פסיכדליים, יצירתיות ופתרון בעיות מורכבות: חלק שלישי

המחקר אודות יצירתיות, פתרון בעיות וחומרים פסיכדליים – מבט מקיף

"אנשים יצירתיים מכניסים את עצמם במודע למצב תודעתי שונה, שם המבנה הרגיל של החוויה נשבר... חלקים מסוימים של התהליך היצירתי, אם כי לא כל התהליך בשלמותו, מקבילים לפירוק של תבניות תפיסתיות, תהליך אשר מופק באופן מכאני על ידי החומר עצמו".

פרנק בארון (Frank Barron) על פסיכדליים ויצירתיות.

אף על פי שרוב רובו של המחקר אודות חומרים פסיכדליים מתמקד בהשפעותיהם על הרווחה הנפשית של המתמודדים עם אתגרים נפשיים כאלו ואחרים, קיים גוף מחקרים המאפשר גיבוש תובנות הן אודות התנאים הנחוצים להגברת היצירתיות תחת השפעת החומרים, הן אודות התמורות בתשתית החשיבה היצירתית עצמה. נסקור כעת את המחקרים המובילים ונזקק בעזרתם תשובה מקיפה אודות שאלה מרתקת זו.

נתחיל עם אחד המחקרים המכוננים אודות פתרון בעיות, יצירתיות וחומרים משני תודעה אשר נערך על ידי המהנדס והאקדמאי וויליס הרמן (Willis Harman). הרמן עיצב מחקר שבנוי כך: ניקח 27 אנשים בעלי מומחיות שונה, ביניהם פיזיקאים, מתמטיקאים, מהנדסים, ארכיטקטים, מעצבים ואמנים מסחריים. נוודא שכולם חווים "תקיעות מחשבתית" מסוימת בפרויקט או בבעיה מסוימת ומרגישים שאין בכוחם לפתור מצב זה. עכשיו, ניתן לכולם LSD או מסקלין במינון נמוך עד בינוני, נבקש מהם לחכות כארבע שעות למען התרגלות לחומר, ואז ניתן להם לנסות לגלות יצירתיות מחשבתית אשר תוביל, בתקווה, לפתרון אתגריהם.

הרמן לא הסתפק רק בזה, והוא השתמש באחד המאפיינים הבולטים של החוויה הפסיכדלית, היא היכולת להעצים סוגסטיה (תהליך פסיכולוגי שבמסגרתו גוברת הרגישות להשתכנע מתוכן המגיע מסוכן חיצוני, ובמקרה שלנו, לצוות החוקרים). נאמר למשתתפים שהחומר לא יפגע ביכולתם להתרכז, לא יציף בעיות אישיות שאינן רלוונטיות לנושא המחקר ויסיע לביסוס התהליך היצירתי.

הרמן ושותפיו רצו למעשה לבדוק אם החוויה הפסיכדלית מעצימה יצירתיות, ואם כן, מה ההוכחה להעצמה זו; אם החוויה סיפקה תוצאות מוחשיות ושימושיות (שאלה שנבדקה באמצעות סטנדרטים חיצוניים על ידי בכירי התעשייה או תחום המדע הספציפי שאליו שייך הנבחן); ואם בכוחה של החוויה הפסיכדלית ליצור שינויים ארוכי טווח, ולהפוך את הנבדקים לאנשים יצירתיים יותר.

התוצאות שימחו מאוד את צוות החוקרים. מתוך 44 הבעיות שנבחנו, רק לחמש לא נמצא פתרון חלקי או מלא. ל-20 בעיות נמצאה דרך ראשית לפתרון אשר הועברה לשלבי בקרה וייעול. לשמונה בעיות נמצאו פתרונות מלאים אשר הועברו לתהליך ייצור, ולעשר בעיות נמצא פתרון חלקי אשר הוגש לבדיקה בשטח. בין המוצרים שמחקר זה "הוליד" ניתן למצוא תכנון של מכשיר להיגוי קרן מאיץ אלקטרונים ליניארי, מודל רעיוני חדש של חלקיקי פוטון, עיצוב בניין תעשייתי אשר התקבל בהתלהבות על ידי הלקוח, ניסוח מספר ניסויים למדידת תכונות קרינת שמש, משפט מתמטי אודות מעגל שער לוגי והמצאות נוספות אחרות.

