"תיעול" ו”פלסטיות בתיווך אנטרופי”

שני מושגים המתארים שני תהליכים של גמישות מערכת העצבים. "תיעול" (Canalisation) מבטא צורה אחת של גמישות מוחית בהתאם ל"חוק דונלד הב", לפיו, קיומה של תקשורת בין תאי עצב מעצימה את הקשר ביניהם ("Neurons that fire together, wire together”). תופעה זו, בהינתן מספר רב של פעמים, משולה "ליצירתה של תעלה" בין תאי העצב, כלומר, ככל שתאי העצב יתקשרו אחד עם השני מספר רב יותר של פעמים, כך יתחזק הקשר ויתבסס מסלול העברת המסרים ביניהם (ממש כמו שתעלה מעמיקה ומתרחבת ככל שיותר מים זורמים בה). יש הרואים בהתבססות והרחבת יתר של קשרים בין תאי עצב כמקור לפסיכופתולוגיות שונות, הבאות לידי ביטוי בנוקשות מחשבתית, רגשית והתנהגותית.

הצורה השנייה של פלסטיות מוחית מכונה "פלסטיות בתיווך אנטרופיה". לפי תצורה זו, גמישות מוחית מתרחבת בעת מצבים קיצוניים, מהירים, אשר מחייבים למידה מהירה לצורכי הישרדות. בניגוד ל"חוק דונלד הב" ומגמת התיעול, פלסטיות מוחית בתיווך אנטרופיה מעצימה את האפשרות ליצירת קשרים חדשים בין תאי עצב (זאת כי המצב מחייב למידה מהירה לצורכי הישרדות בעת קיומו של איום משמעותי) זאת על ידי התרחבות יעדי הקשר הפוטנציאלים ומידת דיוק נמוכה בנוגע למיקום הקשר החדש. "תיעול" לעומת זאת מבוסס על חיזוק קשרים קיימים, זאת תוך כדי הגברת מידת הדיוק לפיה פעולה בתא עצב אחד יוביל לתגובה צפויה באחר.

בהקשר לחומרים פסיכדליים, חוקרי מוח רבים מאמנים שהמנגנון בעזרתו אותם חומרים מקדמים גמישות מוחית הוא הפלסטיות בתיווך אנטרופי (ראו מושג "אנטרופיה מוחית" להסבר נוסף). בכוחה של תצורה זו לצמצם את מידת "התיעול" הקיימת בין אזורי מוח שונים ולייצר מסלולים חדשים. שינוי זה יתורגם לבסוף להגמשה ושינוי הדפוסים הקוגניטיביים, רגשיים והתנהגותיים אשר התקשחו יתר על המידה, כמו למשל במצבי דיכאון וחרדה.

Carhart-Harris, R. L., Chandaria, S., Erritzoe, D. E., Gazzaley, A., Girn, M., Kettner, H., ... & Friston, K. J. (2023). Canalization and plasticity in psychopathology. Neuropharmacology, 226, 109398.‏