סקס, MDMA וטיפול זוגי: חלק ראשון

"אנחנו רוצים לאהוב אחת את השני באופן שאינו טבעי. אנחנו רוצים לחגוג אותנו ואת הזוגיות שלנו. כשאנחנו לוקחים MDMA אנחנו אוהבים אחד את השני באינטנסיביות שהיא לא אפשרית בתנאים רגילים. אהבה כזאת פשוט לא אפשרית במבחינה כימית. אנחנו קרובים יותר, מרגישים יותר, מחוברים יותר. אנחנו נשלחים בחזרה ללילה שבו הכרנו לראשונה, לשבועות שבהם התחלנו לגלות בהתרגשות את הסיבה לכך שאנחנו ביחד."

הקטע שלפניכם לקוח מתוך ראיונות שנערכו עם זוגות אשר משתמשים ב־MDMA (החומר הפעיל בסם האקסטזי) כ"טכנולוגיה רומנטית", כלי להגברת אהבתם. על פי רוב, למשתמשים יש טקסים ייחודיים שאותם הם עורכים על מנת לחזק את ממד האינטימיות ולשמר אותו, כמו גם את הפתיחות ואת התשוקה המינית. חלקם מספרים כי כוחו המסתורי לכאורה של חומר זה אִפשר להם להוריד את עוצמת ההגנות הנפשיות, ובכך הקל על ניהול שיחות טעונות, דבר שהציל את נישואיהם. אחרים מייחסים לחומר סגולות של "מטפל זוגי צמוד", בעוד יש הנעזרים בו כאפרודיזיאק ההופך כל מגע מיני לחוויה בלתי נשכחת.

ידוע לכול, כי השימוש ב־MDMA אינו חוקי בישראל, וכי החזקתו עלולה להוביל לשנות מאסר רבות. זאת לצד סכנות בריאותיות – נפשיות וגופניות כאחד. עובדה זו מגבילה את למידת הפוטנציאל הטמון בחומר למסגרת המחקר הקליני, שכן שם החומר ניתן בליווי רפואי ונפשי צמוד.

המחקר בנושא הוביל בשנים האחרונות לפריצות דרך חסרות תקדים, בעיקר עבור המתמודדים עם אתגרים נפשיים מורכבים דוגמת דיכאון, חרדה ואתגרים נוספים מהקשת הפוסט־טראומתית. ההצלחה מעודדת חוקרים נוספים לבחון את כוחו של ה־MDMA במרחב הבין־אישי, הזוגי-רומנטי והמיני.

בסדרת מאמרים זו נרד לעומק המחקר אודות ה־MDMA. תחילה, נבין מה מתרחש במוחם של נבדקים הנמצאים תחת השפעת החומר, ונראה כיצד התרחשות זו מאפשרת נגישות למנעד רחב של רגשות, מחשבות והתנהגויות הנמצאות בבסיס חיי זוגיות הנחשבים בריאים. בהמשך, נסקור את הסכנות הקשורות לשימוש בחומר זה, במיוחד את אלה הכרוכות בשימוש שאינו במסגרת מחקרית חוקית. לאחר מכן, נבחן תאוריות פסיכולוגיות העוסקות במניעים ובגורמים המשפיעים על חיי הזוגיות, ונקבל תמונת מצב אודות המתרחש בעולם הטיפול הזוגי העכשווי. לבסוף, נרחיב אודות הפוטנציאל הקיים שבשילוב ה־MDMA בטיפול הזוגי המסורתי. נראה כיצד זוגות משתמשים בחומר לשיפור חייהם הרומנטיים, הזוגיים והמיניים, ונשאל אם אכן ניתן להשתמש בפוטנציאל טיפולי זה כטכנולוגיה לשיפור מערכות היחסים עם אהובינו ויקירינו.

להכיר את ה־MDMA

מתוך החשיבות להכיר את החומר הייחודי, חלק זה בסדרת המאמרים יעסוק ב־MDMA עצמו: נתחקה אחר מקורותיו, נבין מה מתרחש במוח תחת השפעותיו, וכיצד מתעצבת החוויה הפסיכולוגית כתוצאה מהשינויים בפעילות המוחית. נשאל מה הסכנות הנפשיות והבריאותיות שבשימוש שאינו במסגרת מחקרית, ונבחן כיצד אנשי מקצוע מפיקים תועלת מהשפעות החומר כדי לסייע למטופליהם להתמודד עם אתגרים נפשיים.