כפי שניתן להבין מבין השורות, המחקר בחן את התנאים אשר בהינתנם חומרים פסיכדליים עשויים להגביר את היצירתיות, ולאו דווקא את כוחו של חומר ספציפי כזה או אחר לבדו. עובדה זו מאפשרת לנו להצליב בין אותם התנאים המקדמים יצירתיות באופן כללי (כפי שעלו בדברי הפסיכולוג קארל רוג'רס, אשר נסקרו בתחילת מאמר זה) לבין מאפייני החוויה הפסיכדלית המקדמים או הפוגעים ביכולת היצירתית. נתונים אלו מובאים בטבלה הבאה:

מאפיינים חווייתיים מקדמי יצירתיות	מאפיינים חווייתיים מעכבי יצירתיות
נגישות לחומר מנטלי שאינו זמין תחת תודעה יומיומית	קשיים בריכוז
אסוציאציות חופשיות – משחקיות במטאפורות, השערות, וקיומם של פרדוקסים	חוויות וויזואליות אינטנסיביות
חזותיות וויזואלית – חשיבה שמעבר למגבלות המילוליות	שרשור מחשבות מהיר מידי
פתיחות לחוויות	חרדה
חידוד חושי (בעיקר LSD במינון נמוך)	דרכי ביטוי מוגבלות (ורבלית או בכתב)
הגברת אמפתיה	חדירתן של דאגות מהמרחב האישי למרחב החשיבתי
רגישות אסתטית מוגברת	קושי בגיוס מוטיבציה לפתרון יעיל ושימושי
אינהיביציה נמוכה וסלחנות לביקורת פנימית	התמסרות לטרנסצנדנטי וויתור על הקונקרטי
רגישות לסוגסטיות תומכות, מעודדות ומדרבנות
פרספקטיביזם – "להפוך לדבר עצמו"

חשוב לציין, כי המאפיינים החיוביים והשליליים הם במידה רבה שאלה של אינטראקציה בין מינון החומר, הסוגסטיה הספציפית וציר זמן עצימות השפעת החומרים. לדוגמה, רוב המאפיינים החיוביים מופיעים לאחר השלב האינטנסיבי ביותר, "נקודת השיא" של החוויה הפסיכדלית, כאשר ריכוז החומר הפעיל מתמתן. הסוגסטיה גם היא משחקת תפקיד, שכן ידוע כי אדם תחת השפעת חומרים פסיכדליים נוטה לאמץ מידע שמגיע ממקור חיצוני. במקרה זה, נאמר למשתתפים כי החומר יתרום לתהליך ולא יפגע בו. אף על פי שמספר בודד של אנשים דיווחו על קשיים ביכולת הריכוז והמוטיבציה, נראה כי עבור רובם המוחלט של הנבדקים ניתן "תמהיל נכון" של אותם אלמנטים.

ומה בדבר השפעות ארוכות טווח? רבים מהמשתתפים דיווחו שהם הרגישו עלייה במידת היצירתיות גם שבועיים ושלושה שבועות לאחר היום שנטלו את החומרים. מידע זה מתכתב עם מחקרים נוספים התומכים ברעיון כי בכוחם של חומרים פסיכדליים לייצר שינויים בתפיסת העצמי, שינויים הכוללים גם שינויים אישיותיים ארוכי טווח. נציין בזאת את מחקרו של סבאג' (Savaje, 1966), אשר כלל גם דיווח אישי וגם הערכה אובייקטיבית-חיצונית של מעל ל-400 מטופלים ב-LSD ומצא עלייה בממד הביטוי הרגשי, התייצבות כוחות "האגו", הפחתת חרדה ודיכאון, עלייה בהתקרבות הבין-אישית, פתיחות רבה יותר לחוויות, הגברת תחושת המשמעות והערכה אסתטית מוגברת.

