פסיכדליים, יצירתיות ופתרון בעיות מורכבות: חלק שני

בחלקו השני של מאמר זה נצלול אל עבר מערכת היחסים המורכבת שבין חומרים פסיכדליים והגברת ממד היצירתיות.

פסיכדליים ויצירתיות – תאוריות מרכזיות

הסופר האנגלי אלדוס האקסלי הציג שאלה מעניינת אודות תפקוד המוח האנושי. בתרגום חופשי הוא שואל: מה אם בניגוד לעמדה האינטואיטיבית שלפיה המוח "מייצר" תודעה, נגבש עמדה אחרת שלפיה תפקידו של המוח "מצמצם ומרסן" אותה? ככל שחושבים על כך לעומק, נראה כי תאוריה זאת עומדת בקנה אחד עם אסטרטגיות קוגניטיביות שונות התומכות את כושר הישרדותנו והסתגלותנו לסביבה בהתאם לעקרון חיסכון המשאבים.

על מנת שלא נוצף במידע שאינו רלוונטי להישרדותנו, נתבלבל ונשחק את משאבי הקשב שלנו, המוח מגביל את כמות המידע הנקלט מהסביבה. המוח מנסה למפות את המציאות במקסימום דיוק, אך גם במינימום מאמץ. ממש כמו שאנו מנסים להתרכז במטלה ספציפית במקום רועש, ועלינו להגביל את מידת הקשב הניתנת לגירויים שאינם רלוונטיים למען השגתה. בספרו "דלתות התודעה", אותה תודעה שאינה מרוסנת נקראת "Mind at Large" והיא זו המצומצמת על ידי פעילותו של "השסתום המפחית" (Reducing valve) למטרת ההישרדות. וכך כותב האקסלי:

"כדי לאפשר הישרדות ביולוגית, יש להעביר את Mind at Large דרך השסתום המפחית של המוח ומערכת העצבים. מה שיוצא בקצה השני הוא טפטוף עלוב של סוג התודעה שיעזור לנו להישאר בחיים על פני הכוכב המסוים הזה. כדי לנסח ולבטא את תוכנה של מודעות מופחתת זו, האדם המציא ופיתח ללא סוף את אותן מערכות סמלים ופילוסופיות מרומזות שאנו מכנים שפות. כל אדם הוא בעת ובעונה אחת הנהנה והקורבן של המסורת הלשונית שלתוכה נולד".

ממש כאן נכנסים לתמונה הסוכנים הפסיכדליים, הפותחים את השסתום ומאפשרים לתודעה מורחבת לעלות למודעות. כלומר, המוח במצבו הרגיל מתפקד כסוג של "פילטר" בעוד חומרים מרחבי תודעה הם "היד המאפשרת את פתיחתו". באופן שמעט מפתיע, רעיון אומנותי זה גובש, עוצב ותורגם לשפה מדעית עכשווית. התאוריות המובילות כיום את ההבנה בדבר מנגנון הפעולה המוחי של החומרים הפסיכדליים הן אותן תאוריות הרואות בהן כפותחי שסתומים. נציין כאן את שתי התאוריות המרכזיות נכון לזמן זה:

א. תאוריית התלמוס כשער (Thalamic-gating model)

התלמוס הוא מרכז של תאי מוח רבים (נוירונים, בשפה המדעית) הנמצא בחלקו הקדמי של מוח האדם. הוא מתפקד כתחנת ממסר של אינפורמציה חושית ורגשית בדרכם לעיבוד מתקדם על ידי אזורי מוח נוספים. הוא מרכזי בתהליכי קשב, זיכרון, עוררות ומוטיבציה. ניתן לומר כי התלמוס מתפקד "כסלקטור" עבור גירויים פנימיים וחיצוניים, שללא תפקודו התקין, מתרחשים הצפה חושית ועיוותים חשיבתיים.