על הכימיה

ה-MDMA (ובשמו המלא: 3,4-Methylenedioxymethamphetamine) הוא חומר סינתטי שלו השפעות מרתקות על התודעה. הוא נחשב חומר אמפתוגני, כלומר חומר המעורר תחושת אמפתיה, שלווה פנימית, ביטחון, אמון, הצפה רגשית (לא פעם אופורית ממש), ורצון בקרבה לאחר.

הסגולות הפרו־חברתיות של חומר זה הפכו אותו לפופולרי ביותר לא רק במסגרות הקליניות אלא מחוצה להן, ובמיוחד בסצנת הרייב של שנות ה־80. למעשה, השימוש המופרז בחומר גרם לבהלה רבה, ובכלל זה בשל חוסר מודעות להליכי הצריכה הנכונה. זאת לצד היעדר פיקוח על תכולתו, אשר גרם לצריכה בעקיפין של חומרים נוספים ומסוכנים בהרבה. הדבר הוביל למקרי מוות רבים ולהוצאת החומר מהחוק במדינות המערב זמן קצר לאחר מכן.

סיפורו הכימי של ה־MDMA מתחיל בראשית המאה ה־20. מקורו בחומר פסיכדלי אחר, ושמו מֶסקלין (Mescaline), המופק בעיקר מקקטוס הפיוטה או מקקטוס הסן פדרו. אחת מנגזרות המסקלין הוא חומר העונה לשם MDA (ובשמו העברי: מתילנדיוקסי-אמפטמין). בשונה מהמסקלין, החומר אינו מוביל לשינויים מהותיים בתפיסה ובמחשבה, שינויים שניתן לכנותם "פסיכדליים". הוא טומן בחובו אפקט רגשי ייחודי הכולל הגברה של תחושת קרבה לאחר ואמון בו. זאת בשילוב הצפה רגשית אופורית. יתר על כן, לחומר זה תופעות לוואי רבות המקשות על השימוש בו ככלי טיפולי.

כדי להתמודד עם סל תופעות לוואי אלה, סינתז הכימאי המפורסם אלכסנדר שולגין חומר נוסף, שלו פחות תופעות לוואי. הוא כינה אותו MDMA. החומר החדש השפיע בעיקר על הפן הרגשי, זאת ללא שינויים ועיוותים מחשבתיים פסיכדליים, וללא תופעות הלוואי שנובעות מהשימוש ב־MDA. יתרון זה הפך את החומר למבוקש במיוחד בתחילת שנות ה־60 ועד לאמצע שנות ה־80 על ידי מטפלים אשר ביקשו להעניק למטופליהם הטבה רגשית, תוך שמירה על מחשבה צלולה, נקייה מהזיות ומתעתועי תפיסה אחרים.

על המינונים

נהוג לסווג את המינונים לשלוש קטגוריות:

1.     מינון נמוך – כשני מיליגרם עבור כל קילוגרם של משקל גוף;

2.     מינון בינוני – כשניים עד שלושה מיליגרם עבור כל קילוגרם של משקל גוף;

3.     מינון גבוה – שלושה מיליגרם ומעלה עבור כל קילוגרם של משקל גוף.

ייחודיות ה־MDMA

מחקר עדכני אודות ההשפעות הפסיכולוגיות של ה־MDMA חושף את הייחודיות של החומר ואת התאמתו לצורכי עבור הטיפול הנפשי. ייחודיות זו באה לידי ביטוי בשני אפיקים חווייתיים המתרחשים במקביל:

1.     האפיק האמפתוגני

כפי שהוזכר בתחילת המאמר, ה־MDMA מעצים סל רחב של רגשות, שניתן לכנותם רגשות פרו־חברתיים. הסל כולל רגשות כגון הגברת מידת האמון באחר, גילויי אמפתיה כלפיו (אך גם כלפי העצמי), שיכוך חרדות והעצמת תחושת הביטחון. בנוסף לכך, נוצרות כמיהה למגע גופני, נעימות תחושתית והצפה רגשית אופורית. למעשה, מדובר בשיכוך מנגנוני ההרגעה הפסיכולוגיים והרגעתם, ומכך נגזרת תחושת הביטחון בעצמי ובאחר.

