סקס, MDMA וטיפול זוגי: חלק שני
- Itamar Cohen
- 22 בדצמ׳ 2024
- זמן קריאה 16 דקות
עודכן: 4 בינו׳
על מערכות יחסים רומנטיות, זוגיות ואינטימיות
לפני שנצלול אל מעמקי הספרות התאורטית אודות אהבה, מיניות ומערכות יחסים רומנטיות, חשוב שנזכיר כי מדובר במדע צעיר יחסית. אנתרופולוגים (מדענים החוקרים את ההתנהגות האנושית בהקשרה התרבותי והחברתי) בני המאה ה־19 האמינו ש"תופעת האהבה" היא נחלתם של בני החברה המערבית בלבד. ראשוני החוקרים, שפריזמת התבוננותם נכלאה בחשיבה הקולוניאליסטית־גזעית שמאפיינת את התקופה, נכשלו לראות את ההיבטים ההתנהגותיים השונים של האהבה אצל בני התרבות האחרים. עבורם מדובר היה במיניות בלבד, המתרחשת ללא העושר התרבותי, הגינונים הייחודיים או הטקסים שאותם רגילים היו לראות ברחבי אירופה. לכן חשבו כי האהבה איננה אוניברסלית, ומכאן שאין לחקור את הבסיס הביולוגי והפסיכולוגי המשותף לבני האדם באשר הם.
נקודת המפנה התרחשה לאחר הגדרתו המהפכנית של החוקר צ'ארלס לינדהום. לפי הגדרה זו, האהבה התשוקתית היא "משיכה אינטנסיבית הכוללת אידיאליזציה של האחר בקונטקסט ארוטי, יחד עם הציפייה כי מערכת יחסים זו תימשך לאורך זמן". לינדהום הפך בכך את מערכות היחסים הרומנטיות לנחלת הכלל, ופרץ את הדרך לגיבוש תאוריות בעלות ערך אוניברסלי.
למזלנו, מים רבים זרמו באסכולות המדע השונות. הגדרות שונות לאהבה התווספו, ותאוריות מגוונות הצטרפו להבנת עולם מערכות היחסים הרומנטיות מנקודות מבט מורכבות, שבהן שלובים יסודות ביולוגיים ופסיכולוגיים המעוצבים על ידי ההקשר החברתי והתרבותי.
בחלק זה של המאמר ננסה להציג מספר תאוריות בסיסיות אשר יעניקו לנו נקודת מבט מורכבת אך בהירה אודות הגורמים המרכזיים המשפיעים על מערכות היחסים הרומנטיות בחברה שבה אנו חיים, ואודות האתגרים הספציפיים העומדים בפני אלו שהחליטו כי הזוגיות הרומנטית ארוכת הטווח תהיה נדבך מרכזי בחייהם. לכן, ולפני שניגש לפוטנציאל הטמון ב־MDMA כשחקן במגרש זה, נסקור מעט מהתאוריות האבולוציוניות והפסיכולוגיות של עולם מערכות היחסים. נבין כיצד מרכיבי אישיות מרכזיים מעצבים את הדרכים שבהן אנו מנהלים מערכות אלו, וכיצד אורח החיים המודרני מציב אתגר מהותי לשימור איכותן.
סקס וזוגיות מנקודת מבט הישרדותית ואבולוציונית
על מנת להבין מדוע אנו מושקעים כל כך במציאת זוגיות, מיניות ואהבה, חייבים אנו להבין את המונח "הברירה הטבעית", תהליך שבמסגרתו בעלי גנים שלהם מנגנוני העברה יעילים יותר יזכו להעבירם לדור ההמשך. בהינתן תהליך זה, הנחשב לאבן יסוד בתיאוריית האבולוציה, גדלה השכיחות של בעלי מנגנונים יעלים, וקטנה השכיחות של אלו אשר לא עלה בידם לפתחם או לרשת אותם. המנגנונים הרלוונטיים למאמר זה הם מערכת הרבייה מחד גיסא, ומערכת פיתוח הקשר הרגשי מאידך גיסא. אין הכוונה למערכות זהות, אך לעיתים קרובות הן חופפות זו לזו.
בהקשר של מאמר זה, לבני זוג שלהם מערכת יחסים מינית מספקת ומערכת התקשרות רגשית גם יחד יתרון אבולוציוני ניכר, שכן השילוב מאפשר ריבוי אקטים מיניים מצד אחד, ומסגרת יעילה לשמירה על הצאצאים, מצד שני. במילים אחרות, הסיכוי שהמטען הגנטי של שני בני הזוג יעבור הלאה גדל משמעותית, שכן עולה הסבירות להתרחשות חוזרת של אקטים מיניים, וכמוה גם הסבירות לכך ששני בני הזוג "יישארו בסביבה" על מנת לגדל במשותף את פרי אהבתם.
מאפייני המיניות האנושית עמוסים בהתנהגויות שהן תולדה ישירה של מנגנונים אלו, המטפחים מגע אינטימי מתמשך וטעון רגשית. לדוגמה, בני אדם נוטים לעסוק במין באופן פרטי, להעדיף את התנוחה המיסיונרית (המתאפיינת בשטח מגע רב ושמירה על קשר עין), ליהנות מהתכרבלות ומשינה משותפת לאחר האקט המיני. נטיות התנהגותיות אלו מעגנות את החיבור הרגשי שבין בני הזוג, ותורמות לתחושת הקִרבה המשמרת את המשך השקעת המאמצים ההדדית.
