אישיים (עמדות כגון "השלום מתחיל מבפנים", כפי שהיטיב לציין המאמר).

ההבדל בין הנגזרות של החוויה הפסיכדלית הפלסטינית לזו הישראלית הוביל את רוזמן להביע עמדה מעניינת אודות הקשר שבין הפרקטיקה הפסיכדלית (כפי שבאה ליד ביטוי במחקר ובטיפול המודרני) לבין עשייה חברתית בין־אישית (אשר לה היבטים חיוביים גם אם נביט על המציאות דרך משקפי בריאות הנפש).

לפי רוזמן, המיינסטרים הפסיכדלי העכשווי רווי בסממנים הלקוחים מעולמות הניו אייג' (לדוגמה, הנוכחות "הבלתי ניתנת לערעור" כביכול בדבר קיומו של "המטפל הפנימי" הקיים בכולנו – הערת המחבר), סממנים המדגישים כי בריאות נפשית היא תולדה של תהליכים המתרחשים בתוך האדם עצמו, אוניברסליים והומניסטיים במהותם. במילים אחרות, עיצוב מחדש של "האני הפנימי" בלבד בתגובה לקשיים האובייקטיביים, "הבלתי ניתנים לשינוי" כביכול של החיים המודרניים.

אם ברצוננו לראות בפסיכדליים שחקנים מרכזיים במגרש הפוליטי-חברתי, יש לעדכן את הנחות הבסיס המאפיינות את הקו הדומיננטי העכשווי הנפוץ כל כך הן באקדמיה הן בחברה המעורבת בעולמות הפסיכדליה באשר הם. רוזמן מציין כי יש צורך לעבור מתפיסה "אישית-פנימית" לתפיסה "חברתית-מקומית" הכוללת דגש על "רב מקומיות" (דגש על הסביבה המקומית, מערכות יחסים וקהילתיות), "השתתפות" (החוויה איננה פסיבית אלא על המשתתף להיות אקטיבי ביצירת המרחב הרוחני) ומעבר מהמילה "חוויה פסיכדלית" ל"אירוע פסיכדלי" (בשונה מהמילה חוויה, שלה קונוטציה סובייקטיבית, למילה "אירוע" ערך אובייקטיבי יותר).

לסיכום

במאמר זה שאלנו אם בכוחם של החומרים הפסיכדליים מהמשפחה הקלאסית לשמש כסוכנים פוליטיים ולקדם שינוי חברתי. בחנו את המאפיינים של החוויה הפסיכדלית, את ביטוייה הנוירופיזיולוגיים וכיצד הם תורמים לשינויים פסיכולוגיים. בהקשר זה ירדנו לעומקה של תאוריית "הרפיית האמונות תחת חומרים פסיכדליים" ושאלנו אם זה המנגנון האחראי גם על שינוי עמדתנו הפוליטית.

לאחר שסקרנו תשתית זו, הפנינו את הזרקור אל עבר המחקרים העדכניים בתחום. בעוד חלקם תומכים בסיכוי כי בכוח החומרים להפנות את עמדותינו כלפי הצד השמאלי של המפה, קיימות עדויות רבות לשימוש בקרב גורמים שמרניים-ימניים, שימוש שלא הוביל לפנייה ליברלית זו או אחרת. סיכמנו ממצאים אלו בכך שהעלינו את ההנחה הרווחת לפיה החומרים הפסיכדליים מהמשפחה הקלאסית ניטרליים מבחינה ערכית, ומשמשים כמגבר לא ספציפי המושפע מהסט ומהסטינג הפוליטי-חברתי. תובנה זו התיישבה בהלימה ל"תאוריית הרפיית האמונות תחת חומרים פסיכדליים", ושימשה כמפה להבנת ההתעוררות הפוליטית-חברתית שהתרחשה בארה"ב בשנות ה־60.

את השאלה בדבר כוחם הפוליטי של החומרים הפסיכדליים בחנו גם בהקשר הקונפליקט הישראלי-פלסטיני. סקרנו בקצרה את מחקרו של ד"ר רוזמן אשר ראיין פלסטינים ויהודים-ישראלים אשר נכחו בטקסי איוואסקה משותפים. המחקר הציג תמונה מורכבת. מצד אחד, הטקסים הגבירו את תחושת הקרבה שבין המשתתפים, בעיקר לאורו של המאפיין האוניברסלי של "התמוססות הגבולות" הבין־אישיים, אך גם על ידי מאפיינים מקומיים יותר – הכרה מחודשת בעולמו התרבותי של האחר, וקרבה על סמך נגיעה בנרטיב הקונפליקט הטראומתי של הזולת.