כיום, חוקרי MDMA רבים ממשיגים השפעה זו כפתיחה מחדש של "חלון ההיזדמנויות" ללמידה חברתית, או כהגברת הרגישות לתגמול המתקבל מאינטרקציות חברתיות. "חלון הזדמנויות" זה בא לידי ביטוי בשיא תפארתו בתקופת הילדות וההתבגרות, המאופיינות ברגישות לטריגרים חברתיים והשפעתם על תהליכי גיבוש זהותנו.

2.     האפיק המוטיבציוני-ממריץ

ברובד הכימי, ה־MDMA הוא אמפטמין סטימיולנט, ובמילים אחרות – חומר ממריץ. הוא מעורר את פעילות המערכת הסימפתטית ובכך מגביר ערנות, משפר את יכולת הריכוז, מעצים את החשק המיני, ועלול אף לגרום לתחושת ביטחון עצמי מופרזת. הוא מעלה את הרצון לפעול ומגביר את תחושת הסיפוק המופקת מן הפעולה.

מזווית הסתכלות טיפולית-רגשית, השילוב בין שני אפיקים מקבילים אלה הוא כמעט בגדר נס. מצד אחד, תחושת הביטחון שבשיתוף, בקרבה ובאמפתיה; ומצד שני, תחושת הרצון – שלא לומר הכמיהה – לשתף את המתחרש ברובד הרגשי. במילים אחרות, מדובר בביסוס מצב תודעתי ייחודי שבמסגרתו הנבדקים מסוגלים לגשת לאזורים בנבכי הנפש שבדרך כלל חסומים מפאת מכאובים נפשיים, ובד בבד הם בעלי מוטיבציה פנימית לעשות זאת. שילוב זה הוא היסוד התיאורטי המנחה חוקרים רבים בשאלת הטיפול הנפשי עבור המתמודדים עם הפרעת דחק פוסט־טראומתית (PTSD), טיפול הזוכה לתימוכין אמפירי ניכר במעבדות המחקר המובילות בעולם.

לאחר שהתחקינו אחר סל החוויות הנפשיות, עלינו להבין את הקשר בין הפעילות ברובד הכימי ובין המופע הרגשי-חווייתי. לשם כך עלינו לצלול אל המנגנון המוחי של ה־MDMA ולשאול מה מתרחש במוח תוך כדי השימוש בחומר.

התהליכים המתרחשים במוחנו תחת השפעת MDMA

כיום, עם עליית השימוש במכשירי הדמיה מוחית מתקדמים, התמונה אודות ההשפעה הייחודית של MDMA על הפעילות המוחית מתבהרת. אף על פי שדרכי ההשפעה של MDMA על המוח מורכבות, ניתן להבין את האפיקים החווייתיים שהרחבנו אודותיהם, על ידי היכרות עם שתי התרחשויות עיקריות:

1.     הגברת הזמינות של המוליכים העצביים סרוטונין ודופמין

מוליכים עצביים הם מולקולות המאפשרות העברת מסרים אלקטרו-כימיים בין תאי המוח. רוב מדעני המוח של ימינו מאמינים, כי העברת מסרים אלקטרו-כימית זו מתורגמת בסופו של דבר למחשבות שלנו, לרגשותינו או לתחושותינו הגופניות, וכן לתהליכים אוטונומיים, כגון תפקוד מערכת העיכול, ויסות טמפרטורה, הסדרת קצב הלב וכדומה.

בין המוליכים העצביים העיקריים נמצאים הדופמין והסרוטונין. בפשטות, ובהקשר לנושא המאמר הנוכחי, לדופמין תפקיד מרכזי במערכת התגמול המכתיבה את תחושת הסיפוק מגירויים או מהתנהגויות מסוימות. לסרוטונין, לעומת זאת, תפקיד חשוב במערכות המוחיות האחראיות על ויסות מצב הרוח.

ה-MDMA מעלה את הזמינות של הדופמין והסרוטונין, כלומר מאפשר למוח לנצל יותר מהכמות המיוצרת באופן טבעי. זאת למשל על ידי עיכוב תהליך ספיגתם החוזרת בגוף. מחקרים מראים, כי תחת השפעת ה־MDMA, זמינות הדופמין עולה עד כפי שלושה, וזמינות הסרוטונין עד כפי שמונה מהזמינות במצב הטבעי.