לצד ההתלהבות הרבה ממחקר זה, התלהבות שיש לה מקום גם בקנה מידה עכשווי, החלו להתגבש עם השנים לבטים אודות כוח ההסבר שלו. נאמר, בצדק, כי המחקר לא השתמש בקבוצת ביקורת, לא שמר על תנאים דומים עבור כל המשתתפים (לדוגמה, חלקם קיבלו LSD וחלקם מסקלין) ואף התגלה כי לחלק מהמשתתפים ניתנו "חומרים ממריצים" שונים על מנת לשמור על מידת ערנות לאורך יום המחקר. כאמור, גורמים מסוג זה פוגעים בכוח ההסבר, ושאלת מידת ההשפעה של אותם חומרים על היכולת היצירתית נשארה פתוחה בהיבטים רבים.

עם השנים נטה המחקר לנדוד מהשדה הבוחן את התנאים אל עבר השדה הבוחן תהליכים קוגניטיביים, כלומר כיצד מושפעים תהליכי המחשבה המרכיבים את החשיבה היצירתית לאחר צריכת חומרים מרחיבי תודעה. עבור מחקרים מסוג זה, החלוקה ל"חשיבה מסתעפת" ו"חשיבה מתכנסת", שלמדנו אודותיהם בתחילת המאמר, היא ליבת העניין. בניגוד מסוים להערכה הרווחת, לחומרים הפסיכדליים מערכת יחסים שונה עבור כל תת רכיב של החשיבה היצירתית. נרד לפרטים:

אז כפי שכבר הבנו, מדעי הקוגניציה רואים בחשיבה היצירתית מחלוקת לשני תהליכים דינמיים. התהליך הראשון, הנקרא "חשיבה מסתעפת", מתאפיין בהעלאת הרעיונות חדשים תוך כדי הפעלה של חשיבה אסוציאטיבית, מתפזרת וכזו המאמצת נקודות מבט רבות. השלב השני, הנקרא "חשיבה מתכנסת", מתאפיין בשדרוג הרעיונות שהתקבלו תוך כדי הפעלת חשיבה אנליטית, מפוקסת וממוקדת, המצריכה משאבי ריכוז רבים.

המחקרים אודות השפעת החומרים על תהליכים דינמיים אלו מתבססים על ידי מבחנים סטנדרטיים ואובייקטיביים (הניתנים למשתתף על ידי צוות המחקר). הממצאים ממחישים כי החומרים מעצמים את החשיבה המסתעפת ככל שאנו מתקרבים להשפעת השיא של החוויה הפסיכדלית, אך באותה העת פוגעים בחשיבה המתכנסת. ככל שעובר הזמן, כאשר השפעת החומרים מתמתנת, אנו רואים דווקא עלייה בחשיבה המתכנסת וירידה בחשיבה המסתעפת.

מחקר מעניין מאת וובנר (Wießner), בחן את השפעתו של מינון נמוך של LSD (50 מיקרוגרם) על יצירתיות דרך מספר רב של מבחנים אובייקטיביים המבדילים בין תהליכי חשיבה מסתעפת לזו המתכנסת. הם הראו כי LSD מגביר את מידת החדשנות אך מוריד את מידת השימושיות. כלומר, התשובות שנתנו אלו שלקחו LSD היו פחות צפויות ויותר אסוציאטיביות וכאוטיות מאשר שימושיות. הדבר מצביע על כך ש-LSD מעניק את הבסיס לחשיבה יצירתית אך פוגע ביכולת לשכלל את הרעיונות לכדי תוצר יעיל. הוסק אם כן, כי LSD תורם לחשיבה המסתעפת (חדשנות ומקוריות) ופוגע בחשיבה המתכנסת (שימושיות) בעת השפעת השיא של LSD.

ממצאים דומים ניתן למצוא גם בעבודתה של חוקרת היצירתיות נטשה מייסון (Mason) אשר בחנה את השפעתו של הפסילוסיבין (החומר הפעיל בפטריות הזיה) במינון בינוני על היחס שבין יצירתיות ואמפתיה (תכונה המצריכה מידה רבה של גמישות מחשבתית). שלא כמו במחקר הקודם, מייסון בחרה לבדוק את היצירתיות בבוקר שאחרי, וכך להימנע מהשפעת החומר בשיאה. בדומה למחקר הקודם, החשיבה המסתעפת התגברה ככל שנמדדה בסמוך להשפעת השיא של הפסילוסיבין. לעומתה, החשיבה המתכנסת התגברה בשבוע שלאחר נטילת החומר. מה שניתן להסיק מכך הוא שייתכן והפסילוסיבין לא רק מגביר את היכולות להפיק רעיונות, אלא גם מגביר גם את יכולת "הליטוש" והבקרה בתקופת זמן של מספר ימים לאחר הנטילה.

