"שוק אונטולוגי" - גרעין הטריפים הקשים

יש המאמינים כי חלק נכבד מכוחם הטיפולי של חומרים פסיכדליים הוא בהטלת ספק במערך האמונות האישי. עבור המתמודדים עם אתגרים נפשיים מורכבים, הטלת ספק זו מאפשרת השתחררות מקיבעונות מחשבתיים הגוררים אחריהם סל רגשות והתנהגויות אשר אינן מטיבות עם שאיפותיהם, רצונותיהם ותקוותיהם. חשבו למשל על האדם המתמודד עם דיכאון הבא לידי ביטוי בהערכה עצמית שלילית, בציפייה לרע מכל או בעמדה צינית כלפי חשיבותן של מערכות יחסים.

המחקר הפסיכדלי המודרני מעלה את האפשרות כי בכוחם של חומרים מסוימים, בעיקר אלו מהמשפחה הקלאסית, לצמצם את מידת הנוקשות של אותן אמונות, להגמישן ולרככן על ידי הטלת ספק. כך יכולים למשל המתמודדים עם אתגרים נפשיים לשקול מחדש שאלות דוגמת "האם אני באמת כישלון?", "האם עתידי חייב להיות כל כך שלילי?". "הייתכן ואני טועה וכי יש אמת בכוחן החיובי של מערכות יחסים מיטיבות"?

יחד עם זאת, הטלת ספק זו יכולה להתרחב גם אל עבר השדה המטאפיזי. כלומר, הטלת ספק בבסיס המציאות, שורשי המשמעות או הקיום עצמו. לדוגמה, מחקרים רבים הצביעו על מעבר בין תפיסת עולם פיזיקאלית/חומרית לזו הנחשבת כרוחנית יותר, או בגיבוש תפיסות חדשות הרואות בקיומה של תודעה גם באובייקטים שאינם חיים (למשל הרים, אוקיינוסים ואפילו מולקולות ואטומים).

לפעמים הדבר נחווה בחיוביות רבה, תהליך המשחרר אנשים מוודאות מכבידה, מתסכלת ומכאיבה אודות מהות החיים עצמם. כך למשל נצפתה אצל נבדקים אשר סובלים ממחלה סופנית הפחתה משמעותית במצוקה הקיומית, בחרדה בפני המוות ובתסמיני דיכאון, ובמקביל עלייה בתחושת המשמעות ותכלית החיים. יחד עם זאת, הטלת ספק קיצונית מסוג זה עלולה לעיתים לזעזע את יסודות הוודאות עליהם נשענו במהלך חיינו.

חוסר וודאות שורשי מסוג זה מעלה לעיתים פחד עמוק ומחשבות טורדניות במיוחד. בשפה המקצועית אנו קוראים לתופעה זו "שוק אונטולוגי". חוויה של 'מאבק קיומי' להבנת הפשר של החוויה הפסיכדלית מחד ותפיסת המציאות מאידך, אשר מביאה עמה גם הטלת ספק אודות "האמיתיות" של העולם שבחוץ או "האמיתיות" של קיומו של העצמי (דה-פרסונליזציה ודה-ריאליזציה בשפה המקצועית).

הסיכוי להתרחשותה של הטלת ספק קיצונית מעלה שאלה אתית מהותית עבור העוסקים בתחום הטיפול הנתמך בחומרים פסיכדליים, במיוחד כאשר חוקרים ומטפלים מבקשים "הסכמה מודעת" להתנסות בחומרים בעלי פוטנציאל מסוג זה. לכן, כאשר אנחנו מזמינים נבדקים למחקר בטיפול בחומרים משני תודעה, נלקחים צעדי זהירות לצמצום משמעותי של הסיכוי לחוויה מאתגרת זו. אנו מבצעים תהליך הכנה והכוונה מקיף, מלמדים את הנבדקים על הסיבות בגינם אפשרות זו עלולה להתרחש, הצעדים היישומיים בעזרתם ניתן למזער את תחושת הבלבול, ליווי מתמיד וצמוד על ידי שני אנשי מקצוע לאורך כל התהליך וכמובן, יישום אינטגרציה עמוקה ומשמעותית שבכוחה לשכך את החרדה הנלוות על ידי שילוב התובנות החדשות במארג החיים של הנבדקים (אודות יסודות טיפול אלה ניתן לקרוא בכתבה נפרדת).

