פסיכדליים, יצירתיות ופתרון בעיות מורכבות: חלק ראשון

האם בכוחם של חומרים מרחיבי תודעה להגביר את הממד היצירתי באישיותינו? האם בכוחם לעזור בפתרון בעיות מורכבות ומסובכות? לא מעט אינטלקטואלים, פסיכונאוטים, בכירי תאגידים ומדענים מן השורה מאמינים (או מאוד רוצים להאמין) כי יש אמת בדבר. לפני שנרד לפרטי פרטים אודות מערכת היחסים הסבוכה שבין חומרים אלו לבין שכלול חשיבתי, כדאי להתחיל במספר המצאות שספק אם היו באות לעולם ללא שימוש בחומרים פסיכדליים.

בהיכל התהילה של הגילויים מבוססי השימוש בחומרים מרחיבי התודעה, לפסיכדליים הקלאסיים, ביניהם החומצה הליסרגית דיאתילמידית, או בשמה המוכר יותר – LSD, מקום של כבוד. השימוש בה ובבני משפחתה, דוגמת הפסילוסיבין, המסקלין או ה-DMT, נקשר בתהליכי הגילוי של המבנה דמוי הסולם של ה-DNA, בהמצאתה של בדיקת ה-PCR שהצילה מיליונים בתקופת הקורונה, ובתפקידו של הסרוטונין בייצוב ויסות מצבי הרוח (גילוי שהוביל לאחת ממשפחת התרופות החשובות בעולם הפסיכיאטריה, היא משפחת נוגדי הדיכאון ה-SSRI וה-SNRI).

שמם של החומרים הפסיכדליים נקשר בהמצאות פורצות דרך במדעי המחשב, וכוללות המצאות דוגמת האייפוד והמציאות המדומה. בעולם המתמטיקה והפיזיקה חומרים אלה נקשרים עם גילויים שוברי מוסכמות במכניקה קוואנטית ובתורת הכאוס. בארכיטקטורה, השימוש בפסיכדליים נקשר בתכנון מבנה ה"ביוספרה 2". ובעולם המוזיקה והקולנוע, מעולמות התוכן המזוהים ביותר בחיבתם לחומרים משני תודעה, נציין את האלבום "Revolver" של הביטלס, "Pet Sounds" של הביץ' בויז והסרט "Easy Rider" אשר נחשב לאחד מסרטי הפולחן הגדולים בכל הזמנים.

בין שהחומרים הפסיכדליים שיחקו תפקיד מרכזי או חלקי בלבד בפריצות דרך אלו, רבים מהמוחות מאחוריהן מייחסים להם חשיבות כמעט מיתית. וכפי שהיטיב לנסח זאת סטיב ג'וב בכבודו ובעצמו: "נטילת LSD הייתה אחד הדברים החשובים בחיי". יחד עם זאת, אסור לנו להתבלבל בין קשר מתאמי לקשר סיבתי. במילים אחרות, ייתכן שמדובר בצירוף מקרים או באפשרות שפשוט אנשים "יצירתיים" נוטים להשתמש יותר בחומרים משני תודעה. אין אנו יודעים את אחוז ההמצאות שנבעו בהכרח משימוש בחומרים פסיכדליים, וכנראה גם לא נדע, לאור העובדה כי חומרים אלו ידועים בהיותם לא חוקיים ובסכנה התמונה ב"ווידוי" מסוג זה ליוקרה ולמעמד של אותם ממציאים. כל אלו זועקים לצורך בהתעמקות מחקרית בדבר כוחם של חומרים אלו לשיפור היצירתיות, אך לפני שנתעמק בממצאי המחקרים העדכניים, חשוב שנבין קודם כול מהי למעשה "יצירתיות", כפי שמשתקפת דרך הפרספקטיבות השונות.

יצירתיות

יצירתיות היא אחת התכונות המוערכות ביותר ברפרטואר האנושי. היא עוברת כחוט השני בכל היבטי חיינו ומאפשרת לנו להסתגל לסביבה הנמצאת בשינוי תמידי. השאלה "מהי יצירתיות" סחפה אחריה מוחות רבים, אך לדעתי, ההסבר הטוב ביותר הוא של החוקר והפסיכולוג ההונגרי-אמריקאי מיהאי צ'יקסנטמיהאיי (Csikszentmihalyi). לפיו, היצירתיות היא "תהליך הפקתו של רעיון, פעולה או אובייקט שהוא בעת ובעונה אחת גם מקורי וגם מוערך". כלומר, קיים דגש כפול, האחד אודות הצורך בחדשנות וייחודיות, ואילו השני אודות הצורך בפרקטיות.