לדינמיקה האינטימית שבין הדחף המיני להתקשרות הרגשית תימוכין גם ברמת הפעילות המוחית, שכן קיימת חפיפה מסוימת בין אזורים הרלוונטיים לכל אחת מהמערכות (למשל, אזור האינסולה). כמו כן, הורמון האוקסיטוצין, אותו הורמון המגבש את חיבור ההתקשרות בין הורים לצאצאיהם, מופרש גם בעת ההגעה לאורגזמה, במהלך "התמזמזות" וב"משחקים מקדימים". עוד נציין כי בניגוד למרבית היונקים האחרים, מיניות בני האדם מנותקת במידה רבה מתהליך הביוץ הנשי. ניתוק זה מאפשר את ריבוי האקטים המיניים, וכך, כבמעגל קסמים, גובר גם תהליך החיבור הרגשי.
ולמי שלא מתרגש מעדויות מעולם חקר המוח, קיימות עדויות רבות גם בבסיס ההתנהגותי. למשל, פסיכולוגים וחוקרי מערכות יחסים שואלים במחקריהם אודות המוטיבים שבגינם אנשים יוזמים אינטראקציות מיניות. מחקרי הפסיכולוגית ד"ר גורית בירנבאום מחדדים מוטיבים אלו. מחקריה מעלים כי מוטיבציות לחיבור רגשי הן מהמרכזיות בתהליכי המיניות, וכוללים סל שלם של התנהגויות שתוצאותיהן מתגבשות לכדי הגברת ממד האינטימיות.
מחקר מעניין מבית מדרשה חשף נבדקים לגירויים מיניים וניטרליים באופן תת־סיפי (כלומר, במהירות רבה אשר מקשה על הנבדקים לגבש תפיסה מודעת אודות היחשפותם לתוכן המיני או הניטרלי). חשיפה זו הובילה את אלו אשר השתייכו לקבוצת הגירוי המיני לביטויים רחבים יותר של מחשבות הקשורות לאינטימיות, הבעת נכונות גבוהה יותר לקדם קשר זוגי או לחזק קשר זוגי קיים.
כפי שכבר הזכרנו, חשוב להבין כי למרות שרוב מערכות היחסים הרומנטיות מתאפיינות בכך שהדמות שאליה נוצר החיבור הרגשי־התקשרותי היא גם אובייקט התשוקה המינית, מדובר בשתי מערכות אבולוציוניות נפרדות הנפגשות, מתערבבות ומשפיעות זו על זו.
חרד, נמנע, בטוח, ומה כל זה קשור לסקס ולזוגיות?
מערכת היחסים שבין הדחף ליצירת התקשרות רגשית לזה המיני אינה מתרחשת בוואקום. חייבים אנו לצרף למשוואה זו גם את תרומתם של היבטים קוגניטיביים (חשיבתיים), רגשיים והתנהגותיים מורכבים, הנוכחים מתוקף היותנו יונקים בעלי יכולות קוגניטיביות מורכבות. הניסיון למפות תנועות אלו בא לידי ביטוי בגיבוש תאוריית ההתקשרות.
צלילה אל תוך תאוריית ההתקשרות מהותית ביותר להבנת דפוסי הזוגיות השונים, ותורמת משמעותית לאפיון דרכי ההתנהגות שבהן נוקטים בני הזוג למען יצירה ושימור מערכות יחסים רומנטיות. אף על פי שהיא סובלת מהפשטת יתר בשיח היומיומי, אנסה למפות רכיבים מהותיים אשר ישמשו להבנה מעמיקה יותר עת אנו ניגשים להבנת פוטנציאל הטיפול הזוגי אשר נעזר ב־MDMA.
תאוריית ההתקשרות (Attachment Theory) היא אחת מאבני היסוד של הפסיכולוגיה ההתפתחותית, אשר נוסחה על ידי הפסיכולוגים ג'ון בולבי ומרי איינסוורת לפני יותר מארבעים שנה. ברבות השנים התיאוריה התפתחה, השתכללה והסתעפה, אך שומרת עדיין על מספר יסודות מרכזיים.
התאוריה עוסקת במודל הקשר המתפתח בין הילד להורה המטפל, מודל המשמש כפלטפורמה או פריזמה שדרכה יתפוס הילד, ומאוחר יותר האדם הבוגר, את הגוונים השונים של מערכות היחסים עם דמויות מהותיות במהלך החיים. מערכות היחסים הרומנטיות, משום מרכזיותן לנפש האדם, תושפענה רבות מדפוסי ההתקשרות אשר ניצניהן באותן מערכות יחסים מוקדמות.
התאוריה מבוססת על הנחת היסוד כי לילוד צורך הישרדותי ומולד ליצירת קשר עם הדמות המטפלת, שכן ביטחונו של הילוד תלוי באופן כמעט אבסולוטי בטיבו של קשר זה, המהווה את הבסיס להתפתחות רגשית, קוגניטיבית וחברתית תקינה. במילים אחרות, ככל שהדמות המטפלת תתייחס ברגישות, הכלה ושמירה כלפי הילוד, זאת תוך כדי מתן הזדמנויות מיטיבות לחקירה ולעצמאות, כך יגדל הסיכוי שיגבש תבנית התנהגותית ורגשית שאותה מכנה התאוריה בשם "התקשרות בטוחה". כלומר, יוענק לילוד מודל שלפיו הוא עצמו אהוב, והעולם שבחוץ בטוח, מוגן ומסקרן. זאת מכיוון שלמד כי האדם האחר רוצה בטובתו, בביטחונו ובשגשוגו. הממשק של הילוד המתבגר עם העולם שבחוץ יתאפיין במידה רבה של ביטחון ואמונה כי ניתן לקיים קשרים חברתיים חיוביים, שהם מקור לביטחון ופוטנציאל לצמיחה.
