פסיכולוג וסופר אמריקאי הידוע בעיקר אודות לתמיכתו בלגליזציה של חומרים פסיכדליים, במיוחד אלו ממשפחת הפסיכדליים הקלאסיים. רבים יסכימו כי לירי היה אישיות צבעונית, אשר עוררה עניין רב הן בקרב אנשי המדע, פוליטיקאים ואנשי תרבות מזרמים שונים. יש שראו בו "כמבשר בשורה של ממש", "כגיבור תרבות" וכסמכות מדעית לגיטימית. מנגד, יש שראו בו "חולה פרסום" וכאינטלקטואל רדוד. כאשר ברקע תוכנית "המלחמה בסמים" (The War on Drugs) של נשיא ארה"ב, ריצ'רד ניקסון, ראה בו האחרון "כאיש המסוכן ביותר באמריקה".
לירי היה פסיכולוג קליני מאוניברסיטת הרווארד. לאחר התנסות חיובית בפטריית פסילוסיבין במערב מקסיקו, החל לחקור את ההיבטים הפסיכולוגיים, החווייתיים והטיפוליים-קליניים במספר מחקרים יצירתיים פורצי דרך, זאת במסגרת "פרויקט הפסילוסיבין של הרווארד" (עליו תוכלו לקרוא בערך נפרד). לירי שילב חומרים נוספים ממשפחת הפסיכדליים הקלאסיים, בעיקר ב-LSD, במהלך שנות השישים. בין מחקריו המפורסמים נמצא את ניסוי "בית הכלא קונקורד" (Concord Prison Experiment), במהלכו נבדקו משתנים התנהגותיים בדבר פשיעה חוזרת לאחר נטילת פסילוסיבין, וניסוי "קפלת מארש" (Marsh Chapel Experiment), אשר בחן האם שימוש בפטרייה זו יעורר חוויה "אנתאוגנית" (ראו ערך "חומרים אנתאוגנים") אצל נבדקים בעלי זיקה דתית.
ניסויים מעוררי עניין מסוג זה התקבלו באמביוולנטיות בקרב הקהילה המדעית של הרווארד. היו שהטילו ספק בלגיטימיות ובאתיקה המדעית של הממצאים, זאת לאחר עדויות בדבר נטילה משותפת של חומרים משני תודעה עם סטודנטים, והפעלת לחץ עליהם להשתתף בניסויים. אוניברסיטת הרווארד פיטרה את לירי (ביחד עם עמיתו ושותפו ריצ'רד אלפרט – ראו ערך נפרד) במאי 1963.
לאחר הפיטורין מהרווארד, המשיכו לירי ועמיתיו לקדם את הפוטנציאל הטמון לדעתם בחומרים משני תודעה. עמדה זו הציבה את לירי כדמות מרכזית ב"תרבות הנגד" אשר צמחה בארה"ב בשנות ה-60. אמירתו "Turn on, Tune in, Drop out" הפכה לסוג של סלוגן המסכם את עמדתו, ותרמה רבות לפופולאריות הציבורית גם בקרב אלו אשר לא נטלו חומרים פסיכדליים מעולם. הוא התפרסם גם בזכות כתיבתו הענפה בנוגע לפוטנציאל הטיפולי של ה-LSD, מאמרים ומודלים בדבר מבנה התודעה, ומדריכים יישומיים אודות הדרכים בהן ניתן להשתמש בחומרים פסיכדליים על מנת לצלוח חוויות מיסטיות (ראו ערך " החוויה הפסיכדלית המבוססת על ספר המתים הטיבטי").
בינואר 95 אובחן לירי כחולה בסרטן הערמונית, והודיע לחבריו הקרובים, כולל רצ'ארד אלפרט (אשר בתקופה זו כבר כונה "ראם דאס") וגיטריסט ה"גרייטפול דד" ג'רי גארסיה, כי הוא זקוק לליווי בתהליך אותו כינה "גסיסה מכוונת" ("designer dying"). לירי נפרד מהעולם ב-31 במאי 1996. ספרו Design for Dying, ובו פרספקטיבה חדשה על המוות כתהליך, פורסם לאחר מותו. המשפט "המוות הוא התמזגות עם כל תהליך החיים" נכתב בספר זה.
コメント