פרויקט MK-Ultra

הסיפור שלפניכם ישמע מופרע למדי. ובצדק.  לרבים קשה להאמין כמה רחוק יכולה מדינה ללכת על מנת להשיג יתרון יחסי על פני מתחרותיה, או עד כמה גמישים מנגנוני ההצדקה העצמית של הפריטים המאמינים כי הם חלק בלתי נפרד ממגיניה. זה גם סיפור על יעילות יוצאת מן הכלל של מנגנוני ממשל המצליחים לשמור על חשאיות פלאית, על חשיבות הטלת הספק מהוראות הבאות מלמעלה ועל המורכבות המפליאה של רוע מנגנוני ואנושי כאחד. כל הפרטים אשר יוצגו לפניכם מתועדים ומתוקפים לפרטי פרטים, גם אם, כפי שנראה, מדובר רק בקצה קצהו של קרחון הציניות של הממשל האמריקאי של שנות ה-50 וה-60. זהו סיפורו של פרויקט MK-Ultra, צידו האפל ביותר של המחקר בחומרים משני התודעה.

רקע

השנה היא 1953. מספר רב של שטחים מונחים כעת כפרי בשל עליו מתמודדות ארה"ב וברית המועצות. באותה העת, החלו להישמע שמועות במערב כי הגוש הסובייטי, בתמיכת הממשל הסיני והצפון קוראני, הצליח בדרך שאינה ברורה להשיג שליטה על תודעתם של שבויי מלחמה אמריקאים, זאת במטרה לחלץ מידע מודיעיני יקר.

כשברקע מבעבעת גם הפרנויה שבאיבוד המונופול על ההחזקה בנשק גרעיני, ועליית הפופולאריות של המשטר הקומוניסטי במזרח הרחוק, פיגור נוסף בכל טכנולוגיה שלא תהיה פירושה כישלון של שירות הביון האמריקאי. ראש הארגון, עורך הדין לשעבר מר אלן דולס (Allen Dulles), הורה מיידית על התחלתו של מאמץ מחקר ופיתוח חשאי שמטרתו הדבקת הפער. המרדף אחר השליטה בתודעה החל, וכל הז'יטונים האמריקאים הונחו על פרויקט שאפתני אחד ומיוחד העונה לשם MK-Ultra.

לב הפרויקט

במהלך עשרים השנים הבאות נערכו למעלה מ-150 מחקרים סמויים שיעדם פיתוח טכניקות חקירה חדשות, במסגרתם אולצו נבדקים ליטול חומרים שונים, על מנת שהדבר יוביל להחלשת מערכי ההגנתם הנפשיים ועיצוב מחדש של התנהגותם. תחילה התמקד הפרויקט במחקר אחר חומרים פוטנציאלים אשר בכוחם לשמש "כסמי אמת", אותו חומר שימנע מכל מתנגד משטר להחזיק במידע רגיש ולמסורו "מרצון" לחוקריו.

האובססיה אחר חומר פלאי זה אינה מונופול אמריקאי או סובייטי. בדכאו ובאושוויץ ערך השילטון הנאצי ניסויים ביהודים, שבויי מלחמה צ'כיים, פולנים וסובייטים על מנת להיות הראשונים שבבעלותם נשק שובר שיוון זה. ההיסטוריון האמריקאי סטיבן קינזר אף טוען כי פרויקט MK-Ultra הינו למעשה המשכו הישיר של ניסיונות הנאצים להשיג "בעלות" על התודעה החופשית. לטענתו, ברשותו עדויות רבות מאת חוקרים גרמנים אשר נשכרו לעבוד עבור ארצות הברית כחלק אינטגרלי מפרויקט חשאי אחר בשם " Operation Paperclip", פרויקט אשר כלל את גיוסם של למעלה מ-1600 מדענים ומהנדסים גרמנים, חלקם חברים לשעבר במפלגה הנאצית.

בין אם מדובר במקוריות אמריקאית, סובייטית או גרמנית, אין ספק שמצבה של ארה"ב על פני מפת העולם החדש העניק לה יתרון משמעותי. כעת יחלו האמריקאים לקדם מחקר בחומרים, גם על אדמת ארה"ב, אך בעיקר על אדמתן של מדינות הנמצאות כעת תחת שליטה או השפעה אמריקאית דוגמת יפן, מערב גרמניה והפיליפינים. לשם כך הוקמו מרכזי מעצר סודיים, ונבחרו בקפידה "משתתפים" אשר נחשבו כ"ברי שימוש" לאחר שהואשמו בריגול או בגידה. כפי שנראה מיד, המושג "ברי שימוש" הוא מושג גמיש. גמיש מידי.