מנגד, תינוקות שלא זכו לדמות הורית מכילה ורגישה יפתחו מודלים המטילים ספק מסוים במידת הביטחון שבקשרים חברתיים. הילד יפנים מודלים הנוטים להעריך כי העולם שבחוץ הוא מקור לסכנה פוטנציאלית, ולכן יש לנקוט באמצעי זהירות ולגבש מגננות מסוגים שונים. כאשר בלב הדפוסים נוכחת החרדה מפני טיב היחס שיזכה לו מהעולם שבחוץ, התאוריה מדגישה את התפתחותם של שני סגנונות התקשרות נוספים: "התקשרות חרדה" ו"התקשרות נמנעת", אשר המשותף לשניהם הוא מנגנון ההגנה מפני מידת חוסר הוודאות הכלול במערכות יחסים אפשריות.
בלב ההתקשרות החרדה נמצא את ההיפר־אקטיבציה של מערכת ההתקשרות, דפוס התנהגותי הפועל לאורו של חוק מנחה שלפיו "ככל שמידת החרדה וחוסר הוודאות בקשר גבוהים יותר, כך יש להתקרב על מנת לתקן, או על מנת להפריך את החששות מפני פגיעה אפשרית בקשר". במילים אחרות, ככל שננסה לחפש את קרבת האחר, כך נגביר את מידת הוודאות לגבי מצב הקשר ונוכל לתקן קשר חברתי שאנו תופסים כמהותי. אנשים בעלי התקשרות חרדה נוטים אם כך לחפש ביתר שאת את קרבת האחר בעת מצב של חוסר ודאות, תרים אקטיבית אחר הוכחות לאיכות הקשר, ומגבשים דפוסי התנהגות שמטרתם שימור הקרבה עם האדם האחר.
לעומתם, בעלי ההתקשרות הנמנעת מתאפיינים באקטיבציה נמוכה של מערכת ההתקשרות, מנגנון הגנה שונה לפתרון אותו חוסר הוודאות בטיב הקשר. התבניות ההתנהגותיות שגיבשו בילדות הוכיחו להם שיש סיבה טובה להתגונן על ידי התרחקות והסתגרות כאשר עולה החשש מאינטימיות, ואיתו חוסר הוודאות הכרוך בקשר בין־אישי פוטנציאלי. הם יחפשו אקטיבית מרחק, על מנת לצמצם את מידת החרדה הטמונה בחוסר הוודאות הגבוה.
קיים סגנון התקשרות נוסף הקשור לאתגרים נפשיים הפוגעים פגיעה ניכרת באורך חיים תקין והסתגלותי. סגנון התקשרות זה עונה לשמות רבים, אך לצורך המאמר נשתמש במונח "התקשרות לא בטוחה, חרדתית אמביוולנטית". דפוס זה מתגבש כאשר הדמות המטפלת התנהלה באופן משתנה ובלתי צפוי, בצורה דו ערכית, לפעמים תומכת ולפעמים מענישה, לפעמים מכילה ולפעמים מרוחקת ואדישה. חוסר הוודאות המתגבש בנפשו של הילוד מעלה חרדה אינטנסיבית ביותר, שממנה ייתכן שיתפתח סל של התנהגויות מפוזרות, כאוטיות וחסרות יציבות המשתנות לעיתים תכופות. זוהי תולדה של הניסיון להתמודד עם דמות מטפלת שקשה לצפות, שהיא מקור לביטחון אך גם מקור לסכנה. לאור המשתנים הנעלמים הרבים במשוואת ההתקשרות מסוג זה, קשה לעמוד על דפוסי התנהגות המקיימים חוקיות ברורה, אלמנט שהוא מכשול מהותי לניהול חיי זוגיות וחיי חברה מספקים ויציבים.
במהלך הזמן, איכות האינטראקציות החוזרות ונשנות עם הדמות המטפלת מעצבת את הדרך שבה האדם תופס את עצמו, את האחר ואת מבוקשו ממערכות היחסים האינטימיות. דינמיקה זו מתגבשת עם השנים, ופירותיה הם השוני הקיים בין הסגנונות המאפיינים כל אחד ואחת מאיתנו. דפוס ההתקשרות שלנו משחק תפקיד מכריע בדרך שבה אנו מעריכים, מעצבים ומתנהגים במסגרת מערכות היחסים הרומנטיות והמיניות שלנו.
באשר למערכת הדחף המיני, מחקרים רבים מנכיחים את השונות הנוצרת בין אנשים בנוגע למקומו של הסקס במערכות היחסים האינטימיות שלהם, בסיבות שבגינן הם מחפשים יחסי מין ובדרכים שבעזרתן הם מספקים את צורכיהם האישיים.
סקס, זוגיות ומערכת ההתקשרות
כיצד נראים חיי המין של בעלי ההתקשרות הבטוחה? עדויות רבות מדגישות, כי מידת הביטחון בכוחות העצמי ובטיב כוונותיו של הצד השני מסייעת להתנהגות רגועה בעת האקט המיני. כך, אנשים אלו עסוקים פחות בדאגות הקשורות למערכת היחסים (לדוגמה, בשאלות ודאגות בנוגע לשאלה "האם אני אהוב?"), וחווים פחות חרדת ביצוע.