חומרים נוספים כגון DMT, הרכיב הפעיל באיוואסקה, נמצא גם הוא כמעצים את החשיבה המסתעפת בזמן השפעת השיא ומגביר את החשיבה המתכנסת אשר נבדקה לאחר ארבעה שבועות. ל-DMT מקום מיוחד בהיכל החשיבה היצירתית שכן, ובניגוד מסוים לחומרים האחרים ממשפחת הפסיכדליים הקלאסיים, חווייתו מתאפיינת בחזיונות עוצמתיים במיוחד.

חזיונות אלו חשובים ביותר מנקודת מבט יצירתית, שכן משתתפים רבים מדווחים על "הפיכה לדבר עצמו" (כלומר, חוו את עצמם כאובייקט היצירתי, אם מדובר ביצירת האומנות או הבעיה המדעית). מדובר באחד ממאפייני הלמידה והחקירה הנפוצים בתרבויות שמאניות מסורתיות, מאפיין השונה כל כך מדרכי החשיבה המערבית-מדעית, המקדשות את ההתבוננות והצפייה האובייקטיבית, המרוחקת והבלתי מתערבת. רבים מהחוקרים רואים בכך עדות לקיומו של "ריבוי פרספקטיבות" (pluralistic perspectivism), המכונה גם "חשיבה ג'ונוסיאנית" (על שם האל הרומי "ג'אנוס", ולוֹ שני פרצופים), הממחישה את היכולת להכיל מורכבות ואת קיומם של מספר הסברים אשר לפעמים מנוגדים או סותרים זה את זה.

על מנת לפתור את הקשיים בחשיבה המתכנסת בשיאה של החוויה הפסיכדלית, חוקרים מנסים לשחק עם המינונים השונים או עם אופן נטילתם. הדבר הוביל למחקר אודות אחת הדרכים הפופולריות ביותר לצריכת פסיכדליים בעת המודרנית, היא ה"מיקרודוסינג" – נטילה של כמות מזערית, כזו שאינה מייצרת חוויה פסיכדלית שבכוחה לפגוע בתפקוד היומיומי, על מנת לשפר את הרווחה הכללית, יכולת הריכוז, ממד היצירתיות ויכולות ביצועיות אחרות.‏

כיוון שהמחקר במיקרודוסינג מסובך ומורכב מסיבות מתודולוגיות רבות, קשה לדעת אם שימוש מסוג זה אכן בעל השפעה אובייקטיבית על מדדי היצירתיות. לאחר שאמרנו זאת, אציין כי מחקרים שונים מראים כי מדדים של חשיבה מסתעפת, דוגמת המקוריות או כמות הרעיונות הצפים למודעות, אכן גוברים בנטילת מיקרודוסינג (LSD במחקרים אלו). מחקרים נוספים מגלים כי החשיבה האנליטית אינה נפגעת מהשפעת החומר, וקיימות מספר עדויות אנקדוטיות כי קבוצות עניין שונות הכוללות מתמטיקאים, ביולוגים ומהנדסים אכן מדווחות על עלייה בחשיבה האסוציאטיבית בזמן השימוש במיקרודוסינג.

משפחה נוספת של מחקרים בחנה את היכולת היצירתית באופן עקיף, זאת על ידי מדידת "תכונות אישיות ההולכות ביחד" עם יכולת יצירתית גבוהה. במחקר שנערך באוניברסיטת ג'ון הופקינס, התבקשו נבדקים ליטול מינון גבוהה של פסילוסיבין (30 מיליגרם). לאחר מכן נבדקה תכונת האישיות הנקראת "פתיחות לחוויות" (המוגדרת כנטייה "להרחיב את ההתנסות האישית אל עבר טריטוריות לא מוכרות") אשר הושוותה לנטייה זו בקרב משתתפים שנטלו פלסבו. התוצאות הראו כי התקיימה עלייה בממד אישיותי זה לאחר נטילת החומר הפעיל. בדיקה מאוחרת יותר העיבה מעט על מידת הרלוונטיות של הממצאים עבור האוכלוסייה הכללית. זאת מאחר שנמצא כי בהשוואה "לאזרח מן השורה", כל המשתתפים היו גבוהים יחסית בממד זה, ונמוכים יחסית בממד אישיותי נוסף, הוא ה"נטייה לחרדה".

