Search Results

פסיכולוגית אמריקאית וחלוצה מרכזית של מדע השילוב של חומרים משני תודעה (בעיקר LSD ומסקלין) כחלק אינטגרלי מהטיפול הנפשי, אשר החלה את דרכה כאחת מתלמידותיו, ומאוחר יותר כשותפתו למחקר, של הפסיכיאטר סידני כהן (מאבות הטיפול הפסיכדלי ב-LSD) הישגיה המרשימים נבדלים לא רק בהיותה אישה בתחום בו לגברים דומיננטיות מכרעת. היא נכללת כאחת מפורצי הדרך שבטיפול באלכוהוליזם בעזרת LSD, ואף הייתה המטפלת של מייסד "אלכוהוליסטים אנונימיים", ביל ווילסון, וכך נחשבת לשותפה מרכזית במהפכת הטיפול הקבוצתי עבור אלו המתמודדים עם קשיי התמכרויות ברחבי עולם. מחקרה של אייזנר בולט במיוחד לאחר שהרחיב משמעותית את מושג "הסט והסטינג" (כלומר, תרומתם של הסביבה החיצונית ומרכיבי האישיות הפנימיים לאופי השפעתה של החוויה הפסיכדלית). אייזנר הגתה את מושג "המטריקס של הסט והסטניג", אשר ביסודו ההתחשבות בהשפעות ההדדיות של הסביבה המיידית של המטופל, הן לפני והן אחרי החוויה הפסיכדלית. מטריקס זה כולל, בין היתר, את מערכות היחסים עם המשפחה והחברים, מצב חייהם וגורמים חברתיים אחרים שעשויים להשפיע על תוצאותיה. היא מדגישה את אלמנטים שכיום נחשבים כבסיסיים ויסודיים בכל טיפול הנתמך בחומרים דוגמת ​​הסביבה הבטוחה, התומכת והלא שיפוטית למען עיבוד משמעותי לצד צמיחה פוטנציאלית מייטבית. Eisner, B. G., & Cohen, S. (1958). Psychotherapy with lysergic acid diethylamide. The Journal of nervous and mental disease , 127 (6), 528-539.‏ Eisner, B. (1997). Set, setting, and matrix. Journal of psychoactive drugs , 29 (2), 213-216.‏

"הכנסייה הילידית אמריקאית”, הידועה גם בשם "פיוטיזם" (Peyotism), היא דת סינקרטית (כלומר, דת המשלבת בין תכנים ויסודות מעולמות תוכן ואמונה שונים) בה שלובים מסורות ילידיות מסורתיות יחד עם אלמנטים מעולם הנצרות. מדובר בדת מונותאיסטית המאמינה בקיומה של "הרוח הגדולה" (The great Spirit) הרואה בה את כוח הבריאה. הכנסייה מקדשת את השימוש בפיוטה, קקטוס הגדל במרכז ודרום אמריקה, בו מסקלין מהווה את הרכיב הפעיל. חברי הדת מאמינים כי דרך השימוש בפיוטה מתקיים מפגש בין "הרוח הגדולה" למאמיניה. מקור הכנסייה בשטחה של מדינת אוקלהומה, וניצניה מתוארכים לשלהי המאה ה-19. כיום, זוהי הדת הילידית אמריקאית הנפוצה ביותר בארצות הברית, קנדה ומקסיקו, וכוללת מעל ל-300,000 מאמינים. רבים רואים בה את התוצר של ניסיונות המסיונריים האירופאים להשתית את הנצרות בליבם של התושבים המקומיים, ניסיונות אשר הצליחו רק במידה חלקית.   לכנסייה שני זרמים עיקריים: " חצי הירח" (Half-Moon way) ו"אש צולבת" (Cross-fire way). האחרונה מעניקה מקום מרכזי לתנ"ך, מנהג הטבילה ונוכחות איש דת עת עריכת הטקסים. לעומתם, בדרך חצי הירח, ממעטים להנכיח את התנ"ך, אין חובת יישום טבילה, ואנשי דת בעלי אוריינטציה נוצרית אינם נוכחים במרבית מהטקסים. קיימים גם הבדלים בשדה המסורות הילידיות בנושאים שונים דוגמת השימוש בצמחי מרפא, באש וברכיבים נוספים. הכנסייה רואה בחולי נפשי או גופני כתוצאה של חוסר איזון באדם. קקטוס הפיוטה נועד להחזרת האיזון האישי, אך גם עבור שמירת האיזון ברובד החברתי והקהילתי (בהתאם לכך, חברי כנסייה רבים רואים במסקלין כבטוח לשימושם של ילדים ונשים בהריון, יישום לו אין בסיס מדעי נכון לשלב זה). הטקסים מתקיימים בדרך כלל בטיפי (אוהל דמוי חרוט)  ומנוהלים על ידיי כומר או אנשי דת בעלי אוריינטציה מסורתית יותר (מכונים "אנשי דרכים") זאת בהתאם לזרם הכנסייתי הרלוונטי. האש, אלמנט מרכזי ביותר בהליך הטקסי, מנוהלת ומתוחזקת על ידי משתתף ספציפי האמון על התפקיד. נעשה שימוש במגוון רחב של חפצים נוספים בעלי ממד טקסי הכוללים כלי נגינה, תכשיטים בעלי נופך ריטואלי וכלים נוספים. מבחינה חוקית, הכנסייה התמודדה עם מספר קשיים לשימוש בפיוטה כתוצאה מהתערבות הולכת וגוברת של הממשל בפיקוח חומרים אסורים. חוק חופש הדת  הילידי-אמריקאי משנת 1978, שנקרא גם חוק "חופש הדתות הילידי" (AIRFA), הועבר כדי לספק הגנה משפטית מיוחדת לשימוש של הכנסייה בפיוטה על אף שמסקלין נחשב לחומר האסור לשימוש והפצה. Maroukis, T. C. (2012). The peyote road: Religious freedom and the Native American Church (Vol. 265). University of Oklahoma Press.‏ Jones, P. N. (2007). The Native American Church, peyote, and health: Expanding consciousness for healing purposes. Contemporary Justice Review , 10 (4), 411-425.‏