בעלי ההתקשרות הבטוחה הם בעלי תפיסה חיובית אודות מאפייני המיניות האישיים שלהם (לדוגמה, תופסים את "העצמי המיני" שלהם כעוצמתי ומלא תשוקה), נמשכים יותר ומעריכים יותר אספקטים מיניים, חווים תשוקה עוצמתית יותר ונוטים להגיב בחיוב לרמזים מיניים. זאת ועוד, הם מבטאים את רצונותיהם המיניים ביתר קלות, דבר המקדם גם את איכות חיי המין של השותפים שלהם. הם נוטים להשתמש בסקס ככלי המקרב את בן או בת הזוג, המעצים את ממד האינטימיות ומחזק את איכות מערכת היחסים עם הפרטנר. חלקם הגדול אף מעדיף, בהשוואה לחבריהם הבטוחים פחות, יחסי מין המבטאים מעורבות רגשית מאשר מין "פיזיקלי נטו", ולכן נוטים יותר לוותר על סקס מזדמן.
באופן שיכול להיתפס כמעט סותר, בעלי ההתקשרת הבטוחה מוכנים יותר לפתוח את מערכת היחסים המונוגמית שלהם, ככל שהדבר מוסכם על שני הצדדים. חוקרים מערכים כי בגרעין נטייה זו ישנה היכולת לשאוב מידה רבה של ביטחון ממערכת היחסים העיקרית, דבר המאפשר חיבור רגשי לפרטנרים מרובים למרות המעמסה הכרוכה בדבר. הם מוסיפים, כי הקלות שברכישת סיפוק מאותה מערכת עיקרית מעניקה להם את הביטחון הדרוש בזמנים שבהם מערכות היחסים האחרות כוללות לעיתים סערות רגשיות כאלו ואחרות.
בניגוד לאלו אשר נמצאים על קשת ההתקשרות הבטוחה, וזה המקום כמובן לציין כי כולנו נמצאים על הרצף חרד-בטוח במיקום כלשהו, הנוטים להתקשרות חרדה או נמנעת מתמודדים עם מגוון אתגרים המעצבים את איכות הקשר המיני והזוגי, בעיקר לאור הצפה של מחשבות שליליות ונגזרותיהן. בין שמדובר בפחד מנטישה (התקשרות חרדה) או בקושי, או בחוסר הנעימות המורגשת בעת קרבה ואינטימיות (התקשרות נמנעת), מדובר באתגר עצום במישור המיני. שם מידת הביטחון משחקת תפקיד מכריע.
עבור הנמצאים על קשת ההתקשרות החרדה, נמצא קשר בין סקס להתנהגויות שמטרתן ליצור קרבה, חום אנושי, מעורבות רגשית ותשומת לב, בתקווה שישקיטו את חרדת הנטישה האפשרית. עולם הפנטזיות של אנשים אלו נוטה להכיל נרטיבים ותסריטים שבהם מודגשות דאגה ואכפתיות הדדית. הדבר מתנגש לפעמים עם חוויית החיים הקונקרטית ובה מרבים הם לחוש כי בני זוגם אינם רגישים מספיק לצורכיהם. חוסר הביטחון מקבל תבנית התנהגותית גם מעבר לעולם הפנטזיה, שם מחקרים מעידים כי בעלי הסגנון החרדתי נוטים יותר לייצר אלטרנטיבות כסוג של אגרת ביטוח מפני החשש לנטישה.
הנמצאים על הקשת החרדה עדים יותר לחדירת מחשבות טורדניות בעת קיום יחסי מין ומתקשים לתווך לבני זוגם את רצונותיהם או את צורכיהם המיניים. הם אף נוטים יותר להשתמש במין כסוג של סמן או מדד לטיב מערכת היחסים, ולכן מרבים לטעות בפירוש התנהגויות מיניות מסוימות כ"דחייה" ולהזין הלכה למעשה מעגל קסמים הפוגע בטיב הקשר ("סקסואליזציה" של צורכי הקִרבה הרגשיים– הודעות סקס תכופות יותר, חיפוש מעורבות רגשית, תשומת לב ועדויות לאהבה במהלך הסקס עצמו).
הקושי לצאת מ"מגדל השמירה הקוגניטיבי" מעיב על יכולתם "לאבד את עצמם" באקט עצמו ו"להיסחף ברגע", אלמנטים המובילים במרבית מהמקרים לפגיעה בתפקוד המיני (למשל, הגעה לאורגזמה). יחד עם זאת, מערכת יחסים מינית העונה על צורכיהם היא בעלת נופך טיפולי כמעט, המעצים אלמנטים נוספים של מערכת היחסים הזוגית הכללית.
בניגוד להתקשרות החרדתית, שבה הסקס משמש לעיתים ככלי להשגת ודאות בנוגע להתעניינות כללית, קיים מתאם בין אנשים בעלי התקשרות נמנעת לשימוש שמטרתו התרחקות מאינטימיות. אותו פחד מאינטימיות מגיח כבר בתהליך ההתבגרות. הוא מתורגם בחלק מהמקרים לפחד מארוטיות, אשר מונע מבעלי הדפוס החרדתי לגלות עניין בפעילות מינית, או משהה במידה ניכרת את הגיל שבו יאבדו את הבתולין.
