Search Results

חומר בעל פוטנציאל פסיכדלי השייך למשפחת האמפטמינים. נטילת MDA, המכונה גם "סאלי" או "ססאפראס", מובילה להצפה רגשית אופורית, מעלה את רמת העוררות, לשינויים בתפיסה (זמן ומרחב) ומגבירה אמפתיה. ה-MDA ו-MDMA חולקים בסיס כימי דומה, ולכן חולקים גם את אותו מנגנון פעולה מוחי ההופך את המוליכים העצביים הסרוטונין, דופמין ונוראפינפרין לזמינים יותר (ניתן לומר כי למעשה ה-MDMA נוצר מ-MDA אך עם שינויים כימיים נוספים). למרות דמיון זה, השפעותיהם נבדלות בכמה אופנים. MDA נחשב לממריץ אינטנסיבי יותר ובעל פוטנציאל לשינויי תפיסה משמעותיים בהשוואה לאלו המדווחים תחת השימוש ב-MDMA. ה-MDA לא זוכה לעניין מחקרי רב, אך ידוע כי הסכנות הטמונות בשימוש ב-MDMA תקפות גם עבורו.  Baggott, M. J., Garrison, K. J., Coyle, J. R., Galloway, G. P., Barnes, A. J., Huestis, M. A., & Mendelson, J. E. (2019). Effects of the psychedelic amphetamine MDA (3, 4-methylenedioxyamphetamine) in healthy volunteers.  Journal of Psychoactive Drugs ,  51 (2), 108-117.‏

רכיב פעיל במספר רב של תרופות הנלקחות להקלה בשיעול. במינונים הגבוהים בהרבה מהמינון המקובל נחשב כבעל השפעה פסיכואקטיבית דיסוציאטיבית הדומה ל-PCP (פנציקלידין- Phencyclidine או בשפת הרחוב, "אבקת מלאכים"). השפעה זו מיוחסת להיותו מעכב פעילות של קולטן מסוג NMDA, ועלולה לגרום לשינויי תפיסה, "ריצת מחשבות" (Thought racing), הצפה רגשית וחוויה חוץ-גופית. בנוסף, נראה כי החומר מעכב ספיחה מחודשת של סרוטונין (בדומה לתרופות אנטי-דיכאוניות, SSRI,  רבות דוגמת הציפרלקס או הלוסטרל), ולכן, שימוש ממושך והפסקתו הפתאומית יכול להוביל לתסמיני גמילה. Mathai, D. S., Hilbert, S., Sepeda, N. D., Strickland, J. C., Griffiths, R. R., & Garcia-Romeu, A. (2023). Double-Blind Comparison of the Two Hallucinogens Dextromethorphan and Psilocybin: Experience-Dependent and Enduring Psychological Effects in Healthy Volunteers.  Psychedelic Medicine ,  1 (4), 241-252. ‏ McClure, E. W., & Daniels, R. N. (2023). Classics in chemical neuroscience: Dextromethorphan (DXM).  ACS Chemical Neuroscience ,  14 (12), 2256-2270.‏

חומר פסיכדלי ואמפתוגני סינטטי ממשפחת ה-C2 (4-Bromo-2,5-dimethoxyphenethylamine). החומר סונתז לראשונה על ידי הכימאי אלכסנדר שלוגין ב-1974. החומר דומה מאוד בהשפעותיו ל-MDMA ואף שימש לראשונה כמדכא עקבות כחלק מטיפולים נפשיים. הוא נמכר תחילה לקהל הרחב כאפרודזי (EROX או NEUX) ובאופן מחתרתי כתחליף ל-MDMA לאחר שהאחרון הוצא מהחוק ב-1985. שלא באופן מדעי, החומר מוכר בכינויים "טוסיבי", "טוסי" ו"דוסה". מבחינה פסיכדלית, נהוג לכנות את השפעת חומר זה כשילוב שבין LSD לבין MDMA. מאפייניו כוללים הצפתה של אופוריה, חשק מיני מוגבר, רגישות למוזיקה, סינסתזיה, הזיות ודלוזיות. קשה למפות את מנגנון הפעולה הפרמקולוגי של ה-2C-B, שכן המחקר אודות החומר עדיין בתחילתו. מקורות Mallaroni, P., Mason, N. L., Reckweg, J. T., Paci, R., Ritscher, S., Toennes, S. W., ... & Ramaekers, J. G. (2023). Assessment of the Acute Effects of 2C‐B vs. Psilocybin on Subjective Experience, Mood, and Cognition.  Clinical Pharmacology & Therapeutics ,  114 (2), 423-433. ‏ Papaseit Fontanet, E., Farré Albaladejo, M., Pérez Mañá, C., Torrens, M., Ventura, M., Pujadas, M., ... & González, D. (2018). Acute pharmacological effects of 2C-B in humans: An observational study.  Frontiers in Pharmacology. 2018 Mar 13; 9: 206 .‏