מחקרים המחזקים בתאוריה זו ממחישים כיצד חומרים פסיכדליים משנים את אופן פעילותו של התלמוס. עוצמת הקשר בינו לבין אזורי מוח אחרים נחלשת או מועצמת, ואף נרקמים קשרים חדשים שלא ניתן לראותם במצבים שגרתיים. כך למעשה ניתן לתרגם מחדש את אותם "עיוותים חשיבתיים" ל"רפרטואר תודעתי חדש", או במילים אחרות, למאפייניה השונים של החוויה הפסיכדלית הכוללים את החשיבה הפרדוקסלית, הזיות שמיעתיות וחזותיות, שינויים בתפיסת זמן ומרחב, הגברת תחושת המשמעות של גירויים ניטרליים, הצפה רגשית, תחושת "האיחוד עם העולם", התמוססות הגבולות/התפרקות האגו וכו'.

ב. Relaxed Beliefs under Psychedelics – "הרפיית אמונות תחת חומרים פסיכדליים"

תאוריה נוספת הרואה בפעילות הפסיכדליים פותחים שסתומי תודעה. בניגוד לתאוריה בדבר חשיבותו של התלמוס, תאוריית "הרפיית האמונות" דוגלת בכך שחומרים פסיכדליים "מוציאים מסנכרון" אזורי מוח שבהם מקודדות אמונות ותפיסות שהתגבשו במהלך חיינו כתוצאה של תהליכי ניסוי וטעיה מתמשכים. הוצאה מסנכרון זו, המכונה בשפה המקצועית "אנטרופיה מוחית", מחלישה את היכולת של דפוסי מחשבה נוקשים "לכפות את עצמם" על הדרך שבה אנו תופסים את המציאות, ומאפשרת לחומרים מנטליים חבויים או מודחקים לעלות למודעות ולעדכן את הדרך שבה אנו חווים את חיינו.

מודל זה הוא מסגרת להבנת אתגרים נפשיים המאופיינים בנוקשות מחשבתית קיצונית, דוגמת דיכאון, או חרדות שונות, דוגמת OCD. יחד עם זאת, יש לראות במודל זה מנגנון כללי התקף לדרך שבה המוח שלנו מצמצם פרספקטיבות שונות לטובת הגברת יכולת ההישרדות שלנו. זאת על ידי ניצול אפקטיבי יותר של משאבינו המנטליים וצמצום מידת חוסר הוודאות הקיימת במציאות המשתנה. זווית בחינה זו מאפשרת לנו להבין מדוע בכוחם של החומרים הפסיכדליים לאפשר רפרטואר מחשבתי שונה, מגוון ועשיר יותר.

המודל מציין כי בעת התרת הריסון, מתפנה מקום לחומרים מנטליים שהם תוצר של תהליכי תודעה ראשונית. בזיקה מסוימת לכתביו של פרויד, תהליכי תודעה ראשוניים מאופיינים בחשיבה בלתי מרוסנת, אסוציאטיבית, מלווה בדימויים חזותיים ובמטען רגשי וחושי. מדובר בחשיבה שאינה רציונלית או לוגית, סותרת לפעמים ורופפת בהקשרי סיבה ותוצאה. לאור המטען הרגשי הרב ובוחן המציאות הלקוי, היא מאופיינת בחשיבה פנטסטית, מאגית לעיתים, המתכתבת עם מצבי תודעה נוספים דוגמת החלום, ההיפנוזה, הטראנס ואפילו הפסיכוזה. היא מנוגדת לתהליכי תודעה שניוניים, לוגיים, רציונליים, אנליטיים, המשרתים אותנו בחיי היומיום ומקדמים את הישרדותנו.

בהקשר היצירתי, כפי שייתכן שקרה לנו לא פעם, תפיסות קודמות נוקשות הן אחד המכשולים העיקריים לחשיבה יצירתית (Leski, 2015). אנו תקועים על רעיון אחד וקשה לנו לאמץ זווית הסתכלות אחרת שממנה פריצת הדרך עשויה להגיע. "מחיקה" של הלמידה הקודמת, בכוחה לשחרר את ההליך היצירתי מאותן אסוציאציות אוטומטיות אשר התקבעו כבר באופן החשיבה שלנו. התאוריה שלפנינו נוגעת בנקודה זו ממש, ומראה כיצד חומרים פסיכדליים יכולים להיות סוכני השחרור הנחוץ כל כך לחשיבה יצירתית.

אז חומרים פסיכדליים פותחים את הפילטר – ומה עכשיו?