מחקרים נוספים מראים, כי לאחר שהחלו לקיים יחסי מין, נמצא קשר בין סקס ובין הרצון לבסס מעמד חברתי. זאת בניגוד לעמיתיהם הבטוחים העושים זאת על מנת להעצים את הממד הבין־אישי. אותם מחקרים מוסיפים, כי ההתרחקות הרגשית היא מאפיין מרכזי של הפעילות המינית, אשר מרדדת מאוד את יכולת ההנאה מעולם המיניות. יש המצביעים על כך שאף קיימת שכיחות רבה יותר לשימוש בחומרים הממסכים מפני המפגש עם הממד האינטימי, אך גם סבירות רבה יותר לשימוש בקונדומים.
דפוסים אלו מתגבשים ומתקשחים במידה רבה בגיל הבגרות. בעלי ההתקשרות הנמנעת נוטים לבחור בני זוג בעלי נטייה דומה, המקדשים צרכים אינדיבידואליים אישיים על פני אלו האינטימיים. המוטיבציה לקיום יחסי מין נוטה להתגבש סביב צרכים שאותם נכנה "אופורטוניסטיים", כגון העלאת הערך העצמי או הורדת העוצמה של רגשות שליליים. נראה כי הם גם נוטים להסכים יותר לסקס מזדמן, ולפנטז על אחרים הנמצאים מחוץ למערכת הזוגית (עולם דמיוני זה נוטה יותר להכיל מוטיבים א־פרסונליים או אפילו עוינים, הנחוצים לשמירת המרחק הרגשי הבין־האישי).
החשש מאינטימיות מתורגם לדפוסים בין־אישיים התנהגותיים. כך למשל, נראה כי בעלי ההתקשרות הנמנעת נוטים לענות יותר למחזרים מחוץ למערכת הזוגית ולקיים מספר גדול יותר של מערכות יחסים מיניות מזדמנות. זאת ועוד, נראה כי גם כאשר קיים איום ממשי על יציבותו של הקשר הזוגי, הם ייטו פחות להוציא לפועל פעולות שמטרתן חזרה או התקרבות לבני הזוג. ואם נשאל אודות המוכנות לקיום מערכות זוגיות שאינן מונוגמיות, מחקרים מראים כי אמנם הם מבטאים עניין רב יותר בקיומן, אך יעשו זאת פחות בפועל.
ומה בדבר הבדלים מגדריים?
השילוב שבין כוחות תרבותיים וחברתיים לאלו האבולוציוניים הסלילו נשים וגברים להתנהגות שונה במסגרת מערכות היחסים (מובן שקיימת חפיפה ביניהם, אך כאשר אנו בוחנים שאלות אלו בהינתן קבוצת מדגם גדולה, ניתן לאתר הבדלים מובהקים מבחינה סטטיסטית בין נשים לגברים). לצערנו, לא קיימים מחקרים רבים בתחום זה על בעלי אוריינטציה מינית הומוסקסואלית, דבר המקשה מאוד על היכולת לתאר את הגוונים הייחודיים למערכות יחסים אלו, אם אכן קיימים.
עבור זוגות הטרוסקסואליים, גברים נוטים לדווח על מאפיינים התואמים יותר להתקשרות נמנעת, ונשים נוטות לדווח על מאפיינים התואמים יותר להתקשרות חרדה. נשים גם נוטות לגבש אוריינטציה בין־אישית רגשית בנוגע למין, ומרבות לשייך את האקט למעורבות רומנטית ולהזנה הדדית. לעומתן, גברים נוטים לאוריינטציה אינדיבידואליסטית יותר, ומשייכים את החוויה בעיקר לסיפוק גופני ולהשגת גיוון.
כאשר משווים בין גברים ונשים בעלי התקשרות חרדה, קיימים גווני התנהגות שונים בנוגע לקיום יחסי מין. תפקידי המגדר המקובלים עבור גברים כיוזמי האינטראקציה מציבים עבורם אתגר רב, שכן הם נאלצים להתמודד עם האפשרות לסירוב בתדירות גבוהה יותר, וכך להעצים את מידת כאבם הנפשי. על מנת לצמצם פגיעות שמקורה בדחייה, הם משקיעים יותר במערכות זוגיות קיימות מאשר בפוטנציאל לזוגיות מזדמנת אחרת. הם גם ייטו לבגוד פחות מחבריהם הבטוחים, ומדווחים על פחות פרטנרים מיניים באופן כללי. נוסף על כך, כאשר הם מאתרים סכנה ממשית למערכת היחסים, הם נוטים להשקיע יותר משאבים בתיקון ובריצוי בת הזוג, ובשלילת הערך שבמערכות יחסים אלטרנטיביות פוטנציאליות. עולם הפנטזיות שלהם נוטה להתמקד בקשר הבין־אישי, וחלקם אף נוטים לקיים יחסי מין בעלי מאפיינים הכוללים ריסון וכפייה בהשוואה לחבריהם הבטוחים, ייתכן שלאור הצורך בשימור קרבה פיזית.
מחקרים נוספים מעלים את הסברה, שייתכן כי גברים על קשת ההתקשרות החרדה נוטים לחוש תסכול ואכזבה מבנות זוגם באופן מהיר או אינטנסיבי יותר, דבר שעלול להעיב על החשק ועל הסיפוק המיני לאורך זמן. ייתכן שהם גם יעדיפו שימוש בפורנו, שם נעדר הסיכון מדחייה, אך יחד איתו ישנה ירידה בחשק המיני בטווח הארוך.