המקרה המיוחד של ה-LSD

שנים ספורות לקח לארה"ב להבין שנפל דבר בעולם החומרים משני התודעה. אי שם בשוויץ, מדען אנונימי בשם אלברט הופמן סנתז, ללא כוונה מכוון, חומר לו השפעה תודעתית יוצאת מגדר הרגיל. בניגוד לכל משני התודעה האחרים (אלו הטבעיים שאינם זקוקים לסנתוז בתנאי מעבדה) מספיקה מהחומר החדש כמות מזערית ביותר על מנת ליצור שינוי תודעתי מרחיק לכת. לחומר זה קרא הופמן "חומצה ליסרגית דיאתילאמידית", או בקיצור, LSD.

ראש "אגף החומרים" בפרויקט MK-Ultra, סידני גוטליב (Sidney Gottlieb), הורה לבצע רכישה אסטרונומית של חומר זה על מנת שלכל המתחרים פשוט לא יישאר. לא מדובר בעול כלכלי כבד שכן, לאור הפוטנטיות הרבה של ה-LSD, דרושה כמות מזערית מהחומר הפעיל על מנת להשיג את האפקט הנדרש (להמחשה, עשרה קילוגרם של LSD מספיקות למתן 100 מיליון מנות!). רכש זה הספיק לגוטליב להוציא לפועל את אחד ממפעלי המחקר האכזריים ביותר שידעה ארה"ב.

תחילה התבצע מיפוי כללי של מאפייני החומר, מידת רעילותו ואפיקי השפעתו ההתנהגותיים. במהלך שמגדיר מחדש את המושג "ציניות", בחר ה-CIA לבצע את המיפוי על שכבות האוכלוסייה הפגיעות והנזקקות ביותר. כך ניתן האות להחדיר את החומר למטופלים פסיכיאטרים, אסירים, מכורים לסמים והעוסקות/עוסקים בזנות, זאת גם ללא מתן הסכמתם המודעת.

לשם כך נשכר גם הפסיכיאטר ד"ר דונלד קמרון (Dr. Donald Cameron), אשר האמין בכוחו של ה-LSD לשבש ולעצב מחדש תבניות מנטאליות. הסיפורים אודות אופן השימוש של ד"ר קמרון ב-LSD מצמררים, מפחידים ומעוררי כעס. כך למשל, מאושפז בבית חולים פסיכיאטרי בקנטאקי אולץ לצרוך מינון משמעותי של LSD במשך 174 ימים רצופים, במהלכם שמע בכפייה הקלטות של מסרים שונים להם תוכן "עיצוב אישיותי".

במקרים אחרים העדיף קמרון לגייס שיטות "ייחודיות" נוספות כגון שימוש בנזעי חשמל בעוצמות הגדולות פי-30 או-40 מהעוצמה המקובל או הזרקת חומרים על מנת להכניס מטופלים לתרדמת (עד לשלושה חודשים במקרים מסוימים). תוצאות ניסויים אלו כללו בין היתר את יצירתם של אמנזיות חריפות (במקרים מסוימים עד כדי שכחת יכולת הדיבור ופרטים אוטוביוגרפים בסיסיים. חלק מהנבדקים שכחו מי היו הוריהם ואף חשבו לעיתים שמדובר בחוקרים עצמם). בנוסף, מכיוון שהניסויים נערכו בעיקר על המתמודדים עם הפרעות נפשיות, רבים "זכו" להחרפת מצבי החרדה, הדיכאון או הפסיכוזה בגינם אושפזו מלכתחילה.

בהובלת השת"פ בין משרד המודיעין למעבדות למחקר הלחימה הביולוגית של צבא ארצות הברית התאפשרה כעת הרחבת אוכלוסיית הנבדקים. חיילים, סטודנטים ומתנדבים תמימים מרקע סוציו אקונומי מוחלש נלקחו ממאגריהם של חברות פארמה כאלו ואחרות, כל זאת באצטלה של מחקר "לגיטימי", בעל כותרות ומטרות פיקטיביות, אשר נוהל על ידי ארגוני קש במטרה להסוות את מעורבות הממשל. עבור חלק לא מבוטל מהמקרים, ובמיוחד במקרה של חיילים המשרתים בסדיר, הובטח כי כל התנגדות להתהלך ילווה בהליך משמעתי כזה או אחר.

הממצאים שהחלו להצטבר שכנעו את סידני גוטליב כי לבחירת ה"סטינג" (הסביבה החיצונית בה ניתן החומר משנה התודעה) אפקט מכריע, ולכן פעל נמרצות להוצאת הניסויים מהמעבדה אל העולם שבחוץ, זאת כמובן ללא ידיעתם של אותם קורבנות שנבחרו כ"נבדקים". מבצע "שיא חצות" (Midnight Climax) הוא דוגמא מצוינת להשגת המבוקש מאזרחים שיש להם מה להפסיד.

