סקס, MDMA וטיפול זוגי: חלק שלישי

"עבור אדם שתמיד היו לו בעיות בדימוי הגוף, לאפשר לו לגעת בי – לגעת בבטן שלי, החלק בי שאני כל כך שונאת, היה מרפא להפליא".

כבר מתחילת שנות ה־70 הוקסמו פסיכולוגים, פסיכואנליטיקאים, פסיכיאטרים ומטפלים זוגיים מהשפעותיו הפרו־חברתיות של ה־MDMA, וכמה עשרות מהם החלו לשלבו באופן חופשי כחלק מסל הכלים שלהם. לטענתם, הגברת האמפתיה, תחושת הביטחון והפחתת הנוקשות של ההגנות הפסיכולוגיות, בכוחן לקדם תקשורת ישירה בין אנשים שלהם מערכת יחסים רגשית משמעותית.

אחד מאבות הטיפול ב־MDMA הוא הפסיכולוג לאו זף (Leo Zeff), אשר במהלך שנות ה־70 וה־80 טיפל בעזרת MDMA ב־4,000 מטופלים בקירוב, והכשיר למעלה מ־150 מטפלים בתחום השימוש המיוחד בחומר זה. הוא ערך טיפולים קבוצתיים ב־MDMA, זאת באוריינטציה של התפתחות אישית ורוחנית. לאור הפוטנציאל הרגשי של החומר, שמר זף על גבולות ברורים, במידה רבה של חוכמה, יש לציין, אשר כללו את האיסור לקיים מגע מיני בין חברי הקבוצה, ואת החובה להישאר במפגש הטיפולי עד סופו. זף הבחין בהפחתת עוצמת ההגנות ובירידה חדה של הפחד מפני פגיעה נפשית. אלו אפשרו ביטוי ישיר ואותנטי של דעות ורגשות, של קבלה עמוקה יותר של שבחים, אך גם של ביקורת, ולשחזור של זיכרונות ילדות טראומטיים שלאחריהם הקלה ניכרת בתסמינים השליליים.

זמן קצר אחריו, היה זה הרופא ריק אינגראשי אשר הוביל את ה־MDMA אל כותלי הטיפול הזוגי. מתחילת שנות ה־80, שנים בודדות לפני שהחומר נאסר לשימוש על ידי רשויות החוק, ערך אינגראשי טיפולים זוגיים במספר רב של זוגות המתמודדים עם קשיים במישור הבין־אישי. לאחר כשעה מרגע הנטילה, עודד אינגראשי כל אחד מבני הזוג לדבר על תחושותיו ברגע הנוכחי במשך כשעתיים. הוא נדהם מיכולת החומר להרחיב את תפיסת העצמי, את ממד הרגישות ואת היכולת לחלוק קשיים. הוא ראה את ה־MDMA כזרז להמסת המכשולים הבין־אישיים, להגברת ביטויי אותנטיות, ולהוצאה לפועל של תקשורת מקרבת. אינגראשי האמין כי ברגע שהזוג הצליח במשימות אלו תחת השפעת החומר, הוא אינו זקוק עוד ל־MDMA כתמיכה.

כיום, בהישענות על מכשירי הדמיה מתקדמים, אותן תובנות טיפוליות מהעבר מקבלות משנה תוקף. ההשפעות הנוירוביולוגיות והנוירוכימיות המתורגמות לבסוף לסל רחב של חוויות רגשיות, התנהגותיות, קוגניטיביות וסומטיות, נרתמות על ידי הטיפול ב־MDMA להגברת האמפתיה, איכות התקשורת, מידת הפתיחות, החיבור, הקשר הבין־אישי ושביעות הרצון ממערכות היחסים. מצד אחד, ניתן להשתמש ב־MDMA על מנת לטפל בקשיים ולהתמודד עם אתגרים זוגיים קיימים (למשל, מצוקה ביחסים, קשיים בתקשורת, שיפור מערכת היחסים, התמודדות עם בגידה, דינמיקה פוגענית, שבירת אמון, מעברי חיים, קשיים באינטימיות וכו'), ומצד שני, לשיפור מערכות יחסים יציבות ובריאות (למשל, ככלי להכנה לשינויי חיים משמעותיים, דוגמת לידה או נישואים). קיימת אפשרות נוספת והיא מתן סיוע פסיכולוגי לאחד מבני הזוג המתמודד עם קשיים נפשיים ספציפיים (למשל, חרדה או דיכאון) שלהם השפעה מהותית על מערכת היחסים.