זרעי מורנינג גלורי מכילים אלקלואיד (תרכובת אורגנית לה בסיס חנקני) העונה לשם ארגין (Ergin) או  D-lysergic acid amide (LSA). השפעת החומר דומה להשפעתו של ה-LSD, אך עם תופעות לוואי הנחשבות לקשות יותר. התכונות הפסיכדליות שבזרעי ה"מורנינג גלורי" (או בעברית, "לפופית") שימשו זה שנים בטקסים דתיים מסורתיים. לדוגמא, שבט "המאיה" וה"מזאטק" השתמשו במשקה המכיל את הזרעים על מנת לתקשר עם רוחות, לחזות את העתיד או על מנת להבין אירועים להם לא נמצא הסבר מספק. בנוסף, פרויקט MKULTRA, פרוייקט המחקר הסודי של סוכנות הביון האמריקאית (CIA), בחן אף הוא את השפעותיו של האל. אס. איי. מבחינה פסיכולוגית, החומר מעניק תחושת אופוריה, עוררות מינית, הזיות ודלוזיות. יחד עם זאת, השימוש עלול לכלול איבוד שליטה מוטורית, חרדה ופרנויה, אי סדירות לבבית, בחילות, כיווץ כלי הדם וכו'. מבחינה פסיכדלית, בדומה ל-LSD ולפסיכדליים הקלאסיים האחרים, ה-LSA נחשב כחומר סרוטוגני המעורר את פעילותו של קולטן מסוג 5HT2A, אך עם זאת הוא נחשב כפחות פוטנטי (כלומר, יכולת אקטיבציה חלשה יותר של אותם קולטנים). קיימת מחלוקת האם הארגין הוא הרכיב הפסיכדלי העיקרי, שכן, האפקט של אותו חומר בצורתו המבודדת אינו גורם לחוויה פסיכדלית עוצמתית. נראה אם כך כי כוחם הפסיכדלי של זרעים אלו טמון בפעולה משולבת של מספר אלקלואידים שונים. מקורות Paulke, A., Kremer, C., Wunder, C., Achenbach, J., Djahanschiri, B., Elias, A., ... & Stark, H. (2013). Argyreia nervosa (Burm. f.): receptor profiling of lysergic acid amide and other potential psychedelic LSD-like compounds by computational and binding assay approaches.  Journal of ethnopharmacology ,  148 (2), 492-497. ‏ Steiner, U., & Leistner, E. (2018). Ergot alkaloids and their hallucinogenic potential in morning glories.  Planta Medica ,  84 (11), 751-758.‏

פי.סי.פי, או בשמו המדעי פנציקלידין (Phencyclidine), הוא סם דיסוציאטיבי והזייתי. ידוע גם בכינויו "אבק מלאכים". החומר סונתז לראשונה בשנות ה-50 כמשכך כאבים, אך במהלך שנות ה-60 נאסר השימוש בו לאור תופעות לוואי חמורות. בדומה לקטמין, ה-PCP תורם להשפעה "חוץ גופית", הזיות ודלוזיות, אך פעמים רבות גם לעצבנות, חוסר שקט ולערפול מחשבתי. במינון גבוהה, החומר אף יכול להוביל להתקפי אפילפסיה ואף לתרדמת ומוות. פועל בעיקר בעיכוב קולטן ה-NMDA, ונצרך לצורכי "פנאי" לרוב על ידי עישון, הסנפה והזרקה.  מקורות Bertron, J. L., Seto, M., & Lindsley, C. W. (2018). DARK classics in chemical neuroscience: phencyclidine (PCP).  ACS chemical neuroscience ,  9 (10), 2459-2474. ‏ Wiegand, T., Thai, D., & Benowitz, N. (2012). Medical Consequences of the Use of Hallucinogens: LSD, Mescaline, PCP, and MDMA (“Ecstasy”). In  Handbook of the medical consequences of alcohol and drug abuse  (pp. 461-490). Routledge.‏