כנסיית סאנטו דיימי (ˈsɐ̃tu ˈdajmi) הינה דת סינקרטית (דת המשלבת בין אמונות, תפיסות ופרקטיקות שונות על מנת ליצור מיזוג בין תפיסות או אסכולות נפרדות) ואוניברסלית, המשלבת טקסי איוואסקה כאלמנט פולחני מרכזי. ראשיתה בתחילת שנות ה-20 של המאה הקודמת, מקורה באמזונס שבשטחי ברזיל, והיא משלבת בין יסודות מהדת הקתולית, תפיסות אמיניסטיות ושאמניזם ילידי דרום אמריקאי. למרות שאינו נחשב למייסד הדת, כנסיית סאנטו דיימי נשענת כבדות על תורתו של ריימונדו אירינו סרה (Raimundo Irineu Serra), על אורח החיים הבריא לו הטיף ולערכים שקידם הכוללים את הכוח, הענווה, האחווה וטוהר הלב. לאחר מותו, אחד מחסידיו, סבסטיאו מוטה, הקים את "כנסיית סנטו דיימה" לה הוסיף תכנים רוחניים נוספים. היישום הדתי לא עוגן תחילה בטקסט כתוב, שכן רבים מחברי הדת המוקדמים לא ידעו קרוא וכתוב. למרות זאת, הלימוד נעשה באופן חווייתי, באמצעות שירת מזמורים ושימוש בדימויים פיוטיים ומטאפוריים. טקסי האיוואסקה אותם עורכת כנסיית סאנטו דיימי נערכים בדרך כלל מספר שעות ומתבצעים בישיבה שקטה או בשירה וריקוד על ידי מספר רב של משתתפים. לכנסייה מספר רב של מזמורים (כ-130 בקירוב, אשר כלולים באסופה הנקראת - "The Cruzeiro"), חלקם נכתבו והולחנו על ידי אירינו סרה עצמו, וחלקם על ידי ממשיכי דרכו. המפגשים מתחילים ומסתיימים בתפילות נוצריות קתוליות, ונכללים במספר סוגים של טקסים המאופיינים בהתמקדות וריכוז (concentrações), ריקוד (bailados) ובמחרוזת תפילות לשם ריפוי. שתיית האיוואסקה אמנם מתרחשת בכל אחד מהטקסים, הכוונה מאחורי השתייה משתנה בהתאם לטקס, וכמו כן, גם מינון החליטה הנצרכת. תרגול האיוואסקה האופייני לכנסיית סאנט דיימי צבר פופולריות ברמה העולמית במהלך שנות ה-90. יש המשייכים זאת לליבה הנוצרית המעניקה דגש על ערכים דוגמת האחריות אישית, הטפה לחיי קהילה, זניחת הרגלים "רעים" (בעזרה אלוהית), התבוננות וזיכוך המצפון והישענות על אלוהים, האם הבתולה וישוע. אחרים נוטעים את הפופולריות הרבה דווקא בהישענות על אלמנטים רוחניים חיצוניים לדת הקתולית, אלו המושפעים מהתרבות הברזליאית המקומית ויסודות אנימיסטיים ילידיים דוגמת כוחו של הטבע, השמש, הירח והכוכבים ויסוד האחדות בכל היצורים החיים. מקורות Labate, B. C., & Pacheco, G. (2011). The historical origins of Santo Daime: Academics, adepts, and ideology. The internationalization of ayahuasca , 16 , 71. Cemin, A., Wright, R., & Meyer, M. (2016). The rituals of Santo Daime: Systems of symbolic constructions. In Ayahuasca, ritual and religion in Brazil (pp. 39-63). Routledge.‏‏

השימוש בחומרים משני תודעה בישראל אפשרי באופן חוקי אך ורק במסגרות מחקריות קליניות. המחקר בארץ אמנם תופס תאוצה בשנים האחרונות, אך הוא עדיין נחשב כמצומצם ולכן נדיר להשיג שיבוץ במחקר ספציפי. זאת ועוד, רוב הקריטריונים לפיהם מחליטים מי יכלל ומי ישאר בחוץ נחשבים למחמירים ביותר. לכן, עד אשר המחקר בארץ יתרחב משמעותית, אביא לפניכם מעט מהמתרחש מאחורי הקלעים של המחקר הפסיכדלי עבור המתמודדים עם אתגרים נפשיים. בכתבה זו אפרט על תהליך ההכנה וההכוונה, אחד מהשלבים החשובים ביותר בכל מחקר קליני בחומרים משני תודעה. אם כן, מחקרים רבים העוסקים בהשפעותיהם של חומרים משני תודעה כוללים הליך מעמיק של הכנה והכוונה. במסגרת ההליך, מלווי המחקר (אשר הינם הסמכות הטיפולית) מעריכים מגוון רחב של היבטים להם השפעה מכרעת על אופן וטיב החוויה הפסיכדלית אותה עתידים הנבדקים לעבור. כמו כן, הנבדקים רוכשים ידע בסיסי אודות החוויה הפסיכדלית, מתרגלים אסטרטגיות לוויסות רגשי ומקבלים הסבר מפורט אודות הסביבה בה תתרחש החוויה הפסיכדלית. שלב זה מתרחש אחרי שלב ההערכה הקלינית ולפני השלב בו הנבדקים נוטלים את החומרים הפסיכדלים. ניתן לחלק את תהליך ההכוונה וההכנה לשלושה אפיקים מרכזיים: 1.     הערכת הציפיות והמוטיבציות של הנבדקים 2.     פסיכואדיוקציה פסיכדלית (לימוד של תוכן תאורטי רלוונטי) 3.     תרגול אסטרטגיות לוויסות רגשי והיכרות עם הסביבה המחקרית נפרט כעת את האפיקים השונים:   1.     הערכת הציפיות והמוטיבציות ראשית יש להבחין בין שני המושגים. "ציפיות" הוא מושג הממחיש את הערכת הנבדקים אודות העתיד להתרחש במהלך או לאחר החוויה הפסיכדלית. הערכות אלו כוללות צפי לחוויה רגשית, פיזית-סנסורית, קוגניטיבית וההתנהגותית. היבטים רגשיים כוללים לרוב ציפייה להצפה רגשית חיובית (דוגמת אופוריה, חמלה, אושר גדול, אהבה וכו'), שלילית (חרדה, עצב, כעס, לחץ וכו') או לשילוב בין השתיים. הערכה בדבר התחושה הגופנית כוללת לרוב ציפייה לתחושת רגיעה או הנאה ממגע אך לעיתים גם ציפייה לעוררות, מתח, או תסמינים גופניים אברסיביים אחרים. הערכה בדבר המצב הקוגניטיבי משמעותה הציפייה לעלייתו של חומר מנטאלי דוגמת זיכרונות מאירועי עבר, חדירת מחשבות (חיוביות או שליליות) בדבר העתיד להתרחש במסגרת התהליך, אמונות בדבר המשמעות של החוויה הפסיכדלית וכמו כן הערכת מידת החוסן הנפשי