מחקר עקיף נוסף, אם כי ישן בהרבה מהמחקר הקודם, בדק את השפעתו של LSD במינון גבוהה (200 מיקרוגרם) על יצירתיות. למרות שהתוצאות במבחנים אובייקטיביים לא מצאו הבדל משמעותי בהשוואה לקבוצת הביקורת (אשר נטלה רק 25 מיקרוגרם), הם הראו דבר מעניין. מתברר, כי חלק נכבד מהנבדקים בקבוצת הניסוי הציגו הנאה רבה יותר מאסתטיקה (רגישות אסתטית, בשפה המקצועית), עניין שנבחן על פי ביקורים במוזאונים, תערוכות או אירועים מוזיקליים שונים, זאת במשך ששת החודשים שלאחר הניסוי. מחקרים אחרים מציינים את העלייה בנטייה ל"היבלעות" (absorption) הממחישה את היכולת להתמסר לדימויים מנטליים פנטזיונריים, להיסחף אחר הדמיון ולהתכנס אל עבר מצב "זרימה" (Flow state) הנחוץ כל כך לחשיבה היצירתית.

אך יש גם ביקורת (וביקורת על הביקורת)

לצד הקולות הרמים הרואים במחקרים אלו בשורה של ממש, יש הטוענים כי עוד דרוש מחקר רב עד אשר נוכל לחגוג בשורה זו ללא חשש. אותם סקפטיים מציינים בצדק כי מחקרים שנעשו בשנות ה-60 זקוקים לתיקוף עכשווי, לאור הגברת הסטנדרטים המחקריים שהתגבשו עם השנים. בנוסף, קיימות גם עדויות סותרות, דוגמת מחקר נוסף מאת מייסון אשר מצא עדויות כי פסילוסיבין, בתנאים מסוימים, עלול לפגוע הן בחשיבה המתכנסת, הן בחשיבה המסתעפת.

לכך מתווספים קשיים נוספים הקשורים לכמה מהמאפיינים הבולטים של החוויה הפסיכדלית, ביניהן התעצמות התחושה הסובייקטיבית של "גילוי תובנות" ו"תחושת המשמעות". קיימות עדויות מחקריות רבות כי האדם המשתמש בחומרים פסיכדליים עלול להרגיש ולחשוב בטעות כי גברה אצלו היכולת היצירתית, זאת ללא תוצר אובייקטיבי שבכוחו להסביר אם ממד זה הועצם בפועל. לאור טענות אלו, יש האומרים כי העדויות התומכות הן עדיין בגדר דוגמאות אנקדוטיות בטבען, וכי נכון להיום קשה לגזור מתוכן תובנה של ממש אודות התפקיד שמשחקים פסיכדליים בכל הקשור להגברת היצירתיות או היכולת לפתור בעיות מורכבות ברמה הכללית.

לעומת זאת, המבקרים של המבקרים טוענים בתגובה, כי המחקר הסותר אינו משקף נאמנה את המתרחש במציאות. זאת מכמה סיבות. צמד הפסיכולוגים וואלאס וקוגן (Wallach ו-Kogan) מציינים כי נבדקים אשר נבחנה יצירתיותם במבחנים שלא קשורים לתחום עיסוקם נוטים לראות את אותן מטלות כפחות רלוונטיות מאשר אלו אשר נבחנה יצירתיותם במבחנים שלא קשורים לתחום עיסוקם נוטים לראות את אותן מטלות כפחות רלוונטיות מאשר אלו אשר נבעו באופן טבעי. חוקרים נוספים טוענים כי מחסור בחיבור אינטואיטיבי עלול לפגוע ביכולת היצירתית התלויה בתנאים "משחקיים" אשר מייצרים הנאה ספונטנית. בנוסף, הרמן מציין כי מבחני יצירתיות אשר ניתנים למשתתפי המחקר עלולים לפגוע ביכולת היצירתית עצמה, זאת לאור עלייתה של חרדת ביצוע מסביבה שבמהותה מלחיצה (סיטואציה של בחינה), מציפיות שמקורן באדם עצמו (עד כמה אצליח במבחן ומה הדבר אומר עליי?) או מציפיות הנתפסות מבחוץ (מה הנסיין יחשוב אם אקבל תוצאה נמוכה?).

