תנועה רעיונית המבוססת בעיקר על ערכים ויסודות תיאורטיים המתמקדים בצורך שבמימוש הפוטנציאל הטמון באדם. שורשי התנועה על תשתית תאוריית "פרמידת הצרכים של מאסלו", ובמיוחד על השלב העליון הוא "המימוש העצמי" (Self-actualization). התנועה מורכבת מהוגי דעות, אמנים, מדענים ואנשי טיפול המאוגדים סביב התפיסה כי כל אדם יכול, ועליו לשאוף, לחיים של שמחה, יצירתיות והגשמה, זאת על ידי הכוונה עצמית ההאינהרנטית לאדם. לתכונה טבעית זו רכיב חברתי, שכן, החתירה האישית להגשמה מעודדת ומובילה את הפריטים השונים בחברה להגשמת הפוטנציאל הטמון בכל אחד.
רבים ראו בתנועה זו כחלק מזרם "תרבות הנגד" של שנות ה-60 של ארה"ב, כזו הקוראת תיגר על הפסיכולוגיה הקונבנציונלית והממסד הדתי המאורגן. תומכיה ראו בתנועה כמבשרת של פילוסופיה פסיכולוגית ייחודית, כמערכת בעלת מבנה יציב הכולל סט רחב של ערכים המקדשים את הצורך במתן התנאים לצמיחה אישית.
ראשיתה של התנועה בשנות ה-50. היא הוקמה על ידי גלן דומאן וקארל דלקאטו ומרכזה במכון Esalen השוכן בביג סור אשר בקליפורניה. המכון נחשב אז כמהפכני, שכן, היווה במה מכובדת לאפיקי חקירה פסיכולוגית אשר נחשבו אז כשוליים או אקסצנטריים, ביניהם ההתמקדות ביישומים המקדשים את החיבור גוף-נפש, דגש על תרגול וחקירה תודעתית, מיינדפולנס ויישומים נוספים אשר היום מוגדרים "כמיינסטרים" לכל דבר והעניין.
המכון גם שימש את התנועה לקידום התערבויות חקירתיות אשר נחשבות לאלטרנטיביות עד לעצם היום הזה דוגמת הפסיכולוגיה הטרנספרסונלית (ראו ערך נפרד) ותורות טיפול נוספות השאובות מתורות ופילוסופיות מזרחיות. בין החברים והתומכים המרכזיים של "תנועת פוטנציאל האדם" חשוב לציין את הסופר אלדוס האקסלי, הפסיכולוג קארל רוג'רס, אלן ווטס, אברהם מאסלו, ריק דובלין וסטניסלב גרוף.
לצד הפופולאריות הרבה לה זכתה התנועה, היא גם עוררה ביקורת רבה על ידי אלו אשר ראו בה, ובפסיכולוגיה ההומניסיטית שבבסיסה, סט של ערכים המקדשים התמקדות יתרה בעצמי, חומריות במסווה של רוחניות ואף עידוד להתנהגויות "נרקיסיסטיות" ואובססיביות. בנוסף, היא נתפסה כמחזקת את קיום של הבדלים חברתיים, זאת לאור העדר הדגש על סוגיות הקשורות לגזע ומעמד.
התנועה ומרכז Esalen פועלים עד לעצם היום הזה, ואף זכו לסוג של תחייה מחודשת לאור התעוררות המחקר בחומרים פסיכדליים (הרנסנאס הפסיכדלי – ראו ערך נפרד).
Stone, D. (1978). The human potential movement. Society, 15(4), 66-68.
Goldman, M. (2012). The American soul rush: Esalen and the rise of spiritual privilege. New York University Press.
Kripal, J. J. (2011). Esalen: America and the religion of no religion. In Esalen. University of Chicago Press.
Comments