העומד לרשות הנבדקים. לכך מצטרפת גם ההערכה התנהגותית המתמקדת בצפי תגובותיהם העתידיות של הנבדקים, זאת בהינתן תרחישים שונים. צפיית הנבדקים חייבת להיבחן גם בהקשר לאופן בו הנבדקים תופסים את הפוטנציאל לשינוי הטמון בחוויה הפסיכדלית. יש המצפים כי החוויה הפסיכדלית תטיב עם הנבדקים "ככדור קסם", כגלולה שלאחר נטילתה מצבם הנפשי ישתפר אוטומטית ללא השקעת משאבים נפשיים נוספים. אחרים תופסים את החוויה הפסיכדלית כנקודת פתיחה לאחריה ניתן יהיה לעסוק בשורשי הכאב הנפשי, זאת תוך השקעת מחויבות, התמדה ומוכנות לעבודה נפשית מאומצת. לעומתם, יש אשר מקווים להיעזר בחוויה הפסיכדלית כ"מעקף רוחני" (תופעה המכונה Spiritual bypassing), הבא לידי ביטוי "בהתנתקות" או "הכחשת" הצרכים הארציים, היומיומיים ובצורך בעבודה פנימית מאומצת, זאת תוך כדי היאחזות בממד מיסטי-רוחני המאפיין חוויות פסיכדליות רבות. על מלווי המחקר לערוך סקירה מקיפה של מגוון ההיבטים, זאת תוך עידוד הנבדקים לביטוי הנרטיבים האפשריים. על המלווים להעניק דוגמאות להיבטים נפוצים  בהינתן והנבדקים מתקשים צפי העתידי כלשהו באופן מילולי. לצד ציפיית הנבדקים, המונח "מוטיבציית הנבדקים" מייצג את סך הרצונות והתקוות בדבר הרווחים האפשריים שבחוויה הפסיכדלית. מוטיבציות נפוצות, בעיקר אצל אוכלוסיות המתמודדות עם אתגריים נפשיים, כוללות את הרצון להורדה בחומרת התסמינים, "לגעת" בשורשי האתגרים הנפשיים או לשפר את טיב מערכות היחסים בחייהם. יש גם המחפשים אחר התפתחות אישית הכוללת את המוטיבציה לשיפור יכולות קוגניטיביות דוגמת הקשב, המיקוד, היצירתיות או הזיכרון, ויש אשר המעוניינים בהתפתחות דתית או העמקת הממד הרוחני בחייהם. חשוב כי המלווים יקיימו שיח כנה, מעמיק ושאינו שיפוטי אודות תקוות הנבדקים השונות. חשוב לזכור כי אין מוטיבציות "טובות", "נכונות" או "בריאות" יותר מאחרות, ועל המלווים לכבד ולהכיל את עולם התקוות הפנימי של הנבדקים. יחד עם זאת, על המלווים להחזיק בעמדה של "צניעות אפיסטמולוגית", שכן לא ניתן לדעת את טיב או אופן החוויה הפסיכדלית מבעוד מועד. האיזון בין ההכלה והצניעות בכוחו לצמצם את הסבירות לאכזבה מצד אחד, ויעצים את תוקפו ומידת מקצועיותו של תהליך ההכוונה וההכנה מצד שני. 2.     פסיכואדיוקציה פסיכדלית לאחר מיפוי הציפיות והמוטיבציות, על המלווים לספק מידע הכרחי אודות מספר מאפיינים של המחקר בחומרים פסיכדליים: א. סוג החומר, מינון וממצאי מחקרים קודמים חשוב כי הנבדקים יהיו מודעים לסוג החומרים אותם הם עתידים ליטול, משמעות המינון הספציפי ואודות ממצאי מחקרים קודמים. במידה והזמן מתיר זאת, אפשרי גם לקיים שיחה אודות מנגנוני הפעולה של החומר הנבדק, ולסקור מעט מהתאוריות המובילות בתחום. ב. חוויות סובייקטיביות נפוצות לאחר השיח אודות סוג החומר, משמעות המינון ומנגנוני הפעולה האפשריים, חשוב לחשוף את הנבדקים למספר חוויות סובייקטיביות נפוצות לסוג החומר והמינון הנתון. יש להתמקד הן בחוויות נפוצות חיוביות (הצפה של רגשות חיוביים, רגיעה, חזיונות בעלי ערך של קדושה ותחושה סנסורית נעימה), שליליות (חרדה, עצב, הצפתם של זיכרונות כואבים, קלסטרופוביה, פחד מאיבוד שליטה או מעיוותים בתפיסת העצמי) והן הניטרליות (אינפביליות, נואטיות, שינויים בתפיסת הזמן והמרחב וחשיבה פרדוקסלית). ג. סיכונים ותופעות לוואי: על המלווים להציג לנבדקים את תופעות הלוואי הנפוצות בהקשר החומר ומינונו: תופעות לוואי קוגניטיביות: דה-ריאליזציה, או התחושה שהסביבה "אינה אמיתית". דה-פרסונליזציה, או תחושה "דמוית חלום" של התנתקות מהסביבה. חשיבה שאינה קוהרנטית, בלבלול, שינויים בתפיסת הזמן והמרחב, וריצת מחשבות (thought racing). שינויים בתפיסה החושית (ראיה, מישוש ושמיעה). קשיים בריכוז. תופעות לוואי פיזיולוגיות: אישונים מורחבים. סְחַרחוֹרֶת עייפות ותשישות חולשת שרירים תחושות גוף חריגות : דופק מואץ, נשימה מהירה, הזעה. בחילות כאבי ראש עוררות מינית תופעות לוואי רגשיות: חרדה עצב עמוק אופוריה כעס וזעם כמיהה למגע הפרעת תפיסה מתמשכת (HPPD) – תסמונת נדירה במסגרתה ממשיך האדם לחוות עיוותים תפיסתיים, לפעמים כחודשים או שנים לאחר הפסקה מוחלטת של השימוש בחומר. חשוב לציין כי לכל נבדק יינתן בשלב זה עלון מפורט אודות מגוון החוויות הסובייקטיביות ותופעות הלוואי האפשריות. 3.     