את השפעות ה־MDMA מכווינים לעבר הבנה אובייקטיבית ומשותפת של חששות, דאגות ופחדים, הפחתת התנהגויות פוגעניות, הגברת החשיפה לתכנים טעוני בושה או אשמה, צמצום הנטייה להתרחקות או להימנעות, וקידום תקשורת בריאה. לראייה, בניסוי פיילוט של טיפול זוגי הנתמך ב־MDMA, כאשר במסגרתו אחד מבני הזוג מתמודד עם הפרעת דחק פוסט טראומתית (PTSD), נמצאה עלייה משמעותית בשביעות הרצון ממערכת היחסים ושיפור במדדי האינטימיות.

כפי שציינו במאמר הקודם, ההורמונים והמוליכים העצביים הקשורים הן לשימוש ב־MDMA הן ל״חוויית האהבה" כוללים את האוקסיטוצין, הדופמין (מערכת המוטיבציה והתגמול) והסרוטונין (ייצוב מצב הרוח). כמו כן, האזורים המושפעים ביותר מבחינה מוחית כוללים את האמיגדלה (בין היתר, איתור איום ופחד), קליפת המוח הקדם־מצחית (קשורה לתהליכים קוגניטיביים מורכבים דוגמת פתרון בעיות), וההיפוקמפוס (זיכרון). נוסף על כך, הן ה־MDMA הן חוויית האהבה מעוררות אזורי מוח חופפים דוגמת ההיפותלמוס (צרכים בסיסיים הישרדותיים כגון רעב, צמא, ויסות טמפרטורה, אך גם תשוקה). יש המאמינים, אם כך, כי טיפול בעזרת MDMA יכול לסייע בעירור מחדש של אותם מעגלים מוחיים אשר הופעלו אצל בני הזוג בתקופת התאהבותם.

מעבר לכך, הספרות המחקרית מצביעה על פוטנציאל לשינוי מהותי במרחב הפסיכולוגי הרגשי, ההתנהגותי, הקוגניטיבי והסומטי־תחושתי. שינויים אלו באים לידי ביטוי בשישה אפיקים טיפוליים:

א.    אמפתיה

אינטראקציה מורכבת של מספר אלמנטים, המוסברת בעיקר על ידי עלייה באוקסיטוצין והשפעותיו על מערכת ההתקשרות, וכן על ידי הגברת הסרוטונין המייצרת מנעד רגשי אופורי.

ב.     תקשורת, התקרבות וצמצום הימנעות

השפעת ה־MDMA על המסלולים הנוירופיזיולוגיים הקשורים בשיכוך חרדה מאפשרת לבני הזוג לדבר גלויות, גם כאשר הנושאים טעונים רגשית.

ג.      פתיחות

הרצון לשתף, יחד עם תחושת הסיפוק המתלווה אליו, מתווכים על ידי עירור מסלולי תגמול נוירופיזיולוגיים הנשענים על עלייה בזמינות המוליך העצבי דופמין.

ד.     ביטחון התקשרותי

השילוב של שיכוך החרדה והעלייה ברגשות החיוביים המבוססים על עליית זמינות המוליך העצבי סרוטונין מקדם אנשים באופן זמני אל עבר סגנון התקשרות בטוח.

ה.     אינטימיות

אינטראקציה מורכבת הנובעת בעיקר מתחושת הביטחון והאמון, עלייה בסל הרגשות החיוביים (המתווכת על ידי סרוטונין) והגברת תחושת התגמול מתהליך השיתוף. את ההנאה מהמגע הפיזי ניתן להסביר על ידי עלייה בזמינות הדופמין והסרוטונין במסלולים מוחיים מוטוריים והשפעותיהם על מערכת החישה והתנועה.

