פסיכיאטר אמריקאי מאוניברסיטת "ניו מקסיקו לרפואה". ב-1990, היה הראשון לקבל רישיון לבצע ניסויים בהשפעותיו של DMT, זאת לאחר שהממשל אמריקאי אסר לחלוטין מחקר בחומרים פסיכדליים בבני אדם בתחילת שנות ה-70. במהלך חמשת השנים הראשונות של המחקר, סטראסמן בחן את השפעות החומר על כ-60 מתנדבים אשר צרכו ביחד למעלה מ-400 מנות של DMT.
סטראסמן, בו רואים רבים את החוקר הראשון של "הרנסאנס הפסיכדלי", הוא מחברו של הספר, "DMT - מולקולות הרוח" (DMT: The Spirit Molecule) המסכם את מחקרו האקדמי ב-DMT ונחשב כפורץ דרך בהקשר לתובנות אודות חומר ספציפי זה. שם הספר נגזר מההשפעה הפנומנולוגית הייחודית של החומר, אשר לו מאפיינים הנחשבים כמיסטיים כגון חוויתם של חזיונות, מפגש עם "ישויות", ניתוק התודעה מהגוף והסקת תובנות מעמיקות להן משמעות אישית על האופן בו מתנהג היקום.
אחד מאפיקי המחקר העיקריים של סטראסמן הוא הקשר שבין DMT וחווית סף מוות (Near Death Experience – NDE). סטראסמן הציע כי בזמן שהאדם מתקרב לנקודת המוות, גופו משחרר כמות רבה יחסית של DMT, הסבר שיכול לפרש את החוויה האינטנסיבית של אותם אינדיבידואלים שחוו חוויה זו. יחד עם זאת, לא קיימות כיום הוכחות הקושרות בין חוויות תודעה בלתי רגילות (שאינן קשורות לנטילה של חומרים פסיכדליים) לבין עלייה ברמות ה-DMT שמקורו בגוף האדם.
מקורות
Strassman, R. J., Qualls, C. R., & Berg, L. M. (1996). Differential tolerance to biological and subjective effects of four closely spaced doses of N, N-dimethyltryptamine in humans. Biological psychiatry, 39(9), 784-795.
Strassman, R. (2000). DMT: The spirit molecule: A doctor's revolutionary research into the biology of near-death and mystical experiences. Simon and Schuster.
Comments