סערת נפש קיומית

סטניסלב גרוף, אחד המטפלים והחוקרים המובילים בעולם הטיפול הפסיכדלי, מחדד את ההבנה אודות האתגרים הקיומיים אשר יכולים לצוף לאחר חוויות תודעתיות עוצמתיות. לפיו, אתגרים אלו מתורגמים לעיתים קרובות לפחד מאיבוד דעת, חרדה מפני המוות, בידוד, ואובדן שליטה כללי, אשר המכנה המשותף לכולם היא תחושה קלסטרופובית ממנה "אין יציאה". הוא מוסיף כי אם אותו סל תחושות אינו מעובד כראוי, הוא יכול להימשך לתקופת זמן ממושכת, טראומתית בטבעה.

כאשר אל תפיסת האמת חודרת אמת חדשה - רונאלד לאינג

אל גרוף מצטרף הפסיכיאטר רונאלד לאינג, אשר ניסה לאפיין את התהליכים הקוגניטיביים אשר בשורשי "השוק האונטולוגי". לאינג מתמקד בדיסוננס הקוגניטיבי המתרחש כאשר תפיסת המציאות הקודמת "נלחמת" בקשת חוויות חדשות וחריגות בעלות ערך גובהה של "אמיתיות" (חוויה נואטית). ואכן, אחד המאפיינים המוכרים של החוויה הפסיכדלית היא תחושת אמת חזקה ויציבה, או כפי שרבים מהמתנסים בחומרים פסיכדלים מתארים, "חוויה יותר אמיתית מאמיתית". התוצאות המאתגרות של "השוק האונטולוגי" מוסברות בקשיים ליצירת גמישות פסיכולוגית, גמישות הממסגרת את החוויה באופן שיאפשר רווחה, הכלה והשלמה.

בכתבה זו אשמח להביא לפניכם ממצאים נבחרים מהמאמר "Navigating Groundlessness" מאת יריני ארגירי ושותפיה, אשר עתיד להתפרסם בשנה הקרובה. בעבודה משותפת עם חוקרים מרחבי העולם, מנסה יריני למפות ולאפיין את מהות "השוק האונטולוגי", בתקווה שהדבר יתרום ליכולת המטפלים לסייע לאלו אשר נפגשו בחוויה מטלטלת זו, אם כתוצאה משימוש בחומרים משני תודעה ואם כתוצאה מכל חוויה עוצמתית אחרת לה השפעה על תפיסת אבני הבסיס של המציאות היומיומית. המחקר עצמו כלל מעל ל-600 משתתפים אשר הסכימו לספר אודות אתגריהם האונטולוגיים.

כ-28 איש סוננו לשלב המחקר הסופי אשר הניב מספר מוטיבים מרכזיים אותם אציג לפניכם. חשוב לציין כי מרבית המשתתפים השתמשו בחומרים משני תודעה מהמשפחה הקלאסית (LSD, מסקלין, DMT ופסילוסיבין), בסביבות שונות ובמינונים משתנים.

נסיבות חיים "סוערות" או "חקרניות"

מרואיינים רבים דיווחו על שימוש בחומרים השונים במסגרת מאתגרת, שאינה יציבה, שגרתית או צפויה, אשר לה השפעה על הלך הרוח והמצב הנפשי. כמעט מחצית מהמרואיינים ספרו על תקופת חיים של "מסע של גילוי, ריפוי וחקירה עצמית", בעוד שאחרים שיתפו כי החוויה המאתגרת התרחשה במסגרת שגרת חיים שאינה יציבה אשר כללה שינויים משמעותיים בהלך חייהם. חשוב לציין כי שליש מהמרואיינים דיווחו על סערות רגשיות וחוסר יציבות בתקופה שקדמה לשימוש.

כוונות מגוונות

סל הכוונות אודותם דיווחו המרואיינים מציג תמונה מורכבת. חלקן התמקדו בהנאה המשויכת לעיתים להשפעת החומרים, בעוד אחרים התמקדו "בסגולות הטיפול" אודותן שמעו בפלטפורמות המדיה השונות. שליש מהמרואיינים נמשכו לשימוש לאור סקרנות כללית, ומספר דומה כיוונו אל עבר התפתחות רוחנית. עבור חלק מהמרואיינים, ההתנסות נבעה מהרצון להעצים את ממד ההתפתחות האישית, לטפל במשברים אישיים, או על מנת לקבל בהירות לגבי החלטות חיים חשובות (פרידה מבן זוג, בחירת קריירה וכו').