תרגול, הדרכה והיכרות הסטינג חלק מהותי משלב ההכנה וההכוונה כולל תרגול והתכוננות לקראת אירועים אשר יכולים להעיב על החוויה הפסיכדלית: א. תרגול אסטרטגיות לוויסות רגשי החוויה תחת חומרים משני תודעה עלולה להיות אינטנסיבית ומבלבלת. עבור חלק מהנבדקים, ובמיוחד עבור אלו חסרי הניסיון הקודם, חוויה זו עשויה לעורר חרדה וצורך עז בשליטה. נהוג לכנות מקרים אלו כ"חוויות פסיכדליות מאתגרות", המתאפיינות לרוב בפחד או בהלה קיצוניים, תחושות גוף מטרידות וחשש מאיום מיידי. אתגרים אלו מתרחשים לעיתים גם כאשר הנבדקים מודעים לבטיחותם הפיזית ולאופי החולף של החוויה. רבים ינסו להתמודד עם אתגרים אלו על ידי ניסיונות להפעלת שליטה (הימנעות חווייתית) אשר בדרך כלל נכשלות בהשגת ההקלה המיועדת. מחקרים רבים מצביעים כי נבדקים דיווחו על הקלה משמעותית כאשר הם "נכנעו" או "שחררו" מהצורך להשיג שליטה (letting go), דבר אשר הוביל לתפיסת החוויה הכוללת כחיובית ומשמעותית. מלווים ונבדקים רבים מציינים כי תרגול וביצוע בפועל של אסטרטגיות לוויסות רגשי תורמים משמעותית להגברת הסיכוי לצלוח את רגעי החוויה המאתגרים. לכן, על המלווים והנבדקים להקדיש זמן לבחירה ותרגול של אסטרטגיות הרגעה. חלק מהנבדקים מצוידים מבעוד מועד באסטרטגיות לוויסות רגשי זאת כחלק אינטגרלי משגרת חייהם. בין האסטרטגיות נפוצות נציין את אלו המבוססות "מיינדפולנס", דמיון מודרך ותרגול נשימתי. במקרה וברשות הנבדקים אסטרטגיה קיימת, על המלווים והנבדקים לקיים שיח אודות האופן בו האחרונים ירגישו בנוח להוציאן לפועל במהלך החוויה הפסיכדלית, ואודות האופן בו המלווים יתמכו בפעולה זו. במקרה וחלק מהנבדקים אינם מתורגלים באסטרטגיות וויסות רגשי, על המלווים להציע מספר אסטרטגיות נפוצות, לתרגלם יחדיו, ולהעניק לראשונים את הרשות לבחור את האסטרטגיה המתאימה להם ביותר. חשוב לציין כי לכל נבדק יינתן בשלב זה עלון מפורט אודות אסטרטגיות לוויסות רגשי נפוצות. ב. תמיכה על ידי מגע - שיח ותיאום ציפיות הספרות המקצועית חלוקה בדבר נוכחותה של התמיכה במגע קל בעת החוויה הפסיכדלית. עבור חלק מהנבדקים, מגע מסוג כלשהו הינו בגדר של חדירה למרחב האישי, חדירה שעלולה להוביל לחציית סף החרדה ולהסטה מתהליך ההתבוננות הפנימית. עבור נבדקים אחרים, מגע קל, הכולל למשל החזקת יד, יכול להעניק תמיכה משמעותית, לשמש ככלי לשיכוך חרדה ולתמיכה בהתבוננות הפנימית. קו מנחה אודות השימוש במגע הוא ביסוס "חוזה טיפולי" הכולל שיח מעמיק במסגרתו שוקלים המלווים והנבדקים את הרלוונטיות, הרצון והלבטים הקיימים שבשימוש במגע. על המלווים לוודא כי הנבדקים אינם פועלים משיקולים של חוסר נעימות, או מתוך נכונות להסכים עם סמכות גם כאשר אינם משוכנעים כי הדבר ייטיב עימם. לכן, ובנוסף לשיח מעמיק בשלב ההכנה, קיימת החובה על המלווים לשאול בברור את הנבדקים האם ברצונם להיעזר במגע קל לפני ובמהלך החוויה הפסיכדלית עצמה. ג. ביקור והיכרות עם סטניג יום הדוסינג חלק בלתי נפרד משלב ההכנה וההכוונה כולל היכרות עם הסביבה המחקרית. על המלווים להציג בפני הנבדקים את החדר בו תיערך החוויה הפסיכדלית, המיטה עליה ישכבו, התנסות בשימוש בכיסוי העיניים ואוזניות והיכרות עם המלווים המשניים. כמו כן, יינתן הסבר אודות אופן השימוש בשירותים, אכילה ושתייה, היעזרות בכתיבה או באביזרי היצירה המונחים בחדר ומקרים ותגובות נוספים. בכתבה הבאה בסדרה נלמד על "הדוסינג סשן" (Dosing session) השלב בו נוטלים את החומר הפסיכדלי.     אזהרה! השימוש בחומרים פסיכדליים אינו חוקי כיום בישראל. האתר אינו תומך או מעודד שימוש בחומרים אסורים במסגרות לא מוסדרות ולא חוקיות. לשימוש שאינו במסגרת מחקרית וחוקית עלולות להיות השלכות חמורות ואף טראומטיות. המידע המופיע באתר זה הינו למטרות מידע כללי בלבד, ותכניו אינם מיועדים להוות תחליף לייעוץ, אבחון או טיפול רפואי. האתר מתייחס באופן שווה לבני שני המינים והשימוש בלשון זכר ו/או נקבה הוא מטעמי נוחות בלבד. מקורות Ching, T., Grazioplene, R., Pittenger, C., & Kelmendi, B. (2023). Yale program for psychedelic science (YPPS) manual for psilocybin combined with non-directive support in the treatment of OCD.‏ Cosimano, M. P. (2021). The role of the guide in psychedelic-assisted treatment. Handbook of medical hallucinogens , 377-394.‏

תנועה רעיונית המבוססת בעיקר על ערכים ויסודות תיאורטיים המתמקדים בצורך שבמימוש הפוטנציאל הטמון באדם. שורשי התנועה על תשתית תאוריית "פרמידת הצרכים של מאסלו", ובמיוחד על השלב העליון הוא "המימוש העצמי" (Self-actualization). התנועה מורכבת מהוגי דעות, אמנים, מדענים ואנשי טיפול המאוגדים סביב התפיסה כי כל אדם יכול, ועליו לשאוף, לחיים של שמחה, יצירתיות והגשמה, זאת על ידי הכוונה עצמית ההאינהרנטית לאדם. לתכונה טבעית זו רכיב חברתי, שכן, החתירה האישית להגשמה מעודדת ומובילה את הפריטים השונים בחברה להגשמת הפוטנציאל הטמון בכל אחד. רבים ראו בתנועה זו כחלק מזרם "תרבות הנגד" של שנות ה-60 של ארה"ב, כזו הקוראת תיגר על הפסיכולוגיה הקונבנציונלית והממסד הדתי המאורגן. תומכיה ראו בתנועה כמבשרת של פילוסופיה פסיכולוגית ייחודית, כמערכת בעלת מבנה יציב הכולל