זמינות מוגברת של דופמין מקושרת לעלייה בתחושת התגמול המתקבלת משיתוף, מקרבה ומביטויי חמלה ואמפתיה. עלייה חדה בסרוטונין מקושרת לעלייה בעצימות של רגשות חיוביים הבאים לידי ביטוי בהגברת תחושת השמחה, הביטחון והאמון.

יתר על כן, ידוע כי ה־MDMA מעלה את פעילות ההורמון אוקסיטוצין. אוקסיטוצין מכונה לרוב ״הורמון האהבה״, ויש לו חשיבות מכרעת בתהליך ההתקשרות בין התינוק להוריו (כולל תהליכי הלידה וההנקה), ובהתנהגויות נוספות במסגרת הקשר החברתי, הזוגי והמיני. בלשון אחר, הורמון זה מרכזי בוויסות "מערכות הפעלה חברתיות", דוגמת מערכת העוררות המינית, ההתקשרות הרומנטית, ובניית האמון הבין־אישי. יחד עם האוקסיטוצין משתחררים הורמונים נוספים לאחר השימוש ב־MDMA. אלה כוללים את הקורטיזול (הורמון המעורב בתהליכי עוררות נוספים דוגמת Fight or flight, עת אנו מזהים איום פוטנציאלי), ואת הפרולקטין, שאודותיו נרחיב בהמשך לאור מרכזיותו ברובד התפקוד המיני.

2.     שינויים במנגנונים מוחיים הקשורים לזיהוי איום ולתגובה כלפיו:

מלבד העלייה בזמינות הסרוטונין והדופמין וכנגזרת ממנה, ה־MDMA משפיע גם על פעילותם של מנגנונים מוחיים הקשורים בחוויית רגש החרדה. מחקרים רבים מראים, כי החומר מחליש את פעילותה של האמיגדלה, מבנה מוחי האחראי לזיהוי איומים פוטנציאליים, ומכונה לרוב ״מערכת האזעקה של המוח״. הלכה למעשה, החלשת האמיגדלה גורמת לכך שגירויים שונים נתפסים כמאיימים פחות, למשל בעת אינטראקציות חברתיות וניהול שיחות מורכבות, בעת הצפתם של זיכרונות טראומתיים, במצבים של חוסר ודאות, וכדומה.

מנגנון מוחי נוסף שעליו משפיע ה-MDMA קשור אף הוא לאמיגדלה, ואם לדייק – לתקשורת שבינה ובין מבנה מוחי נוסף הנקרא אינסולה. האינסולה מקושרת למיפוי התחושות הסנסוריות (התחושתיות) שלנו ולניטורן. היא פועלת ביתר שאת כאשר אנו מתרכזים בדרכי הביטוי הגופניות של מצבים רגשיים שונים, לדוגמה כאשר אנו מרגישים ״פרפרים בבטן״ או כאשר אנו חווים ״פיק ברכיים״ לפני דיבור מול קהל.

תאי עצב רבים קושרים בין האינסולה לאמיגדלה, כך שחוויית חרדה באה לידי ביטוי בתסמינים פיזיולוגים-תחושתיים רבים. מחקרים מראים, כי הקשר העצבי בין האינסולה לאמיגדלה נחלש מאוד לאחר נטילת MDMA, כך שהחוויה הגופנית הנלווית באופן טבעי לחרדה מתעמעמת במידה ניכרת.

סכנות ותופעות לוואי

אומנם מקרי מוות הקשורים לשימוש ב־MDMA טהור נדירים, אך לצד הפוטנציאל החיובי בשימוש בחומר לתועלת הטיפול הנפשי, קיימות מגוון תופעות לוואי אפשריות. חלק מהתופעות הללו אף מסוכנות ביותר כאשר נוטלים אותו ללא פיקוח רפואי או פסיכולוגי צמוד, כפי שמתבקש בשימוש במסגרת מחקרית קלינית. מבחינה גופנית, MDMA עלול לגרום לעלייה בלחץ הדם, לכיווץ שרירי, לבחילות, להקאות ולרעד. תופעות לוואי חמורות יותר עלולות להיות עלייה חדה ומסוכנת בטמפרטורת הגוף, תסמונת המכונה ״היפּרפירקסיה״ (Hyperpyrexia), בעת פעילות פיזית מאומצת או בעת הימצאות בסביבה חמה. זאת ועוד, קיימות עדויות לכך ששימוש ארוך טווח ב־MDMA עלול להוביל אף לבעיות קרדיולוגיות חמורות ולנזק לפעילות הכבד.