אתגרים מטאפיזיים תחת השפעת החומרים

החוויות הפסיכדליות אשר הובילו לשוק האונטולוגי תוארו במונחים שליליים ביותר, ואף כטראומטית. רובם התייחסו לחוויה במושגים המשיקים "לחרדה קיומית", אם בהקשר שלמות הגוף הפיזי או מהתמוססות גבולות העצמי ("מות האגו"). לכך הצטרפה תחושת אחריות כבדה, אליה הצטרפה תחושת הריקנות וחוסר משמעות אבסולוטית. מונח חשוב נוסף אליו התייחסו מספר מרואיינים הוא "בידוד סוליפסיסטי", המתייחס חוויה מטאפיזית לפיה האדם יכול להיות בטוח רק בקיומו של דבר אחד ויחיד והוא "האני". במקרים כאלה נוצרת הטלת ספק מטרידה, הדומה בתחושתה לכך שהאדם חי בסוג של "סימולציה", ללא הרגשת הממשות של כל דבר המתקיים "מחוץ לעצמי".

מרואיינים רבים נוספים ספרו על חוויה קשה של חוסר מוצא, פחד למות במהלך החוויה, מאי שפיות או נזק קבוע שהתרחש כתוצאה מהחומרים. משפטים כגון  "עשיתי נזק בלתי הפיך לקיום שלי" או "פגעתי לעצמי בשכל" מייצגים סל ציטוטים המביעים את עוצמת הבלבול והפחד אותם חוו המרואיינים. רבים אף דיווחו על קושי לחשוב בצורה צלולה, או שנכשלו פעם אחר פעם לבטא או להסביר לעצמם ולאחרים את המתרחש בנפשם. שניים מתוך המרואיינים אף חוו סוג של אי בהירות בנוגע למשיכתם המינית ולמרכיבי זהות נוספים.

מוטיב נוסף הנחווה על ידי רוב המרואיינים הוא המגע עם תפיסת מציאות אחרת, הבאה לידי ביטוי כחוויה מיסטית או דתית, מפגש עם "ישויות חיצוניות", קבלה של מידע טרנסצנדנטי (ממקור "עליון") או זווית הסתכלות על "החיים שמעבר לחיים האלה". לכך הצטרפו מגוון רחב של חוויות חוץ גופיות ו"מסעות בזמן". אלייג'ה, אחד מהמרואיינים אשר עבר חוויה מאתגרת לאחר שימוש ב-LSD, סיפר על "כאוס מוחלט" ודמיין שחבריו וקרוביו "הפכו למלאכים או שדים". 

שינוי תפיסת העולם

מרואיינים דיווחו אודות שינויים משמעותיים בתפיסת עולמם לאחר החוויה הפסיכדלית, שינוי אשר התאפיין בתחושת בלבול מהותית. למשל, בטרם החוויה הפסיכדלית תחת פסילוסיבין, אחת מהנבדקות ראתה עצמה כאתאיסטית, והתפרנסה בתעשיית המין. לאחר מכן, התחייבה להתנזרות ולהתמסרות לחיים לפי עקרונות בודהיסטים.

פרד, אחד מהמרואיינים אשר עבר חוויה מאתגרת תחת DMT, מציין: "אני חושב שהנושא המרכזי של החוויה הייתה ההבנה שלא הייתה לי מסגרת רוחנית למקם אותה... [הפכתי] לפחות ממוקד בתפיסת העולם החומרית המדעית הטהורה בצורה כלשהי. החוויה הזו פשוט פיצחה את זה."

עבור חלקם, שינוי האמונה כלל אובדן הרעיון הקודם אודות האלוהות, התרחקות מהדת התיאוצנטרית המסורתית, ואימוץ תפיסת עולם רוחנית, מיסטית יותר בהווייתה. כך למשל מספר אחד מהמרואיינים לאחר השימוש ב-DMT:

“מערכת היחסים שלי עם הרוחניות השתנתה לחלוטין מכיוון שבאותה תקופה בחיי שקלתי להתמחות כרב... אני חושב שהאכזבה מכך שאף כוח עליון לא ירד לעזור לי בזמנים של צרה אולי הייתה הזרז לכך. אם אני רוצה שיתרחש שינוי, אני חייב לעשות את זה. מה שכמובן הרחיק אותי מהכוונה להתמחות כרב אל עבר התמחות ככהן של תפיסה דתית אחרת".