בניגוד אליהם, נשים בעלות התקשרות חרדה נוטות לפעילות מינית מתירנית יותר. הן מתחילות לקיים יחסי מין בגיל צעיר יחסית לגברים על הקשת החרדה, ונוטות לשמור פרטנרים פוטנציאליים למקרה של נטישה. קיים קשר בין התקשרות זו לנטייה להנאה מפנטזיות שנעדר מהן הרגש הבין־אישי, ולדימויים אודות מין מרובה משתתפים. בעולם האמיתי, קשה להן יותר לספק צורכי ביטחון בסיסיים, ולכן הן נוטות לקיים יחסי מין בטוחים פחות (למשל, על ידי היעדר שימוש באמצעי מניעה).
כאשר משווים גברים ונשים בעלי אוריינטציה נמנעת, איננו עדים להבדלים מובהקים. נראה כי שניהם נוטים לחפש מערכות יחסים קצרות טווח ולהשתמש בהתנהגויות המצמצמות את הסיכוי ל"הסתבכות" בין־אישית. יחד עם זאת, וכנראה לאור ההסללה החברתית־תרבותית, גברים נוטים להציג מנעד הימנעותי רחב יותר, זאת לאור הדגש החברתי הניתן לגבר הכובש, המעניק ממד רזה לתוכן הבין־אישי והרגשי.
סקס, זוגות ואתגרים מודרניים
מה הם הגורמים שבגינם אנשים מסופקים ממערכת יחסים רומנטית ומינית? בניגוד לתפיסה הפופולרית כי ערכה של הזוגיות ארוכת הטווח דועך עם השנים, מחקרים מראים כי רובנו נמצא את עצמנו נשואים לפחות פעם אחת במהלך החיים. זוגיות ארוכת טווח בריאה נמצאה כתורמת במידה רבה לאיכות החיים הכללית (general wellbeing), ועוזרת לאנשים להשיג מטרות בעלות ערך (תעסוקה, מעגל חברתי, בריאות גופנית וכו'). לכן, לא מפתיע כי פגיעה באיכות מערכת היחסים מסוג זה נמצאת במתאם לגורמי סיכון בריאותיים ונפשיים, ממש כמו עישון, שימוש בחומרים, מתח נפשי ואפילו השמנת יתר.
יחד עם זאת, תפיסת המושג "אהבה" אכן חווה אידיאליזציה מסוימת, כסוג של מנותק ממניעים אינסטרומנטליים או תועלתניים למיניהם. לפי אותו אידיאל, הרווח בעיקר בתרבות המערבית, אהבה מוכרחה להתנתק מחישובים תועלתניים, מיתרונות חומריים ומעיסוק בסטטוס אישי כזה או אחר. במילים אחרות, עליה החובה להיתפס כדבר טוב כשלעצמו.
אמנם האידיאליזציה של האהבה כטוב מוחלט מובילה רבים לאכזבות. אך ממצאים ממחקרים אתנוגרפיים מצביעים על כך שאהבה לעיתים רחוקות בלבד מנותקת מצרכים פרגמטיים, ומפגש המציאות עם עובדה זו הוא אתגר מהותי עבור החברה שבה אנו חיים, ובתוכו שינוי הסטטוס החברתי, הכלכלי והתרבותי בקרב נשים.
נדידת הכוח המגדרי
מחקרים אשר נערכו במדינות מערביות מצביעים על כך שכמעט ארבעים אחוזים מהנשים מרוויחות כיום יותר מבני זוגן (זאת בהנחה שמשווים בין סוג התפקיד ומספר שעות העבודה). הכוח הכלכלי, ובמובנים רבים גם החברתי, התרבותי והפוליטי, מבשר את הרחבת שדה הבחירה בשותף מיני וזוגי. במילים פשוטות, לנשים יש הרבה פחות מה להפסיד מבחינה כלכלית או מבחינת כובד הנגזרות של הסטיגמה החברתית, והן משוחררות כיום יותר מתמיד לנוע בין הזדמנויות לשותף לחיים אשר יתאים להם ביותר, בהינתן קונטקסט משתנה (והוא משתנה היום באופן מהיר ביותר).
במאמר "מאזן הבגידות" אשר פורסם לאחרונה בירחון "אלכסון", החוקרת והאנתרופולוגית הלן פישר מעניקה נקודת מבט היסטורית מעניינת: "המעבר בין חברת ציידים־לקטים לחברה ממוקדת חקלאות הפך את תפקידי הגברים לדומיננטיים, כך שנשים איבדו מהאוטונומיה שלהן. נאמנות הייתה עבורן יותר מרק מסורת: היא הייתה מנגנון הישרדות עבור הנשים... היום אנו משתחררים מעשרת אלפים שנה של עבר חקלאי ומתקדמים לעבר מערכות היחסים שהיו בין בני אדם לפני עידנים״, שם מלאכת ההישרדות התבססה על שוויון בין הצייד למלקטת, כל אחד תורם כחמישים אחוזים מהמאמץ הכללי.
המחקר של פישר מגלה כי בגידה, למשל, היא תופעה גלובלית, חוצה חברות ומגדרים, "אפילו בתרבויות שבהן ניאוף עלול להוביל לעריפת ראש... בגידה היא בת הלוויה החשאית של המונוגמיה, וכבר מימי הפרה־היסטוריה, היא הייתה חלק בלתי נפרד מהאופן שבו בני אדם הזדווגו". היא מספרת על מערכת נוירוביולוגית אשר התעצבה על ידי תהליך הברירה הטבעית. לפיה, ״אנחנו בנויים להתאהב ולגדל ילדים כצוות, וגם לגלות סקרנות כלפי החלופות האפשריות".