סט רחב של ערכים המקדשים את הצורך במתן התנאים לצמיחה אישית. ראשיתה של התנועה בשנות ה-50. היא הוקמה על ידי גלן דומאן וקארל דלקאטו ומרכזה במכון Esalen השוכן בביג סור אשר בקליפורניה. המכון נחשב אז כמהפכני, שכן, היווה במה מכובדת לאפיקי חקירה פסיכולוגית אשר נחשבו אז כשוליים או אקסצנטריים, ביניהם ההתמקדות ביישומים המקדשים את החיבור גוף-נפש, דגש על תרגול וחקירה תודעתית, מיינדפולנס ויישומים נוספים אשר היום מוגדרים "כמיינסטרים" לכל דבר והעניין. המכון גם שימש את התנועה לקידום התערבויות חקירתיות אשר נחשבות לאלטרנטיביות עד לעצם היום הזה דוגמת הפסיכולוגיה הטרנספרסונלית (ראו ערך נפרד) ותורות טיפול נוספות השאובות מתורות ופילוסופיות מזרחיות. בין החברים והתומכים המרכזיים של "תנועת פוטנציאל האדם" חשוב לציין את הסופר אלדוס האקסלי, הפסיכולוג קארל רוג'רס, אלן ווטס, אברהם מאסלו, ריק דובלין וסטניסלב גרוף. לצד הפופולאריות הרבה לה זכתה התנועה, היא גם עוררה ביקורת רבה על ידי אלו אשר ראו בה, ובפסיכולוגיה ההומניסיטית שבבסיסה, סט של ערכים המקדשים התמקדות יתרה בעצמי, חומריות במסווה של רוחניות ואף עידוד להתנהגויות "נרקיסיסטיות" ואובססיביות. בנוסף, היא נתפסה כמחזקת את קיום של הבדלים חברתיים, זאת לאור העדר הדגש על סוגיות הקשורות לגזע ומעמד. התנועה ומרכז Esalen פועלים עד לעצם היום הזה, ואף זכו לסוג של תחייה מחודשת לאור התעוררות המחקר בחומרים פסיכדליים (הרנסנאס הפסיכדלי – ראו ערך נפרד). Stone, D. (1978). The human potential movement. Society , 15 (4), 66-68.‏ Goldman, M. (2012). The American soul rush: Esalen and the rise of spiritual privilege . New York University Press.‏ Kripal, J. J. (2011). Esalen: America and the religion of no religion. In Esalen . University of Chicago Press.‏

פסיכולוג וסופר אמריקאי הידוע בעיקר אודות לתמיכתו בלגליזציה של חומרים פסיכדליים, במיוחד אלו ממשפחת הפסיכדליים הקלאסיים. רבים יסכימו כי לירי היה אישיות צבעונית, אשר עוררה עניין רב הן בקרב אנשי המדע, פוליטיקאים ואנשי תרבות מזרמים שונים. יש שראו בו "כמבשר בשורה של ממש", "כגיבור תרבות" וכסמכות מדעית לגיטימית. מנגד, יש שראו בו "חולה פרסום" וכאינטלקטואל רדוד. כאשר ברקע תוכנית "המלחמה בסמים" (The War on Drugs) של נשיא ארה"ב, ריצ'רד ניקסון, ראה בו האחרון "כאיש המסוכן ביותר באמריקה". לירי היה פסיכולוג קליני מאוניברסיטת הרווארד. לאחר התנסות חיובית בפטריית פסילוסיבין במערב מקסיקו, החל לחקור את ההיבטים הפסיכולוגיים, החווייתיים והטיפוליים-קליניים במספר מחקרים יצירתיים פורצי דרך, זאת במסגרת "פרויקט הפסילוסיבין של הרווארד" (עליו תוכלו לקרוא בערך נפרד). לירי שילב חומרים נוספים ממשפחת הפסיכדליים הקלאסיים, בעיקר ב-LSD, במהלך שנות השישים. בין מחקריו המפורסמים נמצא את ניסוי "בית הכלא קונקורד" (Concord Prison Experiment), במהלכו נבדקו משתנים התנהגותיים בדבר פשיעה חוזרת לאחר נטילת פסילוסיבין, וניסוי "קפלת מארש" (Marsh Chapel Experiment), אשר בחן האם שימוש בפטרייה זו יעורר חוויה "אנתאוגנית" (ראו ערך "חומרים אנתאוגנים") אצל נבדקים בעלי זיקה דתית. ניסויים מעוררי עניין מסוג זה התקבלו באמביוולנטיות בקרב הקהילה המדעית של הרווארד. היו שהטילו ספק בלגיטימיות ובאתיקה המדעית של הממצאים, זאת לאחר עדויות בדבר נטילה משותפת של חומרים משני תודעה עם סטודנטים, והפעלת לחץ עליהם להשתתף בניסויים. אוניברסיטת הרווארד פיטרה את לירי (ביחד עם עמיתו ושותפו  ריצ'רד אלפרט – ראו ערך נפרד) במאי 1963. לאחר הפיטורין מהרווארד, המשיכו לירי ועמיתיו לקדם את הפוטנציאל הטמון לדעתם בחומרים משני תודעה. עמדה זו הציבה את לירי כדמות מרכזית ב"תרבות הנגד" אשר צמחה בארה"ב בשנות ה-60. אמירתו "Turn on, Tune in, Drop out" הפכה לסוג של סלוגן המסכם את עמדתו, ותרמה רבות לפופולאריות הציבורית גם בקרב אלו אשר לא נטלו חומרים פסיכדליים מעולם. הוא התפרסם גם בזכות כתיבתו הענפה בנוגע לפוטנציאל הטיפולי של ה-LSD, מאמרים ומודלים בדבר מבנה התודעה, ומדריכים יישומיים אודות הדרכים בהן ניתן להשתמש בחומרים פסיכדליים על מנת לצלוח חוויות מיסטיות (ראו ערך "   החוויה הפסיכדלית המבוססת על ספר המתים הטיבטי"). בינואר 95 אובחן לירי כחולה בסרטן הערמונית, והודיע לחבריו הקרובים, כולל רצ'ארד אלפרט (אשר בתקופה זו כבר כונה "ראם דאס") וגיטריסט ה"גרייטפול דד" ג'רי גארסיה, כי הוא זקוק לליווי בתהליך אותו כינה "גסיסה מכוונת" ("designer dying"). לירי נפרד מהעולם ב-31 במאי 1996. ספרו Design for Dying, ובו פרספקטיבה חדשה על המוות כתהליך, פורסם לאחר מותו.  המשפט "המוות הוא התמזגות עם כל תהליך החיים" נכתב בספר זה.