בנוסף, חשוב לציין כי במקרים רבים החוויות הפסיכדליות המאתגרות הסתיימו בהטלת ספק, או החלשת האמונה בכוחם של החומרים הפסיכדליים לייצר שינוי חיובי, אמונה שהייתה מרכזית עבורם בעבר: "ממצב שבו הרגשתי שאני יכול לסמוך על החומר כמעט תמיד, ממצב שהחומרים הצטיירו אצלי כאור מנחה, פתאום מרכזיותם נחלשה. משהו השתנה".

קשיים מתמשכים

מכיוון שהמחקר גייס מרואיינים ספציפיים, בסל החוויות של ניתן למצוא קשיים מתמשכים לאחר החוויה הפסיכדלית. את הקשיים המתמשכים ניתן לחלק למספר קבוצות אשר כללו את המשך העיסוק בשאלות קיומיות, הצפתן של מחשבות דיכאוניות (לפעמים אפילו אובדניות) או רוויות פחד, תחושת בדידות וחוסר משמעות, התרחקות מחיי חברה, קשיים בתפקוד היומיומי, בריכוז ותשומת הלב, קשיים בשינה וחוסר נוחות עם תחושות הגוף.

אמין, אחת מהמרואיינות, מספרת: "ברוב הימים הרגשתי חרדה, פחד, ועצבות עמוקה אודות הקיום, נעתי אל עבר משבר קיומי... הטלתי ספק בהכל, למה אנחנו כאן ומה הטעם בזה?....  ניהיליזם שיחק תפקיד מרכזי. רמות קיצוניות של חוסר אונים. לא רציתי לעשות כלום. מה הטעם להתקלח עכשיו? כולנו נמות בכל מקרה".

אידה, מרואיינת נוספת שנתקלה בקשיים לאחר שימוש ב-MDMA, מספרת על הרחבת הקשיים אל עבר הממד החברתי: "הייתה לי ההרגשה שכל הגבולות שלי פרוצים, פחד שהכל יכול פשוט להיכנס... ספגתי הכל מכל הסובבים אותי... הייתי מאוד חרדה לגבי מערכות היחסים שלי והסביבה החברתית בה הייתי". למקרה זה מצטרף המקרה של יוסוף, אשר סיפר על קשיים תפקודיים נוספים: "לא הצלחתי להתמקד או להתרכז. הייתי קורא נלהב מאוד לפני הטקס הפסיכדלי, יכולתי לקרוא 100 עמודים ביום בקלות והייתי רוצה לקרוא עוד. אחרי הטקס, לא יכולתי לעבור חמישה עמודים מבלי לחוש בכאבים, להתעסק בעניינים אחרים ולרצות לעזוב."

מרואיינים ספרו אודות קשיים או אי-נוחות בנוגע לממד הפיזי, בעיקר בנוגע לתחושות הגוף. קייטלין למשל, אשר חוותה קשיים אונטולוגים לאחר טקס איוואסקה,  מספרת: "היה לי כל כך לא נוח בעור שלי. זחלתי מהעור שלי. מעולם לא הרגשתי  אי נוחות מסוג כזה. כאילו גופי לא הרגיש כשייך אלי".

במקרים חריגים, היו מרואיינים שהתייחסו לקשיים המתמשכים כחוויה פוסט טראומתית. שנים-עשר משתתפים דיווחו על תסמינים המעידים על דמיון להגדרה הקלינית של PTSD, הכוללת הימנעות ממצבים או מחשבות אשר בכוחן להזכיר את החוויה המאתגרת, חודרנות או חוויה מחדש של המאורע עצמו (פלשבקים או חלומות בעלי גוון רגשי דומה), מצבי רוח שליליים מתמשכים, מתח ועוררות יתר של מערכת העצבים אשר נמשכו מעל לחודש.

מעניין לציין כי הטריגרים אותם המרואיינים מצאו כמטרידים במיוחד כללו תרגולי מדיטציה (לאור הזמינות של מחשבות טורדניות אשר מגיחות לתודעה), תרגולי נשימות, שימוש בחומרים שונים ושיח בנוגע לעולם הפסיכדלי. ניתן לראות במצבים אלו נקודות זמן במסגרתן מתרחשת  היחלשות של הגנות קוגניטיביות, רגשיות או התנהגותיות בגינם על מטפלים מוסמכים להתייחס בכובד ראש עת הם נדרשים להכיל, לחזק ולייצב את העולם הפנימי של המתמודדים.

