"הרפיית האמונות תחת חומרים פסיכדליים"

אחד המודלים המרכזיים ביותר להבנת הקשר שבין חומרים פסיכדליים ושינוי פסיכולוגי אותו פיתח החוקר רובין קרהרט הריס (Robin Carhart Harris). לפי המודל, המח הינו מערכת שתפקידה לחזות את העתיד להתרחש למען הגברת יכולת ההישרדות של האורגניזם (ראו ערך מודל חיזוי היררכי). המערכת בנויה משכבות היררכיות של אזורי מח בו מקודדים ציפיות ואמונות שהתגבשו מאסופה של מקרים ותגובות אליהם נחשפנו במהלך החיים.

להמחשה, ניקח למשל חוקים פיזיקליים כלליים. ככל שניחשף יותר פעמים למקרה בו חפץ דומם נזרק ממפרסת, כך תגבר הציפייה שהחפץ ייפול ארצה גם בעתיד. ככל שניחשף פעמים רבות יותר לאותו תרחיש, כך תתגבש אצלנו האמונה והציפייה שכך יקרה. ככל שאנו מתבגרים, מערכת האמונות והציפיות מקשיחה והופכת לאוטומטית יותר. הדבר מאפשר שנשקיע פחות משאבים קוגניטיביים הנדרשים לחיזוי, ולהפנייתם לצרכים אחרים. דוגמא נוספת היא בהקשר הפסיכולוגי נפשי. ככל שניחשף למקרים בהם למשל התייחסו אלינו למשל, בזלזול, כך תגבר הציפייה שכך יתייחסו אלינו בעתיד, ותתגבש אמונה שהסביבה היא מקור גם לסבל.

לפי המודל, בכוחם של חומרים פסיכדליים להחליש את מערכת החיזוי, כך שנטיל יותר ספק בציפיות שלנו ובאמונות שלנו. נוקשותם של אמונות וציפיות שמקורם באזורי מח גבוהים (האחראים לחשיבה מורכבת, אנליטית ורציונלית) נחלשים, דבר המאפשר למידע מאזורי מח נמוכים יותר (אזורי מערכת החישה, הרגש והזיכרון) לחדור למודעות, ובכך להשפיע על תפיסת העולם. אנו מגבירים בכך את הגמישות הקוגניטיבית שלנו, ומאפשרים ללמידה חדשה להישקל. בהינתן תהליך טיפולי נפשי לצד הצריכה של חומרים פסיכדליים, תגבר הנטייה לקבלתן של תפיסות חיוביות ובריאות יותר אודות עצמנו ומערכת היחסים שלנו עם סביבתנו.

מבחינה נוירוביולוגית, החלשת "אמונות העל" אכן מתבססות על פעולה א-סינכרונית (אנטרופית) באזורים מסוימים בקליפת המוח. בין אזורי מוח אלו חשוב לציין שני אזורים ספציפיים: ה-Posterior Cingulate Cortex (או בעברית, "פיתול החגורה האחורי")  וה- PFC (קליפת המוח הקדם מצחית).

כתוצאה מכך, אנו רואים התעוררות של אזור מוחי נוסף הנקרא האונה הרקתית-האמצעית (או באנגלית, Medial Temporal Lobe), ובמיוחד של שני רכיבים עיקריים העונים לשם "היפוקמפוס" וה"פרה-היפוקמפוס". אזורים אלו, המשמעותיים ביותר בתהליכי זיכרון, פועלים ביתר שאת תחת השפעת חומרים פסיכדלים, ולמעשה, לפי התאוריה, אחראים להצפתו של חומר מנטלי שבעבר היה מרוסן על ידי פעילותם המסונכרן של אותם אזורים גבוהים בקליפת המוח. תחת חומרים פסיכדלים, נוצר למעשה מעגל עוררות בין האזורים המוזכרים, מעגל הנתמך על ידי פעילותו של המוליך העצבי "גלוטמט". מעגל זה נקרא בשפה המקצועית "הלולאה ההיפוקמפית-קורטיקלית" (Hippocampal-Cortical processing loop).

מקורות

Carhart-Harris, R. L., & Friston, K. J. (2019). REBUS and the anarchic brain: toward a unified model of the brain action of psychedelics. Pharmacological reviews, 71(3), 316-344.

‏

Carhart-Harris, R. L. (2018). The entropic brain-revisited. Neuropharmacology, 142, 167-178.‏