ו.      שביעות רצון מהקשר הזוגי

סך כל החוויות, בתיווך נכון של הדמות המטפלת, משנה את האיזון בין תפיסת המערכת כמאתגרת אל עבר תפיסה אופטימית ומאוזנת יותר.

ומה בנוגע לסקס בהשפעת MDMA?

בין שבאופן אינטואיטיבי ובין שמן המשתמע מהמאמר, קשה שלא להמר על השילוב של MDMA במהלך יחסי המין כמתכון לחוויה חיובית במיוחד. הנאה מסקס היא חלק בלתי נפרד מסיפוק בחיי הזוגיות בפרט ומרווחה כללית בכלל, אך קשה שלא לפגוש בזוגות שאינם נתקלו בשינויים או באתגרים בתחום זה לאורך השנים. לצערנו, אין שפע של מחקרים אודות מערכת היחסים בין סקס ובין שימוש ב־MDMA. יחד עם זאת, ישנם מחקרים המאירים על גוונים שונים בעולם המורכב שבין השניים.

אחד המחקרים בחן אם שימוש ב־MDMA יכול לשמש ככלי עזר לקשיים בתפקוד המיני או בהיענות המינית. המחקר התרכז באפיקים הפיזיולוגיים והפסיכולוגיים אשר כללו את ממד התשוקה, העוררות וההגעה לאורגזמה. הוא התמקד בהשפעותיהם של המוליכים העצביים סרוטונין, דופמין ונוראפינפרין (ויסות עוררות, קשב ותגובה למתח), אשר לכולם השפעות ייחודיות על התפקוד המיני אצל גברים ונשים.

לסרוטונין, לדוגמה, יש השפעה מעכבת על התפקוד המיני. כלומר, עלייה במדדי הסרוטונין מקשה על ההגעה לאורגזמה ופוגעת במידה מסוימת בעוררות ובחשק המיני . זו בדיוק הסיבה שבגינה רבים כל כך מתקשים עם תופעות הלוואי של תרופות אנטי־דיכאוניות מסוג SSRI, המאזנות את המצב הרוח הכללי מצד אחד, אך לעיתים קרובות, במחיר של פגיעה בתפקוד המיני, מנגד. לדופמין, לעומת זאת, השפעה הפוכה. הוא מעלה את המוטיבציה לעסוק במין ומסייע בתפקוד האיברים הגניטליים. הנוראפינפרין אף הוא משפיע לחיוב על התפקוד המיני, שכן הוא מעורב בוויסות מערכת העצבים האוטונומית ההכרחית כל כך עבור תהליך העוררות המינית.

השפעתם המשולבת של מוליכים עצביים אלו באה לידי ביטוי בדפוס רחב של שינויים בתפקוד המיני. למשל, החשק המיני אצל נשים נראה כמתעצם לאחר השימוש ב־MDMA, כפי שנמדד במספר שאלונים אובייקטיבים אשר ניתנו לנשים לאחר הצריכה. הוא אף נמצא כמעצים חוויות סובייקטיביות שונות, כגון התלהבות, הנאה, חושניות, טמפרטורה והגברת קצב לב, כולן קשורות לעוררות מינית, אם כי אינן בהכרח ממוקדות לגירויים מסוג זה בלבד. נוסף על כך, נשים נטו לסווג מגע חברי כבעל תוכן מיני כאשר היו תחת השפעת ה־MDMA.

בראיונות עומק שנעשו עם נשים שהשתמשו בעבר ב־MDMA כחלק מהאקט המיני, נמצא כי לפחות 40 אחוזים מהן ציינו שמגע מיני ללא חדירה היה להרגשתן אירוטי ומהנה אפילו יותר מהסקס עצמו. רגשות נוספים דוגמת החושניות והקרבה התעצמו, זאת גם בלי הרצון לסיים באקט של קיום יחסי מין.

כאשר נשאלו נשים אודות חוויית האורגזמה תחת השפעת ה־MDMA, שני מחקרים הצביעו על קיומם של קשיים בתהליך ההגעה לאורגזמה. במידה שלא ויתרו והמשיכו לנסות, אותן נשים סיפרו כי האורגזמה שהתרחשה לבסוף הייתה חזקה ומהנה בהרבה מהרגיל. לצד זה, חשוב לציין כי מספר לא מבוטל מהן דיווחו שאינן מסוגלות להגיע כלל לאורגזמה תחת השפעת החומר.