ריק דובלין הוא המיסד של ארגון Multidisciplinary Association for Psychedelic Studies  או בקיצור MAPS. דובלין הוא אקטיביסט הנלחם ללגליזציה של חומרים משני תודעה. דובלין היה מתלמידיו של סטניסלב גרוף (ראו ערך נפרד), ולו דוקטורט במדיניות ציבורית מבית הספר לממשל ע"ש קנדי ב הרווארד . דובלין ומרכז MAPS אותו ייסד מקיימים זה שנים רבות מחקר אודות שימוש ב-MDMA לטיפול בנפגעי פוסט טראומה, אשר עתיד לקבל אישור מטעם ה-FDA   כבר בשנים הקרובות. למרות שחלק הארי של ארגון MAPS עוסק בטיפול ב-MDMA,  הוא גם עוסק במידה מסוימת במחקרים בפסילוסיבין ובמשני תודעה אחרים מהמשפחה הקלאסית. הפרוטוקול הטיפולי אותם בנו הינו אבן בסיס לרבים מבין המטפלים בחומרים משני תודעה ברחבי העולם. הארגון, שמרכזו בסנטה קרוז קליפורניה, הוא גם הספונסר של Psychedelic Science, כנס בין לאומי אודות המחקר הפסיכדלי המתקיים כל שנה בארה"ב.  Doblin, R., & Director, M. E. (2010). From the desk of Rick Doblin, Ph. D.  MAPS Bulletin Spring 2017 ,  27 (1). ‏ Mithoefer, M. C., Wagner, M. T., Mithoefer, A. T., Jerome, L., & Doblin, R. (2011). The safety and efficacy of±3, 4-methylenedioxymethamphetamine-assisted psychotherapy in subjects with chronic, treatment-resistant posttraumatic stress disorder: the first randomized controlled pilot study.  Journal of psychopharmacology ,  25 (4), 439-452.‏

משפחה של אנזימים המזרזים את תהליך הפינוי של מוליכים עצביים שונים, ביניהם הדופמין, הנוראפינפרין והסרוטונין מהמרווח הסינפטי (ראו ערך "מוליכים עצביים" להרחבה). בנוסף, הם מפרקים ביעילות את החומר DMT השייך למשפחת הפסיכדליים הקלאסיים, ומקצרים בכך את משך החוויה תחת השפעתו. בגוף האדם קיימים שני סוגים של אנזימי מונואמין אוקסידאז (A ו-B), אשר נפוצים בעיקר בכבד ובמערכת העצבים. הפרעה לפעילות התקינה של האנזימים, או במילים אחרות, עיכוב האנזימים, מהווה את מנגנון הפעולה המרכזי של מספר תרופות נוגדות דיכאון. תחת השפעת תרופות אלו, האנזים המעוכב אינו מנקה ביעילות את המוליכים העצביים הרלוונטיים לאיזון מצב רוח, וכך למעשה מעלה את זמינותם במרווח הסינפטי עבור שימוש מערכת העצבים. בהקשר ל-DMT, עיכוב האנזים הוא אחד ממנגנוני הפעולה העיקריים של חליטת האיוואסקה, שכן, כעת החומר זמין לחוויה פסיכדלית מתמשכת, לרוב בין שש לשמונה שעות בקירוב. במסגרת רוב טקסי האיוואסקה המסורתיים, הצמח ממנו מחלצים את מעכבי אנזימים נקרא Banisteriopsis caapi, המכונה גם Soul Vine ו- Yege. Berlowitz, I., Egger, K., & Cumming, P. (2022). Monoamine oxidase inhibition by plant-derived β-carbolines; implications for the psychopharmacology of tobacco and ayahuasca. Frontiers in pharmacology , 13 , 886408.‏ McKenna, D. J., Towers, G. N., & Abbott, F. (1984). Monoamine oxidase inhibitors in South American hallucinogenic plants: tryptamine and β-carboline constituents of ayahuasca. Journal of ethnopharmacology , 10 (2), 195-223.‏

הדי. אם. טי (DMT) שייך למשפחת הפסיכדליים הקלאסית, משפחה שהמשותף לה הוא עירור (activation) של קולטני סרוטונין מסוג 2A (ראו ערך נפרד). בכוחה של נטילת DMT להאיץ מצבי תודעה שונים, המאופיינים בשינויים קוגניטיביים, רגשיים וסומטוסנסוריים מורכבים ויוצאי דופן, הכוללים דיווחים אודות חזיונות חזקים, שהייה או כניסה "לממד אחר" ומפגש עם "ישויות" בעלות תבונה וכוונה (בכמחצית מהמקרים). בנוסף,  יש חוקרים המאמנים כי חווית ה-DMT חולקת קווי דמיון עם חווית "סף מוות" (ראו ערך נפרד) אשר בכוחה להוביל לשיקול מחדש של מערך האמונות לגבי טבע המציאות והתודעה. אסופת חוויות זו מובילה חוקרי מוח ותודעה רבים לראות ב-DMT כתרכובת ייחודית לחקר התודעה האנושית. יחד עם זאת, המחקר ב-DMT מורכב ומאתגר, שכן, גופנו מפרק את ה-DMT במהירות על ידי פעילות אנזים העונה לשם מונואמין אוקסידאז (MAO). פירוק זה מצמצם משמעותית את משך החוויה, דבר המקשה על אפיקי החקירה השונים. אחת הדרכים להאריך את משך החוויה היא על ידי שימוש באיוואסקה, חליטה המכילה חומרים המעכבים את פירוק ה-DMT. יחד עם זאת, הצריכה האורלית שונה מהותית מצריכה דרך עישון או אידוי, במיוחד במידת האינטנסיביות החווייתית. על כן, זה מספר שנים מנסים חוקרים למצוא דרכים להאריך את חווית ה-DMT, זאת מבלי לפגוע במידת האינטנסיביות. פוטנציאל מסוג זה נחקר בשנים האחרונות במספר מצומצם של מחקריים ייחודיים, במהלכם מוזרקים למתנדבים בריאים מינון מסוים של DMT עד להשגת הריכוז המבוקש. לאחר מכן, נשמר ריכוז זה על ידי מתן נוסף של DMT  על ידי העירוי, זאת תוך כדי ניטור מדדים רפואיים והשגחה רפואית