בחלקו האחרון של המאמר, נרכיב את המתכון המחקרי העדכני אודות יצירתיות והשימוש בחומרים משני תודעה.

אזהרה!

השימוש בחומרים פסיכדליים אינו חוקי כיום בישראל. האתר אינו תומך או מעודד שימוש בחומרים אסורים במסגרות לא מוסדרות ולא חוקיות. לשימוש שאינו במסגרת מחקרית וחוקית עלולות להיות השלכות חמורות ואף טראומטיות.

המידע המופיע באתר זה הינו למטרות מידע כללי בלבד, ותכניו אינם מיועדים להוות תחליף לייעוץ, אבחון או טיפול רפואי.

האתר מתייחס באופן שווה לבני שני המינים והשימוש בלשון זכר ו/או נקבה הוא מטעמי נוחות בלבד.

מקורות

 Anderson, T., Petranker, R., Rosenbaum, D., Weissman, C. R., Dinh-Williams, L. A., Hui, K., ... & Farb, N. A. (2019). Microdosing psychedelics: personality, mental health, and creativity differences in microdosers. Psychopharmacology, 236, 731-740.

‏

Prochazkova, L., Lippelt, D. P., Colzato, L. S., Kuchar, M., Sjoerds, Z., & Hommel, B. (2018). Exploring the effect of microdosing psychedelics on creativity in an open-label natural setting. Psychopharmacology, 235, 3401-3413.

‏

 Prochazkova, L., van Elk, M., Marschall, J., Rifkin, B. D., Fejer, G., Schoen, N., ... & Hommel, B. (2021). Microdosing psychedelics and its effect on creativity: Lessons learned from three double-blind placebo controlled longitudinal trials.

‏

 Griffiths, R. R., Johnson, M. W., Richards, W. A., Richards, B. D., McCann, U., & Jesse, R. (2011). Psilocybin occasioned mystical-type experiences: immediate and persisting dose-related effects. Psychopharmacology, 218, 649-665.

‏

 Wießner, I., Falchi, M., Palhano-Fontes, F., Oliveira Maia, L., Feilding, A., Ribeiro, S., ... & Tófoli, L. F. (2021). Low-dose LSD and the stream of thought: increased discontinuity of mind, deep thoughts and abstract flow. Psychopharmacology, 1-13.

‏

 Mason, N. L., Kuypers, K. P. C., Reckweg, J. T., Müller, F., Tse, D. H. Y., Da Rios, B., ... & Ramaekers, J. G. (2021). Spontaneous and deliberate creative cognition during and after psilocybin exposure. Translational psychiatry, 11(1), 209.

‏

Wießner, I., Falchi, M., Maia, L. O., Daldegan-Bueno, D., Palhano-Fontes, F., Mason, N. L., ... & Tófoli, L. F. (2022). LSD and creativity: Increased novelty and symbolic thinking, decreased utility and convergent thinking. Journal of psychopharmacology, 36(3), 348-359.

‏

 Mason, N. L., Mischler, E., Uthaug, M. V., & Kuypers, K. P. (2019). Sub-acute effects of psilocybin on empathy, creative thinking, and subjective well-being. Journal of psychoactive drugs, 51(2), 123-134.

‏

Kuypers, K. P., Riba, J., de la Fuente Revenga, M., Barker, S., Theunissen, E. L., & Ramaekers, J. G. (2016). Ayahuasca enhances creative divergent thinking while decreasing conventional convergent thinking. Psychopharmacology, 233, 3395-3403.

‏

Uthaug, M. V., van Oorsouw, K., Kuypers, K. P., Van Boxtel, M., Broers, N. J., Mason, N. L., ... & Ramaekers, J. G. (2018). Sub-acute and long-term effects of ayahuasca on affect and cognitive thinking style and their association with ego dissolution. Psychopharmacology, 235, 2979-2989.‏