אם נזרוק נטייה בסיסית זו אל משוואה המתייחסת גם להשפעתן של טכנולוגיות מבוססות אלגוריתמים, נתחיל להבין כי מידת אקסקלוסיביות הקשר, שבעבר הייתה יציבה ומעוגנת בכבלים כלכליים־חברתיים, ניצבת בפני הטלת ספק תמידית כמעט. שאלות כגון "האם יש משהו טוב יותר בחוץ?", "הייתכן שאני נמצאת במערכת יחסים העונה לכל צרכיי הנפשיים או המיניים?", או "האם כדאי לפתוח את מערכת היחסים?" הן אורחות קבועות על כורסאות המטפלים הזוגיים, בשיח עם חברים או בעולם הפנטזיות הפנימי. במילים אחרות, המתחים בין חופש למחויבות, בין הסתפקות בקיים לכמיהה לשינוי, בין מימוש עצמי להקרבה, מוצאים עצמם כחלק אינטגרלי בעולם הזוגיות ארוכת הטווח.
כיום, כאשר שני בני הזוג חשופים לשדה בחירה רחב, נערמים קשיים חדשים המאיימים על איכות הקשר הזוגי. מטפלים זוגיים רבים, וכמוהם גם עורכי דין המתמחים בגירושים, משתפים כי גברים רבים בוחרים בסגנון חיים שונה, המערב שותפות מלאה במלאכת שימור הנישואים וגידול הילדים, ואף מוכנים להקריב לשם כך קריירות מצליחות. שינוי זה משנה את המשוואה הכלכלית המשפחתית, מגדיל את הסבירות כי בת הזוג תתקדם בסולמות התעסוקה, תיהנה מסטטוס חברתי גבוה יותר, ממרחב בחירה ופיתוי עשיר יותר, ואיתו גם הסיכוי לבגידה או לעזיבה של מערכת היחסים הקיימת. גברים רבים מרגישים כעוסים, נבגדים ובעיקר מבולבלים. בחברה המקדשת שוויון מגדרי הם הניחו כי נשים תהיינה מאושרות ומסופקות יותר מבחירתם, אך לאכזבתם ולהפתעתם, הם מצאו עצמם דחויים מבחינה מינית ורגשית.
וכיצד הדבר משפיע על הנשים? ״אלכסון״ מצטט את אסתר פרל, אולי הגורו הגדול ביותר של הטיפול הזוגי המודרני. היא מציינת כי נשים רבות אמנם השתחררו מהתלות בגברים, אך כעת הן נאלצות להתמודד עם העולם הרגשי המאפיין את בעלי הכוח והמעמד. לפי פרל, נשים רבות מרגישות כעוסות כאשר מוטלת עליהן כעת האחריות אשר עד לא מכבר הייתה נחלתו של הגבר בלבד. אכן, הן רצו שגברים יעסקו יותר ברגשות ולא יתכחשו להיותם פגיעים, אך יחד עם זאת הן מוצאות אתגר רב בצורך לפרנס את הגבר ולהשתחרר מהעולם התרבותי שאותו גם הן הפנימו במידה רבה.
בעולם שבו תפיסת הגבריות משתנה, משתנים גם מאפייני התשוקה. מתפיסה גברית פטריארכלית שלפיה כוחו של הגבר נתפס כחסר פגיעות וכספק התנאים ההישרדותיים הבסיסיים, במיוחד בהקשר של פרנסה והגנה פיזית, לתפיסה של הגבר כרגיש, מכיל וקשוב יותר, אך לכן גם כפגיע, הזקוק לתמיכה מהתא המשפחתי. לנשים ולגברים קשה לייצר שיח פתוח אודות שינויים אלו ומשמעותם ברובד הזוגי והמיני. קושי זה מוביל ברבים מהמקרים להיעדר תקשורת הנחוצה כל כך עבור אותם רגשות שאנו מכנים כתשוקה ואהבה.
תסמונת "הכול כלול"
אתגר נוסף העולה במאמר הוא שחיקת התשוקה לאורך זמן. לדעת אסתר פרל, אין מדובר בסתם תשוקה, אלא בתשוקה ל"חוויית עצמי אחרת", לכך ש"רוצים" בנו ולא רק "אוהבים" אותנו, להשתחררות מהאלחוש ומקהות החושים המאפיינים מספר רב של מערכות יחסים רומנטיות ארוכות שנים. היא מוסיפה, כי הבגידה או המחשבה עליה נובעת לעיתים רחוקות בלבד מהרצון ליצור הרס, פגיעה מכוונת או מהתמכרות למין גרידא. הרומן הוא למעשה חיפוש אחר "עצמי אחר" ולא בן זוג אחר, הזדמנות לחוות חיים אחרים מאלה שאנו חיים.
תשוקה היא מהקורבנות הראשונים של תמורה מעניינת הרווחת אצל זוגות החיים בעולם המערבי. לפי פרל, שימור התשוקה מחייב את בני הזוג להיעזר בשותף יוצא דופן: המרחק. תפיסה רווחת בתרבות המודרנית היא שבן הזוג יספק את כל צרכינו הרגשיים, בין שמדובר בקשב, גירוי אינטלקטואלי, חוף מבטחים, קרקע לפריקת כעסים, חום, ביטחון, אינטימיות, הכלה וכמובן התלהבות ותשוקה. יש המאמינים כי הדבר נובע בעיקר מהעובדה שהזוגיות נמצאת כיום בסוג של בידוד מחיים קהילתיים עשירים. בניגוד לעבר, קשה כיום לבני זוג להישען על קהילה רחבה שבה ימצאו ספקי הכלה רגשית נוספים, השונים משותפם הרומנטי לחיים.