דרך נוספת לצריכת DMT הנחשבת למתונה יותר מעישון נקי או מחליטת האיוואסקה. מדובר בתערובת של עשבים ביחד עם DMT, וזמן השפעתה על התודעה נמשך כשעה בקירוב. הסיבה למשך זמן זה היא שהתערובת מכילה מעכב של אנזים הנקרא MAO הנמצא אצלנו בגוף ובכוחו לפרק את ה-DMT במהירות רבה. מעניין לציין כי הצ'אנגה כשיטת צריכה נחשבת למודרנית יחסית, והומצאה בשנות ה-2000 על ידי אוסטרלי בשם ג'וליאן פאלמר, אשר ביקש להציע חווית DMT שאיננה כה אינטנסיבית. מכיוון שהשפעת הצ'אנגה מתונה בהרבה מצריכת DMT טהור, רבים משתמשים בו למטרות חברתיות ולאו דווקא טיפוליות.  St John, G. (2016). Aussiewaska: A cultural history of changa and ayahuasca analogues in Australia. In  The World Ayahuasca Diaspora  (pp. 143-164). Routledge.‏

בהתאם לגישות טראנספרסונליות (וגישות אחרות המאופיינות לעיתים כ"רוחניות" יותר), המונח "התעוררות רוחנית" מתייחס להיבט נורמלי של התפתחות אנושית, במסגרתו מוצאים אינדיבידואלים משמעות וחיבור מעבר לזהותם האישית. חוויות אלו מובילות להתעצמות החמלה ותחושת הכבוד לחיים, זאת תוך כדי התגברות הביטחון האישי והשלווה הפנימית. צמיחה זו יכולה להיות מאתגרת, אפילו סוערת, ולעתים עוברת דרך משבר המכונה "חירום רוחני" (Spiritual emergency). לפי הפסיכיאטר סטניסלב גרוף: "אחת ההשלכות החשובות ביותר של אירועים אלו היא ההבנה כי מצבים רבים, אשר נכון לרפואה המערבית מוגדרים כפסיכופתולוגיות ומטופלות באופן תרופתי, הם למעשה שלבים מאתגרים של שינוי אישי-פנימי רדיקלי, ושל פתיחות רוחנית. בהינתן ואלו נתפסים ככאלה, אותם אתגרים ניתנים להחלמה ולהתבססותה של טרנספורמציה פסיכולוגית והתפתחות תודעתית" (Grof & Grof, 1989, 1990). בהקשר החוויה הפסיכדלית, יש הרואים באותם חומרים ככלי בעזרתו ניתן להיות במגע עם אותה תופעה. מחקרים עדכניים בחומרים פסיכדליים מצביעים על שינויים מהותיים אותם עוברים המשתתפים בהקשר לתפיסת עולמם, התגברות הממד הרוחני בחייהם, חיזוק הקשר עם הטבע ו-"המצב הטבעי", ותמורות בממדים אישיותיים כגון התכונה "פתיחות לחוויות". יחד עם זאת, יש הרואים ברכיבים המאתגרים של תהליך זה כמצוקה פסיכולוגית חמורה עבורה דרושה התערבות של אנשי טיפול בעלי הסמכה קלינית. חלקם אף מגדירים אותה כפסיכוזה הנגרמת על ידי סמים    (Drug Induced Psychosis), המוכרת ומוגדרת על ידי המדריך לאבחון וסטטיסטיקה של הפרעות נפשיות    (DSM).   מקורות Collins, M. (2008). Politics and the numinous: evolution, spiritual emergency, and the re‐emergence of transpersonal consciousness.  Psychotherapy and Politics International ,  6 (3), 198-211. ‏ Garbe, M. (2020). Spiritual Emergence and Spiritual Emergency. In  Spirituality in Mental Health Practice  (pp. 47-62). Routledge.‏