שתי התאוריות ממחישות למעשה כיצד נפתח שדה תודעתי שונה המאפשר לאדם חשיפה לאפשרויות חשיבה חדשות. יחד עם זאת, חסרה לנו חתיכה אחרונה בפאזל לפני שנבדוק את הטענות כי חומרים פסיכדליים מעצימים את היכולת היצירתית שלנו. חתיכה זו בפאזל נקראת "נוירופלסטיות".

המושג "נוירופלסטיות" ממחיש את העבודה שהתקשורת הבין-תאית במוח, אותה תקשורת המתורגמת לבסוף למחשבות, רגשות, רפלקסים, תנועה רצונית ופעילותן של מערכות אוטונומיות בגופנו, משתנה באופן תמידי כתוצאה מגירויים סביבתיים או פנימיים.

מחקרים עדכניים מראים כי כמות הקשרים בין אזורים שונים במוח ועוצמתם, גוברת משמעותית לאחר נטילת חומרים פסיכדליים. רובם המוחלט של החוקרים מאמינים שעלייה בתקשורת זו, היא למעשה המנגנון העומד מאחורי פוטנציאל הטיפול הנפשי של אותם חומרים פסיכדליים קלאסיים. עלייה בממד תקשורתי זה נצפתה באותו הזמן שנבדקים מדווחים על שיפור המצב הרגשי, וייתכן שמקושרת לגיבוש תפיסות ואמונות חדשות המערערות על תפיסת העולם המוקדמת (אשר במישור הקליני מתייחסת לתפיסת עולם שאינה מיטיבה, המעצבת את מצבו הנפשי של המטופל).

בהקשר היצירתי, שינויים בקישוריות המוחית מוערכים כתורמים לשינויי פרספקטיבה ולגמישות מחשבתית הנחוצה כל כך עבור "חשיבה מחוץ לקופסה". בהקשר זה, מעניינים במיוחד ממצאים מחקריים לפיהם ממד החיבוריות הבין-אזורית של נבדקים אשר הציגו יכולות אומנותיות ומדעיות גבוהות במיוחד גדול בהרבה בהשוואה לממד החיבוריות באוכלוסייה הכללית. נוכל, אם כך, לשרטט את המהלך הבא: נטילת חומרים פסיכדליים "משחררת" או משנה את פעילותם של אזורי מוח שונים האחראים על ריסון כמות המידע הזמין לעיבוד מחשבתי. לאחר שנפתח מחסום זה, תוכן חדש ושונה בתכלית משתחרר, ומשנה למעשה את הדרך הקודמת שבה נתפסה המציאות. שינוי תפיסתי זה בא לידי ביטוי בהגברת התקשורת בין אזורים שונים במוח, ומאפשר הגמשה מחשבתית.

מכאן ניתן להבין מדוע חוקרי יצירתיות רבים מתעניינים כל כך בפוטנציאל הטמון בחומרים מרחיבי תודעה. אך האם הדבר משתקף במחקריהם? בחלק הבא נמצא את התשובה‏.

אזהרה!

השימוש בחומרים פסיכדליים אינו חוקי כיום בישראל. האתר אינו תומך או מעודד שימוש בחומרים אסורים במסגרות לא מוסדרות ולא חוקיות. לשימוש שאינו במסגרת מחקרית וחוקית עלולות להיות השלכות חמורות ואף טראומטיות.

המידע המופיע באתר זה הינו למטרות מידע כללי בלבד, ותכניו אינם מיועדים להוות תחליף לייעוץ, אבחון או טיפול רפואי.

האתר מתייחס באופן שווה לבני שני המינים והשימוש בלשון זכר ו/או נקבה הוא מטעמי נוחות בלבד.

מקורות

Avram, M., Rogg, H., Korda, A., Andreou, C., Müller, F., & Borgwardt, S. (2021). Bridging the gap? Altered thalamocortical connectivity in psychotic and psychedelic states. Frontiers in psychiatry, 12, 706017.

‏

Sensory and emotional information can include Exteroceptive information (all the five senses) and Interoceptive (hunger, temperature, stress, pain etc.).

Carhart-Harris, R. L., & Friston, K. J. (2019). REBUS and the anarchic brain: toward a unified model of the brain action of psychedelics. Pharmacological reviews, 71(3), 316-344.