כאשר נשאלו גברים אודות מאפייני הסקס תחת השפעת ה־MDMA, גוף המחקרים העלה תמונה מורכבת מעט יותר. מבחינת החשק המיני, חלק מהמחקרים הראו עלייה מובהקת, בעוד אחרים התקשו למצוא הבדל כלשהו במדד זה. מבחינת העוררות המינית, מחקר אחד הצביע על קשר בין עלייה במינון ובמספר הפעמים בחודש שגברים צרכו MDMA, עם תוצאות התומכות בפגיעה גוברת בעוררות ובחשק.

תוצאות מעורבות נמצאו גם כשנבחנה היכולת לשמירה על זקפה. מתוך חמישה מחקרים בנושא, שניים הצביעו על פגיעה, ושלושה הצביעו על תוצאות מעורבות (חשוב לציין כי מחקרים מסוג זה חייבים לכלול את השפעתה של הסטיגמה הגברית אודות קשיים אלו). מבחינת ההגעה לאורגזמה, ובדומה למתרחש אצל נשים, כל המחקרים בנושא דיווחו באופן עקבי על קושי ראשוני בהשגת אורגזמה, אך בעצימות והנאה מוגברות כאשר זו הושגה בסופו של דבר.

תוצאות אלו, גם אם ראשוניות, עומדות בסוג של מתאם למתרחש מבחינה נוירוביולוגית. לאור העובדה כי סרוטונין הוא המוליך המרכזי שזמינותו מתעצמת לאחר צריכת MDMA, סביר שנראה עיכוב ביכולת להגיע לאורגזמה וכן קשיים אפשריים בעוררות המינית אצל גברים (בעיקר אודות הקושי בשמירה על זקפה). מנגד, פעילותם של הדופמין והנוראפינפרין (מוליכים שזמינותם גדלה אף היא, אם כי במידה מועטה יותר) יכולה להסביר את העלייה במוטיבציה המינית, בעוררות, בתחושת הסיפוק ממנה, באורגזמה האינטנסיבית יותר, ובשמירה על הרפלקסים הנחוצים לקיומו של האקט המיני.

חשוב לזכור כי האקט המיני נמצא בהקשר פסיכולוגי ספציפי ביותר. התשוקה המינית המוגברת ותחושת הקרבה הרגשית שתוארו על ידי משתתפי המחקר הן בקרב גברים הן בקרב נשים, ייתכן שמיוחסות לעלייה בשחרור הורמונים שונים דוגמת קורטיזול, פרולקטין או אוקסיטוצין, וכמו כן לריכוך בממד החרדה המאפיין את השימוש ב־MDMA.

ממצא מעניין הוא שמעבר לרצון לקיים יחסי מין מלאים, משתמשים רבים ב־MDMA דיווחו על הגברת ההנאה מתחושת החושניות, ולאו דווקא מהמיניות. דהיינו ההנאה שבמגע המקדים, הפתיחות הרגשית, תחושת האמפתיה, האמון והביטחון שחולקים עם השותף. מחקר מרתק נוסף מעניק הסבר פוטנציאלי להבדל זה. לפיו, נטילת ה־MDMA מקבילה לשלב הפוסט־אורגזמי, שלב שבו להורמון פרולקטין תפקיד מרכזי.

 המצב הפוסט־אורגזמי

הקשיים המסוימים הנקשרים להתחלת המגע המיני תחת ה־MDMA, יחד עם המוכנות לקבלת מסרים מיניים ולקרבה רגשית (ללא רצון עז לקיום יחסי מין פר סה), מעלה את האפשרות לעלייה בחושניות הכללית, פאן־סקסואלית, הנפרסת באופן מפוזר ולעיתים אף בלתי מובחן. להסבר זה מצטרף ההיעדר המפתיע כביכול של פעילות מינית בין משתתפי קבוצות הטיפול בעזרת ה־MDMA, אשר רווחו יחסית במהלך שנות ה־70 וה־80.