מצד שני, ראינו כיצד פעולה אקטיבית לשינוי הסטטוס קוו נצפתה דווקא אצל המשתתפים הפלסטינים. עלתה ההשערה כי לסט ולסטינג הפוליטי-חברתי משקל רב בסוגיה זו. ראינו כיצד יתכן שמאפייני החוויה הפסיכדלית האוניברסליים יכולים לעכב דיאלוג ולהסתיר נקודות שוני ומחלוקת הנחוצים כל כך לשינוי המצב דה פקטו. במקביל, ראינו כיצד החשיפה לתחושת "אמת" (noetic quality) של החוויה הפסיכדלית, בכוחה לעורר רצון עז להגשמת מסרים המערערים את מצב הסטטוס קוו.

נראה כי לא קיימים ממצאים חזקים מספיק על מנת לקבוע כי בחומרים הפסיכדליים הקלאסיים טמון יסוד פוליטי או ערכי זה או אחר. אין זה אומר, עם זאת, כי אין בכוחם הפוטנציאל לדחוף לשינוי עמדות פוליטיות וחברתיות אשר יגררו אחריהן עשייה אקטיבית. נראה כי הדבר תלוי בסט ובסטינג הפוליטיים, כלומר, ב"עצמי הפוליטי" ובאקלים הפוליטי בנקודות זמן מדויקות.

בהינתן האחרונים, עמדות פוליטיות יכולות להתעצב בכיוונים שונים, זאת בהתאם למנגנון המוצע על ידי תאוריית "הרפיית האמונות", תאוריה הרואה בחומרים הפסיכדליים כ"מרככים" מהנוקשות של אמונות קודמות, וכמאפשרים עלייה למודעות של תובנות ורגשות שבכוחם לעצב מחדש את המודלים שדרכם אנו חווים את העולם מסביבנו – הן בהקשרו הפנימי-אישי, החברתי או הפוליטי. נראה כי הפוטנציאל המהפכני במולקולות מסתוריות אלו קיים, אך הוא דורש תנאים חיצוניים שחלקם באחריותנו כאזרחים מודעים.

אזהרה!

השימוש בחומרים פסיכדליים אינו חוקי כיום בישראל. האתר אינו תומך או מעודד שימוש בחומרים אסורים במסגרות לא מוסדרות ולא חוקיות. לשימוש שאינו במסגרת מחקרית וחוקית עלולות להיות השלכות חמורות ואף טראומטיות.

המידע המופיע באתר זה הינו למטרות מידע כללי בלבד, ותכניו אינם מיועדים להוות תחליף לייעוץ, אבחון או טיפול רפואי.

האתר מתייחס באופן שווה לבני שני המינים והשימוש בלשון זכר ו/או נקבה הוא מטעמי נוחות בלבד.

מקורות

Roseman, L., & Karkabi, N. (2021). On revelations and revolutions: drinking Ayahuasca among Palestinians under Israeli occupation. Frontiers in Psychology, 12, 718934.

‏

 Hayward, R. D., & Krause, N. (2013). Religion, mental health, and well-being: Social aspects. Religion, personality, and social behavior, 265-290.

‏

 Roseman, L., Ron, Y., Saca, A., Ginsberg, N., Luan, L., Karkabi, N., ... & Carhart-Harris, R. (2021). Relational processes in ayahuasca groups of Palestinians and Israelis. Frontiers in pharmacology, 12, 607529.

‏

 Langlitz, N., Dyck, E., Scheidegger, M., & Repantis, D. (2021). Moral psychopharmacology needs moral inquiry: the case of psychedelics. Frontiers in Psychiatry, 12, 680064.‏

 Hartogsohn, I. (2017). Constructing drug effects: A history of set and setting. Drug Science, Policy and Law, 3, 2050324516683325.

‏

 Lemercier, C. E., & Terhune, D. B. (2018). Psychedelics and hypnosis: Commonalities and therapeutic implications. Journal of Psychopharmacology, 32( 732-740.‏