הסיבה שבגינה קשה להגדיר ולבחון יצירתיות נעוצה בעובדה כי התהליך רב ממדי, וכל הישענות על ממד אחד רק משטיחה את העמקתנו בנושא. יחד עם זאת, נעשו מספר ניסיונות לכך. הספרות המדעית מבחינה בין נקודות מבט שונות אודות החשיבה היצירתית: נקודת המבט הראשונה היא ה"מדעית". לפיה, יצירתיות היא חשיבה המכסה את היכולת לפתור בעיות ולנסח השערות, מוכוונת שימושיות וכוללת את הרחבתו של ידע בתחום מסוים. נקודת המבט השנייה היא ה"אומנותית". לפיה, מדובר בתהליך הולדה של ייצוגים חדשים, תהליך המכוון התבוננות פנימית.

בין שמדובר ביצירתיות "מדעית" או "אומנותית", רובנו מעוניינים להגביר את הממד היצירתי בחיינו. לשם כך, פסיכולוגים ומדעני קוגניציה ומוח מחפשים זה שנים אחר התנאים המאפשרים יצירתיות מצד אחד, ואחר התהליכים המחשבתיים העומדים מאחורי החשיבה היצירתית, מצד שני. לשמחתנו, הם מצאו די הרבה. נתחיל עם התנאים הדרושים להוצאת יצירתיות מן הכוח אל הפועל.

הפסיכולוג קארל רוג'רס (Carl Rogers), מאבות הזרם ההומניסטי, הבחין בין תנאי החוויה הפנימיים בין אלו החיצוניים הדרושים לפריחתה של היצירתיות. לפיו, התנאים הפנימיים מחייבים בראש ובראשונה את הנמכת להבותיהן של ההגנות הפסיכולוגיות. הכוונה היא ליכולת לשאת עמימות, חוסר וודאות ואת קיומם של הסברים סותרים, וכן ליכולת להכיל את החרדה הכרוכה באי הידעה אם דרכי החשיבה יובילו להצלחה או לכישלון. בהינתן יכולת זו, מתרככים הגבולות של אמונות, תפיסות והשערות שונות. מושגים שבעבר היו נוקשים מתגמשים כעת, ומידת הפתיחות לחוויות חדשות גדלה משמעותית.

לכך מתווסף המעבר מהערכה ושיפוט לפי סטנדרטיים חיצוניים (אותו "מה יגידו?" מפחיד ומשתק לעיתים) לאלו הפנימיים, המכוונים לפי צו הרגשות, האינטואיציה ותחושת הסיפוק שבביטוי פנימי ואישי. בשלב זה בא לידי ביטוי התנאי השלישי, הוא "אלמנט המשחקיות", היכולת להשתעשע עם רעיונות, מושגים והערכות. אותו "מתן דרור" לתרגם צורה אחת לאחרת ולחשוב במונחים מטאפוריים העשירים באסוציאציות ובאנלוגיות.

לתנאים פנימיים אלו מצטרפים שני תנאים חיצוניים. רוג'רס מדגיש לא אחת את החשיבות שביצירת אטמוספרה של ביטחון פסיכולוגי. כלומר, מסגרת שבה החושב מרגיש מקובל ומוערך ללא תנאי. היא כוללת את ההפנמה כי החושב יכול להיות ספונטני, ללא חשש שמעשיו או יצירותיו יוערכו בטרם עת על פי סטנדרטים חיצוניים נוקשים או מענישים. לצד הסביבה המאופיינת כמקום שבו שולטים ההבנה, האמפתיה וחוסר השיפוטיות, ניצב התנאי לסביבה שבה החושב נהנה מ"חופש ושחרור", עמדה הבאה לידי ביטוי ברשות לחשוב, להרגיש ולהביא לידי ביטוי את כל המתרחש במסגרת התהליך היצירתי.

בהינתן התנאים המתאימים, הן החיצוניים הן הפנימיים, עדיין נשאלת השאלה: ממה מורכבת היצירתיות ומה מאפיין אותה? מודל מעניין, מסורתי יותר אך עדיין רלוונטי, הוא מודל היצירתיות של הפסיכולוג האנגלי גרהאם וואלאס (Graham Wallas) שהתפרסם בספרו "אומנות המחשבה" אשר נכתב עוד בשנת 1926. לפי המודל, לתהליך היצירתי ארבעה שלבים:

השלב הראשון הוא "שלב ההכנה" (preparation). עובדות נאספות, כיווני חשיבה ממופים ומודלים בסיסיים של רעיונות פוטנציאליים מתגבשים. אחריו מגיע "שלב הדגירה" (incubation). הרעיון "נח" בתודעתנו, פורח בכיוון עצמאי ומתפתח באופן ספונטני ללא מאמץ חשיבתי ספציפי. השלב השלישי הוא "שלב ההארה" (illumination), אשר אולי מזוהה כדומה ביותר לתפיסת "יצירתיות" באופן ספונטני. הוא כולל את יצירתם המודעת של כמה שיותר כיווני חשיבה, פתרונות או מודלים פוטנציאליים. השלב האחרון הוא "שלב הביקורת והבחינה" (verification). במהלכו נבחנים כל הפתרונות הפוטנציאליים בדקדוק רב, תוך הפעלת מערכת בחינה אנליטית ומאומצת על מנת שהתוצר יהיה גם מקורי, אך בעיקר שימושי ומוערך על ידי צרכניו.