חוויות סף-מוות, (או NDE's), הן אוסף אירועים עליהם מדווחים אנשים אשר הוגדרו כשורדי מצב של "מוות קליני". בחלק גדול מהמקרים, אותם אנשים מגדירים אירועים אלו כעמוקים ביותר, בעלי כוח לעצב מחדש את מערכי התפיסות והאמונות הבסיסיים (חלקם מגדירים אותן כבעלות ממד מיסטי, במסגרתן התודעה "מתנתקת" מכבלים האוחזים בה תחת התנאים היומיומיים). הם מאופיינים בדרך כלל על ידי תחושות של ריחוף "חוץ גופיות", על ידי תנועה אל עבר אור בהיר, כמו גם על ידי מפגשים עם קרובי משפחה אשר אינם בין החיים. דיווחים מסוג זה נפוצים בתרבויות וחברות שונות, וקיימות עדויות להתרחשותם מאז ימי קדם. מחקרים שונים מדווחים על שכיחות לא מבוטלת של התופעה. לפיהם, 15 אחוזים מהמטופלים ביחידה לטיפול נמרץ ועד 23 אחוז מהשורדים מדום לב מספרים כי חוו מאפיינים המתיישבים עם הגדרת התופעה. חשוב לציין כי למרות שרבים תופסים חוויות אלו כחיוביות, הכוללות הפחתה מהפחד מהמוות או התעצמות של תחושת משמעות או חמלה לעצמי ולאחר, יש גם המציפים תופעות שליליות כגון חלומות מפחידים או מחשבות טורדניות/חודרניות. בהקשר הפסיכדלי, קיימת חפיפה מסוימת בין אפיוני החוויה הפסיכדלית-מיסטית לבין זו של חווית סף מוות. הפסיכיאטר סטניסלב גרוף מעלה את האפשרות כי שתיהן מאפשרות התכנסות אל עבר מצב תודעתי שונה, דרכו נסללת הנגישות לזיכרונות מהלידה או לאירועים משמעותיים נוספים מהילדות (ואף במקרים מסוימים, לאירועים אשר התרחשו לפני הלידה עצמה). רובה של הקהילה המחקרית מתנגדת לתוקפם של זיכרונות מסוג זה, ורואות באותן דיווחים הטיות קוגניטיביות הנוצרות על ידי שינויים נוירוביולוגים המתרחשים הן בחוויות סף מוות והן באלו הפסיכדליות-מיסטיות.  מקורות Fritz, P., Lejeune, N., Cardone, P., Gosseries, O., & Martial, C. (2024). Bridging the gap:(a) typical psychedelic and near-death experience insights.  Current Opinion in Behavioral Sciences ,  55 , 101349. ‏ Timmermann, C., Roseman, L., Williams, L., Erritzoe, D., Martial, C., Cassol, H., ... & Carhart-Harris, R. (2018). DMT models the near-death experience.  Frontiers in psychology ,  9 , 395026.‏

תוכנית מחקר פסיכולוגי אשר הוקם על ידי טימותי לירי (Timothy Leary), ריצ'רד אלפרט (Richard Alpert הידוע יותר כ"ראם דאס") ובמידה מסוימת גם על ידי ראלף מטזנר (Ralph Metzner) כבוגר האוניברסיטה. החוקרים בפרויקט בדקו את השפעת פטריות הפסילוסיבין על מאות מתנדבים, זאת בתנאים הנחשבים כ"נטורליסטיים" (המבוססים על תצפית, רישום ועיבוד השפעות החומר הפעיל בסביבה הטבעית של הנבדקים, ללא מניפולציה מחקרית מכוונת). במסגרת הפרויקט, נערכו מספר מחקרים יצירתיים ופורצי דרך. בין הבולטים שבהם הוא ניסוי בבית הכלא "קונקורד" (Concord State Prison ) בו נבחנה השפעת החומר הפעיל בשילוב פסיכותרפיה על אסירים בעת שחרורם. המחקר בדק האם אותם אסירים יגלו פעילות פרו-סוציאלית וישאירו מאחור את אורך חייהם ה"עברייני". מחקר בולט נוסף הוא ניסוי "יום שישי הטוב" ("Good Friday Experiment") אשר נערך על ידי רוברט פאנקה בכנסיית "מארש" אשר בבוסטון. המחקר בחן האם בכוחן של פטריות הפסילוסיבין לעורר חוויה מיסטית-רליגיוזית אצל סטודנטים בעלי זיכה דתית. בנוסף לפיסלוסיבין, הפרויקט גם ערך ניסויים ב-LSD בתקופה מאוחרת יותר. הפרויקט נסגר ב-1962 בנסיבות מחמירות אשר כללו דיווחים אודות התנהגות שאינה אתית מצד אלפרט, אשר נאשם כי הציע פסילוסיבין לסטודנט בניגוד להסכם עם אוניברסיטת הרווארד. האשמות נוספות בדבר מידת האתיות שבפעולתם של אלפרט ולירי כללו שימוש בחומרים אלו ביחד עם הסטודנטים אותם לימדו, ושידולם של סטודנטים להשתמש באותם חומרים. תוצאותיה של פרשייה זו הובילו לפיטורם של לירי ואלפרט מהאוניברסיטה, אך האחרונים הקימו זמן קצר אחר כך ארגון מחקר פרטי בשם "הפדרציה הבין לאומית לחופש פנימי" (International Federation for Internal Freedom). מקורות Penner, J. (Ed.). (2014).  Timothy Leary: the Harvard years: early writings on LSD and psilocybin with Richard Alpert, Huston Smith, Ralph Metzner, and others . Simon and Schuster. ‏ Wark, C., & Galliher, J. F. (2010). Timothy Leary, Richard Alpert (Ram Dass) and the changing definition of psilocybin.  International Journal of Drug Policy ,  21 (3), 234-239.‏