צמודה. דרך זו נמצאה כבטוחה, המאפשרת חווית DMT אינטנסיבית אך גם ארוכה מהניתן להשיג בדרכים "המקובלות" (אינהלציה או עישון). השפעת ה-DMT לאחר ההזרקה התוך הורידית (IV)  מורגשת תוך שניות, מגיעה לשיאה תוך 2-3 דקות ודועכת בהדרגתיות לאחר מכן (השפעות זניחות מורגשות לאחר כ-30 דקות). לכן, יש צורך במתן DMT על ידי אינפוזיה על מנת להאריך את זמן החוויה, זאת תוך כדי הקפדה על המינון המבוקש בהתאם לשאלת המחקר. חשוב לציין כי נראה שבניגוד לחומרים אחרים מהמשפחה הקלאסית, ה-DMT אינו מייצר תופעת סבילות (כלומר, אין אנו זקוקים למינונים גדולים יותר בחלוף הזמן), דבר המייצב אותו כאידיאלי למתן עירוי מתמשך. הפיתוח של מתן DMT ממושך צפוי להוות צעד חשוב לקראת חקירת הפנומנולוגיה וההשפעות הנוירוביולוגיות של חומרים משני תודעה, שכן הוא יאפשר שליטה במשך, בעוצמה ובדינמיקה של חווית ה-DMT. לפוטנציאל זה השלכות רבות על הטיפול העתידי בחומרים משני תודעה, במיוחד עבור אלו המתמודדים עם אתגרים נפשיים דוגמת דיכאון וחרדה.   Luan, L. X., Eckernäs, E., Ashton, M., Rosas, F. E., Uthaug, M. V., Bartha, A., ... & Timmermann, C. (2024). Psychological and physiological effects of extended DMT. Journal of Psychopharmacology , 38 (1), 56-67.‏ Gallimore, A. R., & Strassman, R. J. (2016). A model for the application of target-controlled intravenous infusion for a prolonged immersive DMT psychedelic experience. Frontiers in pharmacology , 7 , 205781.‏ Gallimore, A. R., & Luke, D. P. (2015). DMT research from 1956 to the edge of time. In Neurotransmissions: Essays on psychedelics from breaking convention. London: Strange Attractor (pp. 291-316).‏ Timmermann, C., Roseman, L., Williams, L., Erritzoe, D., Martial, C., Cassol, H., ... & Carhart-Harris, R. (2018). DMT models the near-death experience. Frontiers in psychology , 9 , 395026.‏

עמדה מתחום הפילוסופיה של התודעה, לפיה האחרונה היא אלמנט בסיסי, הנמצא בכל הקיים בעולם הטבע. המונח הומשג לראשונה על ידי הפילוסוף האיטלקי פרנצ'סקו פטריצי, בן המאה השש עשרה, ונובע מהמילה היוונית "פאן" (הכל) ונפש ( psyche  – המתורגמת באנגלית למילה Mind). במילים פשוטות, מדובר בטענה כי החומר והאנרגיה שניהם בעלי יכולת תפישה או חישה. לעצם הרעיון שורשים היסטוריים עמוקים במסורות פילוסופיות של מזרח ומערב כאחד. עדויות לעמדות המתכתבות עם רעיון זה ניתן למצוא אצל הפילוסופים הקדם סוקראטיים, אצל אפלטון, בכתבי אריסטו ובכתבי תאלס. עבור המצדדים, העמדה הפאן-פסיכית מציעה דרך ביניים אטרקטיבית בין עמדה פיזיקלית (כל הקיים הוא חומר בלבד) מצד אחד לדואליזם מצד שני (חומר ונפש הם שני סוגים שונים משמעותית של התרחשויות). לשיטתם, למרות כי מדעי המוח מעניקים חשיפה רחבה למנגנונים העומדים בבסיס התפקוד הקוגניטיבי וההתנהגותי של האדם, החקירה המדעית שבבסיסה טרם הציעה הסבר מספק לשאלה מדוע יש לאדם חוויה סובייקטיבית. העדר קיומו של הסבר מספק נמצא ביסודות התפיסה, אשר נוסח על ידי הפילוסוף דיויד צ'אלמרס (David Chalmers) "כבעיה הקשה של התודעה" (The hard problem of consciousness). הפאנפסיכיסטים מציעים גישה אלטרנטיבית: התודעה היא אלמנט יסודי ובסיסי, ומתקיימת כמדרג של מורכבות עד היסודות הפיזיקליים הבסיסיים ביותר (קווארקים ואלקטרונים). חשוב לציין עם זאת כי רוב הפנפסיכיסטים בני זמננו מדגישים את חשיבות מדרג המורכבות, ואינם מאמינים שלישויות מיקרופיזיות (דוגמת האלקטרון) יש מצבים נפשיים מורכבים כמו אמונות, רצונות ופחדים. בהקשר החומרים משני התודעה, מאמרו של כריסטופר טימרמן ( Christopher Timmermann ), אשר פורסם בירחון המדעי "Nature", בחן את השאלה האם וכיצד אמונות הנוגעות לאופי המציאות, התודעה והרצון החופשי משתנות לאחר שימוש בחומרים פסיכדליים. התוצאות חשפו שינויים משמעותיים בהשקפות "פיזיקליסטיות" או "מטריאליסטיות", ונטייה לאימוץ כיוון מחשבה פאן-פסיכי ו/או אנימיסטי (ראו ערך נפרד). מעניין לציין כי שינויים אלו נמשכו לפחות שישה חודשים, וקיימו מתאם חיובי הן עם היקף השימוש הפסיכדלי בעבר והן עם הטבה נפשית. חשוב לציין כי רבים מאותם נבדקים ציינו כי חוו "אתגר אונטולוגי" עליו ניתן לקרוא במאמר נפרד באתר זה. Ritchie, S. L. (2021). Panpsychism and spiritual flourishing: Constructive engagement with the new science of psychedelics. Journal of Consciousness Studies , 28 (9-10), 268-288.‏ Timmermann, C., Kettner, H., Letheby, C., Roseman, L., Rosas, F. E., & Carhart-Harris, R. L. (2021). Psychedelics alter metaphysical beliefs. Scientific reports , 11 (1), 22166.‏