כלים להתמודדות יעילה

חשוב שנציין כי השוק האונטולוגי אינו תהליך בלתי הפיך, וכי המחקר מציין במפורש כי הרוב המוחלט של המרואיינים הצליח להתגבר על אותם קשיים בעזרת כלים אותם נסקור כעת:

ד"ר סטן גרוף - מהראשונים לזהות את הפוטנציאל החיובי הטמון בטריפים קשים

קרקוע: רוב גדול מהמרואיינים ציינו כי הצליחו להתמודד עם העיסוק האובססיבי המציף של החוויה הפסיכדלית המאתגרת בעזרת כלים יישומיים אשר הסיטו את תשומת הלב אל עבר "הכאן ועכשיו". הם כללו תרגול מדטטיבי מונחה מנטרות (כלומר, חזרתיות על תוכן ספציפי בעת המדיטציה אשר משמש כעוגן כנגד ההיסחפות אחר המחשבות המטרידות), בילוי בחברת בעלי חיים או בחיק הטבע, יוגה ותרגול גופני, הבעה ותרגול יצירתי. בנוסף, חלקם השתמשו בטכניקות קוגניטיביות של עיגון תשומת לב או תרגול פיזי שמטרתו לשחרר מתחים הנובעים מעירור היתר.

ג'ורג'יה, אחת מהמרואיינות ציינה כי "הרגשתי כאילו אני מחוץ לגוף שלי, אז פשוט עשיתי דברים כמו מתיחות או יוגה. זה סוג של שחרור טראומה. זה המקום שבו אתה מכניס את הגוף למצב של שחרור... זה הרגיש כאילו 'יש טראומה בגוף שלי ואני חייבת להיפטר ממנה... אני חייבת לרעוד, אני חייבת להוציא את החומר הזה מהגוף שלי'.... לפעמים פשוט הרגשתי שאני צריכה להניח את הרגליים שלי על הדשא כדי להרגיש שייכת לגוף".

נזכיר כי מדיטציות נמצאו גם כמועילות, אך גם כבעלות פוטנציאל לחדירתן של מחשבות מאתגרות. האיזון בין שתי האפשרויות בא לידי ביטוי בדברי אידה, אחת מהמשתתפות:

"אני חושבת שבנוגע למדיטציה, חשוב למצוא איזון בין הפניית תשומת הלב פנימה לבין התבוננות פנימית בתוכן המחשבה. הייתי מכוונת התבוננות הפנימית ופספסתי את העולם שמחוץ לי. בגלל שהייתי כל כך סגורה במחשבות, לא הבנתי כלום. המשכתי להסתגר. אבל אז, בנקודה מסוימת בזמן, התחלתי לצאת שוב החוצה. ניסיתי לשאול מה אני מרגישה? מה אני שומעת? מה אני רואה? לא שפטתי דברים, רק ניסיתי להתבונן... אלו שני תרגולים מדיטטיבים שונים. האחד מכוון פנימה, והשני החוצה".

תרגול קוגניטיבי: המחקר מציין כי רוב המרואיינים השתמשו בטכניקות חשיבה ספציפיות אותם מצאו יעילות ביותר. אותן טכניקות מוכרות מאוד למטפלים הקוגניטיביים ההתנהגותיים, אשר משתמשים בהם זה שנים לא על מנת לשנות את תוכן המחשבות המאתגרות, אלא את מערכת היחסים איתן. בין הטכניקות היעילות בהן השתמשו המרואיינים נמצא את יצירת "המרחק הקוגניטיבי", תהליך בו המתמודדים מבינים כי נוצר סוג של הלחם בין המחשבות לבין תפיסת האישיות, דבר המצריך לקיחת פרספקטיבה והפרדה בין הליך החשיבה למציאות האובייקטיבית. אהרון, אחד מהמשתתפים שחווה אתגרים אונטולוגיים לאחר שימוש בקטמין, מסביר:

"אני מטיל ספק במחשבות שלי. אני שואל 'מה המחשבות המאתגרות שלי מנסות להסביר לי על עצמי? מה אני יכול ללמוד מהן?' אני חושב שהמסגור הספציפי הזה מועיל לי ביותר שכן הוא מאפשר לי תפיסת מרחק המנטלי כדי שאוכל לנתח את שמתרחש בתוכי"

טכניקה נוספת אותה אמצו מרואיינים רבים היא "הקבלה והשחרור" מהצורך לקבל תשובות ברורות. חלקן מצאו שכתיבת יומן מקדמת את היכולת לתפיסה אובייקטיבית של תוכן המחשבה, וליצירת המרחק הרצוי, בעוד שאחרים התמירו את החרדה בנוגע לתוכן המחשבות לתחושת חמלה והכרת תודה על המסע שהן מאפשרות.