מבחינה רגשית ובכל הקשור לתפקוד מוחי, שימוש ב־MDMA שאינו במסגרת מחקרית נקשר עם התקפי חרדה ופאניקה. מחקרים שונים ממחישים, כי שימוש קבוע ב־MDMA עלול להשפיע לרעה על השינה, לגרום לחוסר תיאבון, לבלבול, לדיכאון, לחרדה מתמשכת ולבעיות זיכרון או קשב. מבחינה נוירולוגית, שימוש ממושך בחומר עלול לפגוע בתאי עצב המאופיינים בפעילותם של המוליכים העצביים סרוטונין ודופמין.

סכנות אלה אף מתעצמות ומתרחבות עת נוטלים MDMA בשילוב חומרים נוספים. ניתוח המבנה הכימי של חומרים הנמכרים מחוץ לחוק כ־MDMA מראה נוכחות גבוהה של חומרים שלהם השפעה ניכרת על מערכת העצבים המרכזית, דוגמת קטמין, אמפטמין, קתינונים סינתטיים (דוגמת סם הפיצוציות "חגיגת"), MDA, מתאמפטמין ועוד. מיותר לציין, כי מי שירכוש MDMA ברחוב לא יכול להיות מודע לתכולת החומר המוצג לא פעם כ־MDMA "נקי".

עד כאן חלקה הראשון של סדרת המאמרים. בחלק השני נרד לשורשן של תאוריות מובילות בחקר מערכות היחסים. נחקור כיצד נטיות הישרדותיות עיצבו מערך שלם של התנהגויות המקדשות מיניות וחיבור רגשי ארוך טווח; נברר מה ניתן ללמוד על סגנון ההתקשרות שלנו, וכיצד האחרון מעצב במידה רבה את אופי חיי המין המועדף עלינו. בנוסף, נסקור מספר סיבות מרכזיות שבגינן זוגות רבים מגיעים לספת המטפלים הזוגיים. בחלק השלישי והאחרון של הסדרה נראה כיצד משתמשים ב־MDMA על מנת לרפא קשיי זוגיות בעידן המודרני, ומה ניתן ללמוד מזוגות אשר צרכו MDMA על מנת לשפר את הזוגיות ואת חיי המין שלהם.

אזהרה!

השימוש בחומרים פסיכדליים אינו חוקי כיום בישראל. האתר אינו תומך או מעודד שימוש בחומרים אסורים במסגרות לא מוסדרות ולא חוקיות. לשימוש שאינו במסגרת מחקרית וחוקית עלולות להיות השלכות חמורות ואף טראומטיות.

המידע המופיע באתר זה הינו למטרות מידע כללי בלבד, ותכניו אינם מיועדים להוות תחליף לייעוץ, אבחון או טיפול רפואי.

האתר מתייחס באופן שווה לבני שני המינים והשימוש בלשון זכר ו/או נקבה הוא מטעמי נוחות בלבד.

מקורות

De la Torre, R., Farré, M., Roset, P. N., Pizarro, N., Abanades, S., Segura, M., ... & Camí, J. (2004). Human pharmacology of MDMA: pharmacokinetics, metabolism, and disposition. Therapeutic drug monitoring, 26(2), 137-144.‏

Costa, G., & Gołembiowska, K. (2022). Neurotoxicity of MDMA: main effects and mechanisms. Experimental neurology, 347, 113894.‏

Montgomery, C., & Roberts, C. A. (2022). Neurological and cognitive alterations induced by MDMA in humans. Experimental neurology, 347, 113888.‏

Wolfson, P. E., Andries, J., Feduccia, A. A., Jerome, L., Wang, J. B., Williams, E., ... & Doblin, R. (2020). MDMA-assisted psychotherapy for treatment of anxiety and other psychological distress related to life-threatening illnesses: a randomized pilot study. Scientific reports, 10(1), 20442.

‏