במסגרת המבצע נשכרו על ידי ה-CIA בתי בושת בסאן פרנסיסקו ובאזור לוס אנג'לס, זאת במטרה "לצוד" גברים אשר חשיפת ביקורם במקום תעורר שערורייה גדולה. אותם גברים הוכרחו ליטול LSD בעוד שסוכני ה-CIA  צופים, בוחנים וכמובן מצלמים את המתרחש דרך מראות חד כיווניות. בניסוי נוסף, הוכרחו הנאשמים בשיתוף פעולה עם ברית המועצות ליטול מנות גדולות של LSD תוך כדי שהם נחקרים על ידי "רופאים" בחלוקים לבנים תחת תאורה מסנוורת. החקירה כללה איום מפורש שהימנעות מחשיפת סודותיהם תענה על ידי קבלה מנה נוספת של LSD.

הצלחת שלב המיפוי עוררה את תאבונם של ראשי הפרויקט, ומנות של LSD החלו להינתן ללא הסכמה מודעת גם לעובדי CIA זוטרים, מתמחים ברפואה וכמובן, לאזרחים נוספים מן השורה. פרנק אולסון, כימאי זוטר בצבא ארה"ב אשר לא ניסה חומרים פסיכדלים מעולם, נבחר ללא ידיעתו כשפן ניסיונות, ומנות גדושות של LSD בצורתו הנוזלית טופטפו לרוטינת קפה הבוקר שלו. השינוי התודעתי הבלתי מוסבר הניע את אולסון בין ייאוש תהומי ופרנויה בלתי נסבלת. לאחר 9 ימים, בעודו שוהה לבדו בקומה ה-13, במלון בניו יורק אשר נשכר כחלק מסיפור הכיסוי, קפץ אולסון אל מותו (משפחתו של אולסון כופרת עד היום בהנחה כי מדובר היה בניסיון התאבדות, וכי קיים יסוד סביר כי אולסון נרצח לאחר שחשף כי מדובר בהליך מחקרי הנעשה בחשאי).

מהגנה להתקפה

התאבון שבשליטה על התודעה גדל עם השנים, ואותם חומרים נבחנו כעת גם כנשק פוטנציאלי לשיבוש מצבי התודעה של חיילים, עיוות מהלכי החשיבה של מפקדיהם ואפילו פגיעה בבוחן המציאות של פקדי ממשל וראשי מדינות אויב (עם שליט קובה, פידל קאסטרו, כמטרה מוצהרת). לשם כך היה צורך להרחבת הרפרטואר הניסוי. כעת, בנוסף למתן סמוי של מינונים גבוהים של חומרים משני תודעה וכימיקלים אחרים, התבקשו הנסיינים להחל את השימוש במתן זעזועים חשמליים, היפנוזה, הטלת חסך חושי, השהיית הנבדקים בחדרים בטמפרטורות גבוהות, בידוד, התעללות מילולית ומינית ועינויים נוספים.

בין השנים 1964-65 הוקמו תחת הפרויקט כמה יוזמות משנה בשיתוף משרדי ממשלה נוספים. "MK-Often" ו- “MKChickwit” נועדו לבחון את האופן בו ניתן להשתמש בחומרים משני תודעה ככלי תקיפה אשר ביסודו עיכוב יכולותיו הקוגניטיביות של היריב. מחקר החל להתבצע על שימוש בחומרים ביולוגיים ורדיואקטיביים על מנת לכפות שינויים התנהגותיים אצל אלו אשר בכוחם לחשוף משימות חשאיות ייעודיות. במסגרת יוזמות אלו התעניין ה-CIA בדפוסי נדידת ציפורים אותן ניתן לנצל להפצה של הלחימה הכימית-ביולוגית, הוזמנו חומרי הדברה ייחודיים מאירופה ואסיה ואף נבחנה התאמתם של יתושים הנושאים את מחלת "הדנגה" כסוכנים פוטנציאלים.  

עם השנים גברה ההבנה כי ה-LSD הוא סוכן "בלתי יציב ובלתי צפוי" המקשה מאוד על עמידה מדויקת של תוצאותיו. מדעני הפרויקט זנחו את הרעיון כי בכוחו של ה-LSD לשמש "כסם אמת", או בהיותו נשק לשיבוש תודעת האויב, והחלו לתעדף שילוב בין חומרים שונים על מנת לנסות להביא להישג הנדרש. לשם כך, נערכו ניסויים שבשילוב חומרים ברביטורטים (חומרים המדכאים את מערכת העצבים המרכזית) עם חומרים אמפטמינים (ממריצים), חומרים כמו הרואין או מורפיום, חומרים מרדימים (דוגמת סודיום פנטותל) ואודות חומרים פסיכדליים נוספים דוגמת המסקלין והפסילוסיבין.