לימוד והעמקה אודות החוויה המאתגרת: בנוסף למרחק הקוגניטיבי ולאימוץ גישה מקבלת, משתתפים אחרים ציינו שהם נעזרו באימוץ מסגרות נוספות להבנת החוויה, אשר כללו התעמקות ברעיונות פילוסופיים, רוחניים או מדעיים. בת', אשר התמודדה עם קשיים לאחר שימוש ב-LSD, מספרת : “קראתי על מצבי קיצון רוחניים ושיש דרך לצאת מזה. בהתחלה אתה חושב שזהו זה, באמת נפגעתי מזה הפעם ואין דרך חזרה, אני אהיה משוגעת לנצח. לשמוע נרטיב שונה היה בגדר הצלת חיים. הבנתי את המשמעות של מה שאני עוברת כמשהו שאפשר להתגבר עליו”.

תמיכה חברתית וחזרה להרגלים קודמים: מרואיינים רבים נעזרו בחשיפה למקרים דומים, בנחמה כי הם לא לבד במצוקתם ובתקווה שאם אחרים יצאו מזה, גם הם יכולים. בנוסף, רובם המוחלט של המרואיינים נעזרו בחברים, משפחה ובמעגל החברתי הקרוב על מנת לשאת במשותף את הנטל והקושי הרב. כוחה של הקהילה בא לידי ביטוי בסיפורה של אדריאן: "גיליתי מעגלי שיתוף אודות חוויות דומות ... זו התמיכה היחידה שהייתה לי שכן הייתי במקום די בודד. אבל כל חודש נפגשתי עם הקבוצה ששייכת לי. במשך חמש דקות הייתי מדברת על הדבר המטורף הזה שעברתי, עם השד הזה, והחברים לקבוצה לא שפטו אותי. זה למעשה מה שהחזיק אותי ברגעים הקשים".

תחושת "החזרה לנורמליות" באה לידי ביטוי בהתנהגויות אשר עיצבו מחדש את תחושת המוכרות עם העולם. חלקם חזרו לטיפול פסיכולוגי בעוד שאחרים החלו או חזרו להשתמש בתרופות נוגדות חרדה או דיכאון. מרואיינים חזרו להתראות עם חברים משכבר, ולעצב לעצמם שגרה התנהגותית מבינה וגמישה.

התעמקות בעולם הרוחני: בערך חצי מהמרואיינים מצאו נחמה בהתעמקות מחודשת בעולם הרוחני, דבר אשר כלל לעיתים התנסויות נוספות בחומרים משני תודעה. מרואיינת בשם ג'ורג'יה משתפת "ראיתי שוב תמונות מרושעות, איומות ומגעילות... אבל מה שהתעסקתי איתו היה הפחד עצמו. וכך שוב, כמעט ונאלצתי לבקר בגיהינום הזה פעם נוספת. ואז, בעזרת מסע איוואסקה נוסף, הצלחתי לשחרר מהפחד שאחז בי".

מה לא עובד?

המחסור בתמיכה בין אישית ובהבנה תרבותית-חברתית של החוויה הפסיכדלית נמצא כמרכזי אצל רוב המרואיינים. המחסור בקהילה תומכת ומבינה בא לידי ביטוי בדבריה של טרי אשר התמודדה  עם משבר נפשי לאחר השימוש בפסילוסיבין:   "את חווה את אותה חוויה מדהימה ופותחת את כל הקשיים איתם התמודדת כל השנים. את מרגישה את החיבור לטבע ולאדם ולעולם, ואז את מבינה שאת תקועה בחיים שבהם לא כולם מבינים את זה, ועם ההבנה הזו מגיעה בדידות גדולה".

אותה בדידות הובילה רבים לחפש תשובות בפורומים אינטרנטיים, שם נחשפו לניסיונות של אחרים לפרש את מהות וסיבת הקשיים איתם התמודדו. חוויה זו נתפסה כפולשנית וכמפחידה ביותר. למשל, אמין, אחת מהמרואיינות, נחשפה למקרה מהסוג הבא: "מה שהפחיד אותי ממש הוא שאותו אדם פירש את כל החוויות שלי בהתאם להנחה כי הייתי תחת השפעתה של ישות מסוימת. זה הפחיד אותי מאוד".

אמין הוסיפה כי קיים קושי בהעדר תהליך אינטגרציה מקצועי, מקיף ומכיל. לדבריה, מנחי הטקס "נעדרו מאוד. אני זוכרת ששלחתי להם בבקשה לעזרה ותמיכה. האם אתם יכולים לעזור או לייעץ? לאחר זמן רב תשובתם התבססה על כך שעלי לעשות טקסים נוספים.. איך זה אמור להועיל?"