נראה כי אחת התופעות המעניינות של MDMA היא הפרשה של ההורמון פרולקטין, האחראי לייצור תאי זרע אצל גברים ולפעילות בבלוטות החלב לאחר הלידה אצל נשים. ההורמון מרכזי במעגלים מוחיים הקשורים למערכת התגמול ולמערכות ויסות שונות (כולל זו של המערכת המינית). במקביל, הוא מופרש במינונים גבוהים לאחר חוויית האורגזמה הן אצל נשים הן אצל גברים (ריכוזים אלו נותרים גבוהים גם בדקות שלאחר האורגזמה).

ממצאים אלו מעלים את האפשרות כי לפרולקטין במינון גבוה תפקיד משמעותי בקשיים בתפקוד המיני. יחד עם זאת, הוא מעניק סל רגשות חיוביים שאותם אנו משייכים למצב הפוסט־אורגזמי. אלו כוללים את תחושת הרגיעה ואת הרצון בקרבה ומגע.

אז מה ניתן ללמוד מזוגות המשתמשים ב־MDMA?

השימוש ב־MDMA למטרות העצמה או טיפול זוגי מצא את עצמו בדרכים אלה ואחרות אל מחוץ לכותלי המחקר הקליני. את ההוכחה הטובה ביותר לכך שהסטיגמה אודות השימוש מתפוררת בהדרגתיות ניתן למצוא בכתבה שפורסמה לאחרונה בעיתון הניו יורק טיימס. שם זוגות מספרים בגלוי אודות שימושם האישי ב־MDMA, בעיקר לאחר שטיפולים זוגיים קונבנציונליים שהשתתפו בהם נכשלו פעם אחר פעם.

הכתבה מספרת בין היתר על סמואל בן ה־33 ובת זוגתו כריס בת ה־29. לאחר שנים של קשיים בקבלת החלטה בנוגע להקמת משפחה, החליט סמואל להקשיב לעצה של חבר קרוב המשתמש עם זוגתו ב־MDMA פעמיים בשנה על מנת לחזק את הקשר ולהעמיק אותו. לאחר שלמדו אודות החומר, החליטו כריס וסמואל שאין להם מה להפסיד. הם החליטו לצרוך את החומר בערב השנה החדשה. כריס חשה במהירות בחילה, כפות ידיו של סמואל הזיעו, וכריס לא יכלה להפסיק לצחוק בכל פעם שהביטה בהן. אבל בסופו של דבר הם התחילו לדבר, ולא הפסיקו עד שעות לאחר מכן. "הצלחתי לחלום בהקיץ על כמה טוב יהיה להביא ילד לעולם", אמר. "הרגשתי שכל מה שאי פעם האמנתי בו מתוך פחד, או כל הדאגות שנתקעו לי בגרון מרוב חרדה, פשוט נמסו ברגע אחד".

מעניין הוא כי השניים הבינו ש־MDMA לבדו לא יפתור את האתגרים העומדים לפניהם. הם התחייבו לשנות את אורך חייהם באופן שיאפשר לתובנות מהמצב התודעתי המיוחד של החוויה הפסיכדלית להישזר בנבכי חייהם היומיומיים. הם שינו הרגלים על מנת "להיות נוכחים יותר". כריס מספרת כיצד היא וסמואל חשו מאז אותו ערב יותר אמפתיה והבנה אחד כלפי השני, והשיחות שלהם על הבאת ילד לעולם כבר לא מתוחות כבעבר. כריס נכנסה להריון באופן בלתי צפוי זמן לא רב לאחר מכן: "מצד אחד, לא ניסינו באופן אקטיבי להקים משפחה, אבל מצד שני, לא היינו זהירים כפי שתמיד היינו". "אני עדיין מפחד", הוסיף סמואל, אך "מה ששונה עכשיו זה שאני מוכן יותר להיות פגיע ולהשמיע יותר את הצרכים שלי".