דבש המיוצר בעיקר מאבקני פרחים השייכים למשפחת הרוֹדוֹדֶנְדְרוֹנים (Rhododendron) ולו מאפיינים הזייתיים המצויינים בספרות המחקרית כ-דליריום (מצב של בלבול חריף, התדרדרות קוגניטיבית ושינויים תנודתיים במצב ההכרה), ורטיגו ושינויים תפיסתיים וויזואליים. הדבש מיוצר בעיקר בטורקיה ונפאל, שם הוא משמש כתרופה מסורתית, אך גם כחומר פסיכדלי למטרות התנסותיות שונות. ה- Mad Honey כהה ואדום יותר מדבש רגיל, ובעל טעם הנחשב למעט מר. התופעות ההזייתיות של הדבש מקורם ב"רעלנים עצביים" המכונים גריאנוטוקסינים (Grayanotoxins). חומרים אלו משפיעים על התקשורת שבין תאי מערכת העצבים המרכזית, בעיקר על ידי פתיחת תעלות נתרן. לכן, תופעות לוואי הקשורות למינונים גבוהים עלולות לכלול הפרעות קרדיולוגיות, סחרחורות וקושיים נשימתיים. מצב זה מכונה "הרעלת גריאנוטוקסין", "שכרון דבש" או "הרעלת רודודנדרון", ותסמיניהם עשויים להימשך בין שעות לימים. נראה כי צריכת הדבש מסוכנת פחות מהדרך להשיגו. במרכז נפאל ובצפון הודו, הדבש נאסף על ידי גלישה מצוקים על מנת להגיע אל הכוורות הממוקמות על דופן המצוק. תחילה, ציידי הדבש משתמשים בסולמות חבלים ושלבי עץ על מנת לגשת למרכז הכוורת. לאחר מכן הם מציתים אש על פלטפורמות שמוגלשות גם הן, זאת על מנת לייצר עשן המקשה על הדבורים מלעקוץ את המלקטים. התושבים המקומיים אוספים את הדבש פעמיים בשנה, פעם אחת בסוף האביב ופעם אחת בסוף הסתיו. תיאורים היסטוריים של ה-Mad Honey נפוצים זה אלפיים שנה. דיווחים מוקדמים של היסטוריונים יווניים ציינו את תכונותיו של הדבש ומקורותיו, וכוללים אזכורים מאת קסנופון, אריסטו, ופליניוס הזקן אודות מחלה המתרחשת כתוצאה מאכילת "הדבש המשגע". בנוסף, נראה כי השלטונות הרומאים והיוונים האמינו שבכוחו של ה-Mad Honey לרפא "אי שפיות", כפי שעולה מדברי אריסטו כי "לדבש ריח כבד, ואומרים שגברים בריאים משתגעים, אבל חולי אפילפסיה נרפאים ממנו מיד". Silici, S., & Atayoglu, A. T. (2015). Mad honey intoxication: A systematic review on the 1199 cases. Food and chemical toxicology , 86 , 282-290.‏ Koca, I., & Koca, A. F. (2007). Poisoning by mad honey: a brief review. Food and Chemical Toxicology , 45 (8), 1315-1318.‏

התעוררות המחקר הפסיכדלי חשף מגוון רחב של יתרונות ואתגרים הקשורים לשימוש בחומרים משני תודעה. מחקרים רבים מצביעים על מתאם חיובי בין שימוש בחומרים משני תודעה לבין שינוי בסיסי במערך האמונות של האדם, לפעמים אף ברבדים המטאפיזיים, אשר מניעה לעיתים את המתנסים להטלת ספק באבני הבסיס של הקיום עצמו. לדוגמא, מחקרים רבים מצאו נטייה להתרחקות מתפיסת עולם פיזיקלית והתקרבות לכיוון תפיסות אנימיסטיות, "ריבוי-תודעות" (Panpsychism) ותפיסות דואליסטיות נוספות לאחר השימוש בחומרים משני תודעה. המושג "אתגרים אונטולוגים" (מושג מתחום הפילוסופיה העוסק בטבע של הקיים או המציאות) מתייחס לקשיים הכלולים בשינוי הדרמטי בתפיסת המציאות החדשה. לאחרונה מציינים מחקרים רבים כי קיים מיעוט לא מבוטל של חוויות פסיכדליות, במיוחד אלו המאתגרות, אשר עשויות להוביל למצוקה פסיכולוגית ארוכת טווח לאור שינוי מהיר והאינטנסיבי בתפיסת אבני הבסיס של הקיום. מחקרים מבוססי ראיונות עומק מעלים כי הנושא הנפוץ ביותר של אתגרים אלו הוא ה'מאבק קיומי' אשר התייחס ליצירת משמעות וביהור ההפרדה בין חוויות פסיכדליות לבין אלו השייכות למציאות היומיומית. יחד עם זאת, חשוב לציין כי לשינויים אונטולוגיים אלו יכולים להיות גם תוצאות חיוביות ביותר. ניתן לראות זאת בעיקר בתחום הטיפול הנתמך בחומרים משני תודעה בקשיים הנלווים למחלות מסכנות חיים, אשר נקשרו להפחתת מצוקה קיומית וחרדת מוות, מציאת משמעות חדשה בחיים, ובהורדת סימפטומים הקשורים בדיכאון וחרדה. תופעה זו מציפה מחדש את החשיבות המכרעת של הכנה והדרכה נכונה לפני החוויה הפסיכדלית, ליווי צמוד בעת החוויה עצמה ואינטגרציה מעמיקה ויסודית לאחריה. הדגש על יסודות אלו נמצא בבסיס של מחקרים קליניים, הניתנים תחת השגחה מקצועית של צוות מיומן ובאישור משרדי הבריאות. Argyri, E. K., Evans, J., Luke, D., Michael, P., Michelle, K., Rohani-Shukla, C., ... & Robinson, O. (2024). Navigating Groundlessness: An interview study on dealing with ontological shock and existential distress following psychedelic experiences. Available at SSRN 4817368 .‏ Winkelman, M. J. (2018). An ontology of psychedelic entity experiences in evolutionary psychology and neurophenomenology. Journal of Psychedelic Studies , 2 (1), 5-23.‏ Oostveen, D. F. (2021). Towards a New Materialism in Psychedelic Studies. Deleuze and Guattari Studies , 17 (4), 467-481.‏