המחסור במזור חברתי או מקצועי הוביל חלק מהמשתתפים לחיפוש אובססיבי אחר תשובות, מדעיות או רוחניות, במטרה להשיג תחושת וודאות. מקס, אחד המרואיינים אשר עבר חוויה מאתגרת לאחר שימוש בפסילוסיבין, מספר :"המחקר העצמאי שלי על נושאים קיומיים החמיר את המצב... הניסיון לפתור את החוויה באופן אינטלקטואלי, לנסות לחשוב את הדרך שלי החוצה... למצוא באובססיביות ספר או הרצאה או משהו. איזה משפט קסום על טבע העצמי והמציאות אשר בכוחו לרפא את החרדה שלי... החיפוש אחר כדור הקסם הוא בהחלט אסטרטגיה לא יעילה".

כאשר תשובות אלה נמנעו מלהגיע, רבים ניסו להיפגש שוב עם אותה חוויה מאתגרת על ידי שימוש נוסף בחומרים משני תודעה, או לחילופין, להעדיף חומרים אחרים בעלי השפעה ממסכת או מנתקת דוגמת השימוש בקנאביס או אלכוהול.

מה צריך לשנות?

רוב המרואיינים ציינו במפורש כי יש צורך במודעות חברתית מוגברת וביצירת מסגרות חברתיות כדי לתמוך בחוויות פסיכדליות קשות. במילים אחרות, קיים צורך במודעות קולקטיבית הן לרווחים אך גם לנזקים הפוטנציאליים שבשימוש בחומרים פסיכדליים. דבריה של ג'ורג'יה מחדדים את הנושא: "אנשים צריכים לדעת ששימוש טיפולי בחומרים פסיכדליים אינו מבטיח ריפוי בזק. אני חושבת שזה כל כך חשוב שאנשים ידעו למה הם נכנסים לפני נטילת החומרים. זה לא תמיד הולך להיות מסע מופלא של אהבה אוניברסלית ופרחים שמדברים אליך, לפעמים זה יכול להיחוות כגיהינום". המשתתפים במחקר הוסיפו שיש צורך לבהיר את חשיבות ההכנה לקראת מסעות פסיכדליים, המחייבים התנהלות הדרגתית ומפוכחת, המתייחסת אל אותם חומרים כבעלי השפעה עוצמתית ביותר.

ויחד עם זאת, חשוב היה למשתתפים להעביר מסר של תקווה, זאת במיוחד כאשר ניתנת נגישות לגופי תמיכה המאפשרים שיתוף, הן במהלך והן אחרי החוויה הפסיכדלית. גופים אלו זקוקים נואשות לשינוי גם מבחינה חוקית, שכן הפחד מענישה מרחיק את המתמודדים מהפוטנציאל הטיפולי הטמון בשיתוף. רבים מצאו את דרכם אל עבר שלווה פנימית, והתגברות מלאה על אותם קשיים. הם ציינו את העובדה כי למרות אותן חוויות מאתגרות, התגברה אצלם הרגישות לחשיבות הניתנת לממד החברתי, הפסיכולוגי והאינטלקטואלי-רוחני.

לסיכום

המחקר המסוכם לפניכם, ומחקרים רבים נוספים, מכירים בכוחם של חומרים משני תודעה להוביל לשינויים משמעותיים בזהות ובאמונות. המשתתפים במחקרים תיארו חוויות פסיכדליות הכוללות זעזוע אונטולוגי למערך האמונות והתפיסות הקודמות בדבר פשר המציאות ומיקומנו בתוכה. הן כוללות לרוב חוויות הנתפסות כ"על טבעיות", דתיות ורוחניות יחד עם דאגות קיומיות הכוללות התעסקות בשאלת המוות, התמודדות עם חוסר משמעות והתנהלות יומיומית תחת מעטפת בדידות. תאורטיקנים רבים מסבירים את פשר זעזוע זה מההתנגשות עם גבולותינו הקיומיים, עם ההבנה כי יום אחד "נפסיק להיות" ועם סימן השאלה חסר הפתרון אודות מה יתרחש בנקודה זו.