גוונים נוספים לשימוש ב־MDMA, הממוקדים באיחוי כאבים נפשיים, ניתן לראות בדוגמה של ריי וג'ון המנהלים זוגיות של למעלה מעשור. במהלך המסע הראשון שלהם עם MDMA, ריי מספרת כיצד היא וג'ון דיברו לראשונה על נושאים שעליהם לא הצלחו לדבר שנים, כיצד הנסיגה הרגשית שלו השפיעה על ההערכה העצמית שלה, וכמה כאב היא חוותה כאשר ניסתה לדחוף אותו להיפתח בלי להבין את הכאב שהוא החזיק בתוכו.

"ג'ון התחיל לחלוק איתי בפעם הראשונה את כל המחשבות והרגשות האלה... זה היה הוא בלי הקירות". תחת השפעת ה־MDMA, הם התכרבלו במיטה במשך שעות, גוף לגוף, ותיארו את כל הדברים שהם אהבו אחד אצל השני. "עבור אדם שתמיד היו לו בעיות בדימוי הגוף, לאפשר לו לגעת בי – לגעת בבטן שלי, החלק בי שאני כל כך שונאת, היה מרפא להפליא".

הם המשיכו להשתמש ב־MDMA בערך פעמיים בשנה כדי לעזור לעצמם לנהל שיחות קשות, וכל אחד מהם שמר רשימה של נושאים שעליהם ידונו בזמן המסע. ריי מספרת כי שניהם התחילו טיפול נפשי פרטני, וכעת, כשלוש שנים לאחר שניסו לראשונה MDMA, השילוב שבין סוגי הטיפול השונים משמר ומעשיר את חיי הנישואים שלהם.

מחקרי עומק איכותניים מעניקים לנו זווית הסתכלות מעניינת אודות האופן שבו זוגות משתמשים ב־MDMA ללא השגחה רפואית. ראשית, רוב הזוגות בוחרים שלא לקרוא לחומר בשמו המדעי. הם משתמשים בשמות דוגמת "התרופה", "מעצים האינטימיות" או "מטפל צמוד". השמות השונים מעניקים לחוויה גוון טקסי, אפילו מקודש, כמעין חוויה שניגשים אליה בזהירות ולאחר תהליך הכנה קפדני.

יתר על כן, קיימים ארבעה מאפיינים מרכזיים שבעזרתם ניתן לאפיין את החוויה ואת אופן השימוש הטיפולי ב־MDMA:

1.     שימוש מודע

נטילה משותפת של MDMA מחייבת הקפדה יתרה על מספר גורמים. ראשית, יש לוודא שהסביבה שבה ההשפעה תתרחש מתאימה ונוחה עבור שני בני הזוג. נוסף על כך, הסביבה הפנימית, כלומר המצב הנפשי והפיזי של כל אחד מבני הזוג, זקוק להתייחסות, לרבות תרגול מדיטטיבי, הקפדה על תזונה נכונה, ידע על החומר עצמו ואודות ההשפעות הנפוצות. יש זוגות שאף רוכשים ערכות בדיקה על מנת לדעת שה־MDMA שרכשו אכן נקי מחומרים אחרים (הנפוצים מאוד כאשר רוכשים MDMA שלא על ידי גורם טיפולי מוסמך). במילים אחרות, זוגות עוסקים רבות בארגון ובהכנת "הסט והסטינג" של החוויה הפסיכדלית הטיפולית.

2.     כלי לחקירה

ההשפעות הכוללות של ה־MDMA מאפשרות לזוגות לעסוק בנושאים שחששו לעסוק בהם בעבר מפאת כאב נפשי או מפחד מתוצאה זו או אחרת. שיכוך תפיסת החרדה, ואיתה צמצום עוצמת ההגנות הנפשיות, מאפשרים לזוגות רבים לחקור טריטוריות שמידת חוסר הודאות גבוהה במיוחד לגביהן תחת מצבי תודעה שגרתיים.