מודל זה, שיהווה מודל מנחה לכמה מהמחקרים אודות חומרים פסיכדליים שנסקור בהמשך, מתכתב עם מודלים "מודרניים" יותר. מחקרים במדעי הקוגניציה (תחום העוסק בין היתר בתשתית המנטלית מאחורי תהליכי התפיסה, קשב, קבלת החלטות, זיכרון, רכישת שפה, מודעות וכו') מספקים שלל תובנות מעניינות, ביניהן ההנחה הרווחת כי החשיבה היצירתית מורכבת משני תהליכים מנטליים דינמיים. התהליך הראשון אחראי להעלאתם של רעיונות, ואילו השני להערכתם ולבחינתם. השמות שניתנו לתהליכים אלו הם:

החשיבה המסתעפת (Divergent Thinking):

הולדה של רעיונות חדשים והצפתם למודעות תוך כדי התפזרות מחשבתית, חשיבה אסוציאטיבית ו"קפיצה" בין נקודות מבט שונות ("זום-אאוט"). חשיבה מסתעפת משולה לתהליך סיעור מוחות, שבמסגרתו מועלים כמה שיותר רעיונות עבור נושא ספציפי. חשיבה מסוג זה נבחנת הן במספר הרעיונות המוצעים, הן במידת המקוריות של כל אחד מהם. במילים אחרות, יצירה של כמה שיותר פתרונות פוטנציאליים עבור מצב שבו אפשרי יותר מפתרון אחד. חשיבה זו מתכתבת עם שלב ה"הארה" לפי המודל של וואלאס.

החשיבה המתכנסת (Convergent Thinking):

שקילה, בחינה והערכה של השימושיות והיעילות של הרעיונות שזה עתה נולדו, תוך כדי התכנסות ("זום-אין"). מאמץ המכוון כלפי מציאת פתרון אופטימלי אחד לבעיה ספציפית, ומחייב התבססות על חשיבה אנליטית, מפוקסת ומונחית בקרה. חשיבה זו מתכתבת עם השלב הרביעי לפי המודל של וואלאס.

חשוב להבין כי המשקל המוענק לכל סוג חשיבה משתנה לאורך ציר הזמן. כלומר, רוב המשאבים החשיבתיים (אך לא כולם) מושקעים תחילה בחשיבה המסתעפת. יחס זה משתנה בהדרגה לטובת החשיבה המתכנסת ככל שמתקדם הצורך לגבש תוצר סופי. מעבר המשקל בין השתיים מתרחש תוך כדי הפעלת אסטרטגיות שונות הכוללות "שבירת מונחים" לאבני בסיס והרכבתם מחדש בהקשרים שונים ומפתיעים. אסטרטגיות אלו של "שבירה וחיבור" באופנים חדשים משול לסמל של "הנורה הנדלקת" – חשיפה לפתע של קשרים בין אלמנטים שונים שבעבר לא נשקלו או לא נצפו על ידי התודעה.

נראה כי הן התנאים הנדרשים לגיבוש יצירתיות, הן התפיסות המסורתיות והמודרניות המאפיינות תהליך חמקמק זה, כאילו מחכות ליצירתם של כלים שתפקידם להעצים את הפוטנציאל היצירתי הגלום באדם. כאן נכנסות לסיפור התקוות הנקשרות בעולם המחקר העשיר אודות ההיבטים הפסיכולוגיים והנוירופיזיולוגיים של החומרים מרחיבי התודעה. לפני שנראה כיצד השימוש באותם חומרים למען הגברת היצירתיות נבחן במישור המחקרי, בחלקו השני של המאמר נכיר שלוש תאוריות אודות המתרחש בגופנו ובנפשנו כאשר אנו צורכים את החומרים הללו.

אזהרה!

השימוש בחומרים פסיכדליים אינו חוקי כיום בישראל. האתר אינו תומך או מעודד שימוש בחומרים אסורים במסגרות לא מוסדרות ולא חוקיות. לשימוש שאינו במסגרת מחקרית וחוקית עלולות להיות השלכות חמורות ואף טראומטיות.

המידע המופיע באתר זה הינו למטרות מידע כללי בלבד, ותכניו אינם מיועדים להוות תחליף לייעוץ, אבחון או טיפול רפואי.

האתר מתייחס באופן שווה לבני שני המינים והשימוש בלשון זכר ו/או נקבה הוא מטעמי נוחות בלבד.

מקורות

Wallace, B. (1986). Creativity: Some definitions: The creative personality; the creative process; the creative classroom. Gifted Education International, 4(2), 68-73.‏

Baggott, M. J. (2015). Psychedelics and creativity: a review of the quantitative literature. PeerJ PrePrints, 3, e1202v1.

‏

Bettencourt, K. (2014). Rogers and Csikszentmihalyi on creativity. The Person Centered Journal 21 (1-2), 21-33.‏