ובמקביל, כאשר מתערערים יסודות תפיסת המציאות, במצב של אי וודאות מהותית, מפתחים אנו מנגנוני הגנה הנחלצים לביסוס מחדש של תפיסת מציאות כלשהי. אנו משחזרים תפיסת משמעות מעודכנת מתוך הצורך לפעול בעולם זה עם מידה מינימלית של חוסר וודאות. לפי הפסיכולוג האמריקאי אריך פרום (1994), אנשים נמנעים באופן לא מודע מהחרדה הקשורה לאי וודאות יסודי זה על ידי אימוץ סגנון הסתגלותי נוקשה לחיים או העברת חירותם למערכות המבססות סדר שבשליטת כוחות חיצוניים (רוחניים ודתיים כאחד). אכן ראינו כיצד הגברת הנוקשות באה לידי ביטוי במחקר על ידי הקושי לשחרר מהניסיון למצוא פשר כלשהו לחוויה המאתגרת מצד אחד, ואימוץ היבטים מטא-פיזיים חדשים מצד שני.

הגיוני כי נמצא תופעה מסוג זה בקרב סביבה חילונית, בה המסגרות המסורתיות והחברתיות חלשות במעט בהשוואה לחברות דתיות יותר. במילים אחרות, אם לא ניתן להסביר את החוויה האונטולוגית במונחים מתפיסת המציאות הקודמת, יש צורך למצוא מונחים חדשים. כאן חשוב להבין כי הליך הניווט של הזעזוע האונטולוגי מושפע במידה רבה מהזמינות של משאבים תרבותיים לצד חוסן פסיכולוגי אינדיבידואלי.

דוגמה טובה לכך נמצא בניסוי מעניין שנעשה בשנות השישים העונה לשם "The Good Friday Experiment", שם ניתנו חומרים משני תודעה לסטודנטים בעלי רקע דתי. החוקרים מצאו כי אותם חומרים דווקא חיזקו במידה מסוימת את האלמנט הדתי של אותם סטודנטים, ייתכן בגלל שעולם מושגיהם הקודם השיק לחוויות המיסטיות הפסיכדליות. מכאן מעניינת המחשבה האם תבנית מחשבתית קודמת משמשת כסוג של מנגנון הגנה מפני זעזועים אונטולוגים.

יחד עם זאת, אותו כוח המערער את אמונות הבסיס שלנו הוא גם אותו המנגנון המאפשר את הרווחים של הטיפול הנפשי הנתמך בחומרים פסיכדלים, מנגנון שבמסגרתו מתרככת מערכת האמונות שלנו אודות העולם ומרכיבי זהותנו. בהינתן סביבה טיפולית מקצועית ומעגלים חברתיים קשובים ומכילים, ניתן לאחר זעזוע זה לעצב מחדש, או להבנות מחדש, מודל מעודכן של אמונות ישנות, מעכבות ומכשילות אשר ההתקשחו עם השנים יתר על המידה. תקווה מבוססת זו היא שמנחה את המחקר בטיפול נפשי המשלב חומרים משני תודעה ברחבי העולם.

אזהרה!

השימוש בחומרים פסיכדליים אינו חוקי כיום בישראל. האתר אינו תומך או מעודד שימוש בחומרים אסורים במסגרות לא מוסדרות ולא חוקיות. לשימוש שאינו במסגרת מחקרית וחוקית עלולות להיות השלכות חמורות ואף טראומטיות.

המידע המופיע באתר זה הינו למטרות העשרה כללית בלבד, ותכניו אינם מיועדים להוות תחליף לייעוץ, אבחון או טיפול רפואי.

האתר מתייחס באופן שווה לבני שני המינים והשימוש בלשון זכר ו/או נקבה הוא מטעמי נוחות בלבד.

מקורות

כתבה זו הינה סיכום של המאמר:

Argyri, E. K., Evans, J., Luke, D., Michael, P., Michelle, K., Rohani-Shukla, C., ... & Robinson, O. (2024). Navigating Groundlessness: An interview study on dealing with ontological shock and existential distress following psychedelic experiences. Available at SSRN 4817368.‏

Sirk, M. (2024). The Ontological Shock: What Psychedelics can Teach us about the Nature of the Mind.

Winkelman, M. J. (2018). An ontology of psychedelic entity experiences in evolutionary psychology and neurophenomenology. Journal of Psychedelic Studies, 2(1), 5-23.

Lemmens, P. Re-Enchantment of the World. The Ontological Subversion of the Ayahuasca Experience.

Carhart-Harris, R. L., Chandaria, S., Erritzoe, D. E., Gazzaley, A., Girn, M., Kettner, H., ... & Friston, K. J. (2023). Canalization and plasticity in psychopathology. Neuropharmacology, 226, 109398.‏‏‏‏