3.     הקפדה על גבולות

נושא הגבולות של העבודה הטיפולית עם MDMA עשיר ביותר. קיימים גבולות בנוגע לאופן השימוש, למשל, האם נוטלים את החומר בכל פעם שהזוג במשבר? המחקר מציין, כי רוב הזוגות שרואיינו מספרים על גבולות ברורים הבאים לידי ביטוי בנטילה מינימלית (עד ארבע פעמים בשנה), ולרוב בנקודות סמליות כגון חילופי עונות, תאריכים מיוחדים עבור הזוג וכו'. גבולות באים לידי ביטוי גם במינון של החומר הפעיל, כך שרוב הגברים בחרו ליטול מינון גבוה (מעל 3 מיליגרם לקילו מסת גוף), ואילו נשים בחרו במינון בינוני-נמוך (בין מיליגרם אחד לשלושה מיליגרם לקילו מסת גוף).

הגבולות כוללים גם את זהות המשתתפים עצמם. כל הזוגות שרואיינו ציינו כי מדובר בחוויה זוגית בלבד. אין איש רשאי להיכנס למרחב המיוחד שבין בני הזוג תחת השפעת החומר, אשר ייעודה חיזוק הקשר הבין־אישי. יש חוקרים המעלים את הסברה כי החומר עצמו ראוי להיכלל כישות טיפולית, אך נראה כי תפיסה זו אינה רווחת בקרב הזוגות, ונחשבת לתפיסה בעלת אוריינטציה מחקרית־טיפולית ספציפית.

4.     זמן להתאוששות ולאינטגרציה

זוגות רבים מתייחסים לשלב שאחרי השפעת החומר ברצינות רבה. עבורם זה זמן לעיבוד איכותי של התכנים אשר עלו במהלך החוויה, עיבוד אשר יעזור לשזור את התובנות השונות כחלק ממארג החיים היומיומי. תהליך ההתאוששות המשותפת נחשב לרגיש ביותר. ההגנות שזה עתה נפתחו חושפות את הפגיעות השמורה כל כך תחת מצבי תודעה שגרתיים, וכעת יש צורך במידה רבה יותר של הכלה, רוגע והזנה הדדית.

מאפיינים אלו מייצגים את הטיפול הזוגי העצמאי בעזרת MDMA. חשוב לזכור, כי יש לכך סכנות רבות שאסור להתעלם מהן, הן מבחינה נפשית הן מבחינה פיזית. מכיוון שהעיסוק בערך הטיפולי של ה־MDMA מאושר רק במסגרת מחקרית, רוב המחקרים נעזרים באנשי מקצוע מוסמכים על מנת לשמור על הנבדקים ובד בבד על מנת להעצים את הערך הטיפולי.

תפיסות השאובות מעולם הטיפול הקליני מציינות את החשיבות שבראיית ה־MDMA ככלי נלווה, וכמובן לא כתחליף לעבודה נפשית בין־אישית מאומצת. במילים אחרות, במקום לראות את החומר ככדור קסם, על הזוגות לאמץ גישה אקטיבית, הרואה בהשפעת החומר חלון הזדמנויות לעבודה זוגית משמעותית. חוקרים רבים מתחומים שונים מדגישים, כי על שני האנשים להיות מוכנים להתעמק ולתקשר אחד עם השני, ולא לתפוס את החוויה כסוג של תרופה אשר עתידה לתקן את מערכת היחסים בכוחות עצמה.

אבל מובן שלא הכול ורוד בעולם הטיפול העצמי ב־MDMA. מעבר לסכנות הבריאותיות שעליהן הרחבנו במאמרים הקודמים, שימוש שלא במסגרת קלינית עלול להוביל לכאבים נפשיים ניכרים. דמיינו למשל שלאור תחושת הביטחון הגוברת, מחליט אחד מבני הזוג לספר על בגידה או לחשוף שקרים מהותיים שלא נאמרה מילה אודותם בעבר. האם בכוחו של ה־MDMA לעמוד גם בפני זעזועים מסוג זה?

לצערנו, גוף המחקרים הנוכחי רזה מכדי לגבש אמירה חד משמעית באשר לכך. מה שכן ניתן לומר במידה רבה של ודאות הוא שנוכחותו של מטפל בעל הכשרה רפואית ונפשית במהלך נטילת החומר יכולה לסייע משמעותית גם במקרים קיצוניים. תכנון הליך טיפולי הדרגתי המנוהל על ידי אנשי מקצוע מיומנים ומוסמכים יכול להעניק לזוגות את ההזדמנות לגשת לחוויה באופן הדרגתי, מבוקר ומתוכנן, וכן לבנות מערך טיפולי שבעזרתו ניתן לגעת גם בנושאים מורכבים מתוך עמדה מווסתת, שקולה ואחראית.