חשיפת הפרויקט

ועדת חקירה בראשות הסנטור פרנק צ'רץ' (אליה הצטרפה ועדה נוספת בנהגתו של סגן הנשיא, נלסון רוקפלר) חשפה בשנת 75 כי ה-CIA ומשרד ההגנה ערכו ניסויים בבני אדם ללא ידיעתם או הסכמתם, כחלק מתוכנית נרחבת למציאת הדרכים לעיצוב ההתנהגות האנושית אשר כללה עינויים ושימוש בחומרים משני תודעה. הציבור דרש שימוע בסנאט ונקיטת אמצעים כנגד האחראים. לצערם, עוד בשנת 1973, שברקע הבעטה מחשיפת פרשת "ווטרגייט", הורה ראש ה-CIA, ריצ'רד הלמס, על השמדתם של כל המסמכים והראיות אודות קיומו של MK-Ultra.

למרות כי בשלב מאוחר יותר נמצאו מעל ל-20,000 מסמכים, אשר שרדו את הוראת הלמס בכך שאופסנו בטעות תחת אגף הכספים, החקירה נאלצה להסתמך על עדויות אנקדוטיות בלבד, "רזות מידי" לצורכי העמדה לדין של האחראים לפרויקט. כך סדני גוטליב, שהספיק לפרוש זה שנתיים מה-CIA, העיד בפני הוועדות כי ברשותו רק זיכרון מעומעם מפעילות MK-Ultra. אפילו מקרה מותו של פרנק אולסון לא הצליח ל"החזיק מים" עבור ביסוסו של הליך משפטי.

הערכה כיום היא כי אנו חשופים רק לאחוזים בודדים מממדיו האמיתיים של הפרויקט. בשנים שלאחר החשיפה החלו לצוץ עדויות נוספות מאת אזרחים אשר העידו כי השתתפו במחקרים אשר כללו חומרים להם השפעה תודעתית הדומה לזו אשר נחשפה על ידי ועדות החקירה. בין אותן העדויות הסופר קן קיזי (העומד מאחורי יצירת המופת "קן הקוקייה"), ראש כת המרצחים צ'ארלס מנסון והמשורר אלן גינצבורג, אשר ניצל באופן פיוטי את השתתפותו בפרויקט ששאל:

"Am I, Allen Ginsberg, the product of one of the CIA's lamentable, ill-advised, or triumphantly successful experiments in mind control"

האכזבה מכשלון רדיפת הצדק הומתקה במקצת על ידי הוצאה לפועל של מספר רפורמות שמטרתם הגנה על הזכויות של המשתתפים במחקרים עד עצם היום הזה. ממצאי ועדות החקירה הובילו את נשיא ארה"ב הנכנס, ג'רלד פורד הבן, להורות על צו מחייב האוסר על כל גוף ממשלתי לבצע ניסויים בבני אדם, במיוחד אלו הכוללים שימוש בחומרים, זאת ללא הסכמה מודעת של המתנדב, בכתב ובנוכחות עדים. הנשיאים קרטר ורייגן הרחיבו את ההנחיה כך שתחול על כל ניסוי בבני אדם באשר הוא.

אזהרה!

השימוש בחומרים פסיכדליים אינו חוקי כיום בישראל. האתר אינו תומך או מעודד שימוש בחומרים אסורים במסגרות לא מוסדרות ולא חוקיות. לשימוש שאינו במסגרת מחקרית וחוקית עלולות להיות השלכות חמורות ואף טראומטיות.

המידע המופיע באתר זה הינו למטרות מידע כללי בלבד, ותכניו אינם מיועדים להוות תחליף לייעוץ, אבחון או טיפול רפואי.

האתר מתייחס באופן שווה לבני שני המינים והשימוש בלשון זכר ו/או נקבה הוא מטעמי נוחות בלבד.

מקורות

Balthazar, A. (Ed.). (2017). Project MK-ultra and mind control technology: a compilation of patents and reports. SCB Distributors.

‏

Fore, S. (2018). The Psychological Torture of MK ULTRA. IU South Bend Undergraduate Research Journal, 18, 27-34.

‏

Torbay, J. (2023). The work of Donald Ewen Cameron: from psychic driving to MK Ultra. History of psychiatry, 34(3), 320-330.

‏

Pawiński, M. (2018). From MK-Ultra project to Human Terrain System: Militarisation of social sciences–ethical dilemmas and future prospects. In Technology, Ethics and the Protocols of Modern War (pp. 117-129). Routledge.‏