בהינתן מודל "הכול כלול" מסוג זה, מתערער האיזון העדין בין ביטחון להרפתקנות. לדעת פרל, המרחק המתאפשר מהישענות על קהילה מספקת צרכים הוא הבסיס בשימור התשוקה, "לא הביטחון ובוודאי שלא חיים (ש)במסגרתם חולקים הכול עם בן הזוג". נוצר למעשה סוג של "טרייד־אוף"; במסגרתו אנו מרווחים מוכרות, ביטחון והגנה, אך משלמים במסתוריות, התלהבות ותשוקה.
מטפלים זוגיים ומיניים מודעים לעובדה שקשה להודות בה לעיתים, ולפיה אחד האלמנטים הכואבים ביותר של בגידת בן הזוג הוא ההימשכות או התשוקה המחודשת כלפיו או כלפיה. הידיעה כי מישהו אחר מצא בה עניין, חווה אותה כדמות מפתה ונחשקת, מאתגרת ומערערת על תפיסתה כעובדה קיימת. זו נקודה שבה שלובים הפחד לאבד אדם אהוב יחד עם תשוקה גוברת לאדם שפתאום הפך לזר. ״בני זוגנו אינם שייכים לנו, הם ניתנו לנו בהשאלה, עם אפשרות לחידוש החוזה – או לא״, אומרת אסתר פרל. יש המאמינים שזה גם סוד הקסם לעובדה כי רבים מהזוגות אשר "פתחו" את הקשר מגלים פתאום תשוקה חדשה כלפי בן או בת הזוג. אולי מדובר בחרדה במובן הטוב של המילה, כזו המונעת שאננות, כזו המפנימה שהאהבה מתקיימת לצד הפחד לאבד.
אתגר נוסף, אם כי שרוי במחלוקת, הוא היעדר היכרות עמוקה טרום הנישואים. אלן פישר מאמינה כי בכך אולי ניתן לצפות דווקא לירידה בכמות הבגידות והפרידות בעתיד. כעת מתרחשת תופעה שהיא מכנה "סקס מהיר ואהבה איטית". בסדרת סקרי עומק שהיא עורכת עם אלפי רווקים, התגבשה ההבנה כי סטוצים או קשר של Friends with benefits, הם סוג של ראיונות מיניים העוזרים לרווקים לגבש תפיסה מגובשת יותר של הזוגיות הפוטנציאלית הטובה ביותר עבורם.
אין זה סוד כי רווקות כיום מתארכת, וזוגיות מתגבשת לאורך זמן רב. הדבר מתרחש בכל העולם המערבי, שבו שלבי החיזור מואטים, וגברים ונשים נישאים בגיל מבוגר יותר. אהבה מהירה מהסוג שמציינת פישר רגישה יותר לסכנת השחיקה. מדוע? מפני שבחלוף הזמן משתנים אלמנטים רבים במערכת היחסים, אך הזוג טרם פיתח או רכש את הכלים הנחוצים לחשיפת צרכים אישיים באופן שלא יעורר חרדה.
אזהרה!
השימוש בחומרים פסיכדליים אינו חוקי כיום בישראל. האתר אינו תומך או מעודד שימוש בחומרים אסורים במסגרות לא מוסדרות ולא חוקיות. לשימוש שאינו במסגרת מחקרית וחוקית עלולות להיות השלכות חמורות ואף טראומטיות.
המידע המופיע באתר זה הינו למטרות העשרה כללית בלבד, ותכניו אינם מיועדים להוות תחליף לייעוץ, אבחון או טיפול רפואי.
האתר מתייחס באופן שווה לבני שני המינים והשימוש בלשון זכר ו/או נקבה הוא מטעמי נוחות בלבד.
מקורות
Birnbaum, G. E., Reis, H. T., Mikulincer, M., Gillath, O., & Orpaz, A. (2006). When sex is more than just sex: attachment orientations, sexual experience, and relationship quality. Journal of personality and social psychology, 91(5), 929.
Birnbaum, G. E., & Finkel, E. J. (2015). The magnetism that holds us together: Sexuality and relationship maintenance across relationship development. Current Opinion in Psychology, 1, 29-33.
Birnbaum, G. E., & Reis, H. T. (2019). Evolved to be connected: The dynamics of attachment and sex over the course of romantic relationships. Current opinion in psychology, 25, 11-15.
Walpola, I. C., Nest, T., Roseman, L., Erritzoe, D., Feilding, A., Nutt, D. J., & Carhart-Harris, R. L. (2017). Altered insula connectivity under MDMA. Neuropsychopharmacology, 42(11), 2152-2162.
Perel, E., & Perel, E. (2006). Mating in captivity (p. 272). New York, NY: HarperCollins.
Buss, D. M. (1995). Psychological sex differences: Origins through sexual selection.
Davis, D., Shaver, P. R., & Vernon, M. L. (2004). Attachment style and subjective motivations for sex. Personality and social psychology bulletin, 30(8), 1076-1090.
Del Giudice, M. (2019). Sex differences in attachment styles. Current opinion in psychology, 25, 1-5.
Del Giudice, M. (2009). Sex, attachment, and the development of reproductive strategies. Behavioral and Brain Sciences, 32(1), 1-21.
Birnbaum, G. E. (2007). Beyond the borders of reality: Attachment orientations and sexual fantasies. Personal relationships, 14(2), 321-342.
Brunning, L. (2024). Romantic Agency: Loving Well in Modern Life. John Wiley & Sons.
Comentários