ומה אם אני לא רוצה לצרוך MDMA?

אם נודה באמת, רובנו לא יזכו בזמן הקרוב לטיפול זוגי בעזרת MDMA כחלק מהליך מחקרי. יחד עם זאת, ניתן ללמוד מעולם המחקר בתחום על התיאוריה והפרקטיקה של זוגיות בריאה. הבנת התאוריות הפסיכולוגיות והאבולוציוניות של עולם מערכות היחסים יכולה להעניק זווית התייחסות חדשה אודות עולם הרגש, ההתנהגות והמחשבה במישור הזוגי והבין־אישי. כך נוכל להבין לעומק את סוג ההתקשרות המאפיין אותנו, את שותפנו לחיים, וכיצד סביר שההתנהגויות המוכתבות מסגנונות אלו יעצבו את המסגרת הבין־אישית.

הבנת התהליכים הנוירופיזיולוגיים תחת השפעת ה־MDMA יכולה להעניק לנו הזדמנות ללמוד מהו המצב התודעתי המאפשר שיח חשוף ואותנטי מצד אחד, ומיטיב ומקדם צמיחה, מצד שני. כלים להגברת האמפתיה, תחושת הביטחון ומציאת המוטיבציה להשקיע במערכת היחסים יכולים להתגבש לכדי "מעגל קסמים", שבו כל רכיב משפיע לחיוב על קודמו.

כשם שיש "סט וסטינג" לחוויה פסיכדלית בעזרת MDMA, קיימים "סט וסטינג" מתאימים לחוויה זוגית מיטיבה. הקפדה על גבולות, כניסה מודעת למרחב רגשי בין־אישי, קידום שיח חקירתי ומקום לעבד את משמעויות החוויות המתאפשרות מכללים מנחים אלו אינה מחייבת נטילת חומרים באשר הם. ייתכן שהדבר ידרוש השקעה רבה יותר, אבל הנמצאים בזוגיות בריאה זה זמן רב יכולים להעיד כי הדבר אפשרי ללא ספק, עם מטפל כימי צמוד או בלעדיו.

אזהרה!

השימוש בחומרים פסיכדליים אינו חוקי כיום בישראל. האתר אינו תומך או מעודד שימוש בחומרים אסורים במסגרות לא מוסדרות ולא חוקיות. לשימוש שאינו במסגרת מחקרית וחוקית עלולות להיות השלכות חמורות ואף טראומטיות.

המידע המופיע באתר זה הינו למטרות העשרה כללית בלבד, ותכניו אינם מיועדים להוות תחליף לייעוץ, אבחון או טיפול רפואי.

האתר מתייחס באופן שווה לבני שני המינים והשימוש בלשון זכר ו/או נקבה הוא מטעמי נוחות בלבד.

מקורות

Colbert, R., & Hughes, S. (2023). Evenings with Molly: Adult couples’ use of MDMA for relationship enhancement. Culture, Medicine, and Psychiatry, 47(1), 252-270.

Anderson, K., Reavey, P., & Boden, Z. (2019). ‘Never drop without your significant other, cause that way lies ruin’: The boundary work of couples who use MDMA together. International Journal of Drug Policy, 71, 10-18.‏

Schmid, Y., Hysek, C. M., Preller, K. H., Bosch, O. G., Bilderbeck, A. C., Rogers, R. D., ... & Liechti, M. E. (2015). Effects of methylphenidate and MDMA on appraisal of erotic stimuli and intimate relationships. European Neuropsychopharmacology, 25(1), 17-25.‏

Anderson, K. (2017). Navigating intimacy with ecstasy: The emotional, spatial and boundaried dynamics of couples’ MDMA experiences (Doctoral dissertation, London South Bank University).‏

Buffum, J., & Moser, C. (1986). MDMA and human sexual function. Journal of Psychoactive Drugs, 18(4), 355-359.‏‏