אסופה של חומרים בעלי השפעה פסיכדלית אשר אינם נכללים תחת תתי המשפחות האחרות (הפסיכדליים הקלאסיים, האמפתוגניים/אנטקטוגנים והדיסוציאטיבים), זאת לאור מספר סיבות, ביניהן ניורופרמקולוגיה מגוונת והעדר מחקר מספק אודותם. לדוגמא, מנגנון הפעולה של רוב החומרים הפסיכדליים מתבסס בחלקו הניכר על דינמיקה עצבית המבוססת בעיקרה על פעולתם של המוליכים העצביים גלוטמט, סרוטונין ודופמין. לעומתם, חומרים מהקבוצה הא-טיפוסית אינם קשורים ישירות לרכיב כימי מובחן וספציפי, משפיעים על מגוון רחב של מוליכים עצביים נוספים וכך במביאים לידי ביטוי מנגנוני פעולה מגוונים. החומרים הא-טיפוסיים כוללים את האיבוגאין (החומר הפעיל בצמח האיבוגה), סלווינורין A (המופק מצמח הסלוויה דיווינורום), תרופות ממשפחת האנטיכולינרגיים (חומרים החוסמים את המוליך העצבי אצטילכולין במערכת העצבים המרכזית וההיקפית) דוגמת האטרופין וצמח הדאטורה (Datura). יש חוקרים המוספים למשפחה זו גם את הקנאביס, שכן רבים הרואים בו מאפיינים בעלי גוון פסיכדלי.  מקורות Johnstad, P. G. (2021). Who is the typical psychedelics user? Methodological challenges for research in psychedelics use and its consequences.  Nordic Studies on Alcohol and Drugs ,  38 (1), 35-49. ‏ Mendes, F. R., dos Santos Costa, C., Wiltenburg, V. D., Morales-Lima, G., Fernandes, J. A. B., & Filev, R. (2022). Classic and non‐classic psychedelics for substance use disorder: A review of their historic, past and current research.  Addiction Neuroscience ,  3 , 100025.‏

חומרים אמפתוגנים (מלשון "אמפתיה") או אנטקטוגנים (מלשון "מגע"), הינם משפחה נפרדת של חומרים הנכללת תחת "מטריית החומרים הפסיכדליים". מיוחדותם משתקפת ביצירת חווית ביטחון, אמון, רצון בקרבת האחר, רצון במגע, פתיחות והתעצמות החמלה כלפי העצמי והאחר. היא כוללת חומרים דוגמאת ה-MDMA,MDA, MDEA, 6APB  ונוספים. המונח "אמפתוגן" הוצע על ידי החוקר ראלף מטנצר מאוניברסיטת הרווארד על מנת להדגיש את ממד האמפתיה המועצם תחת השפעת חומרים ממשפחה זו. המושג "אנטקטוגן" הוצע על ידי הכימאי דוויד ניקולס מהחשש שמא ייווצר בלבול בין המונח "אמפתוגן" לבין המונח "פאתוס" (מיוונית, "סבל").  יש החולקים על שייכותם של חומרים אלו למשפחת הפסיכדליים הכללית, שכן, חוויתם אינה מתיישבת "אחד לאחד" עם החוויה הפסיכדלית הקלאסית העשירה בהזיות, חזיונות ושינויי תפיסה נוספים (לכמה מחומרים מהמשפחה האמפתוגנית השפעה "פסיכדלית קלאסית", אך אם מופחתת יחסית). יחד עם זאת, לחוויה תחת השפעת חומרים ממשפחה זו ערך טיפולי נפשי יוצא דופן. בשילוב עם טיפול רגשי בדיבור (בין אם בהתאם לאסכולות דינאמיות, התנהגותיות או קוגניטיביות), השפעת החומרים האמפתוגנים מאפשרת שדה מנטאלי ורגשי המאופיין בביטחון, אמון, מוטיבציה לשיתוף ועמדה חומלת המאפשרות למתמודדים עם קשיים נפשיים לעבד חוויות משמעותיות "בלתי נגישות" בעבר לאור עלייתם של הגנות ותחושת חרדה משתקת. זו גם הסיבה שהמחקר לדוגמא ב-MDMA עבור המתמודדים עם אתגרים פוסט-טראומטיים זוכה להצלחה משמעותית בקרב גופי מחקרים רבים. מקורות Blatchford, E., Bright, S., & Engel, L. (2021). Tripping over the other: Could psychedelics increase empathy?.  Journal of Psychedelic Studies ,  4 (3), 163-170. ‏ Tagliazucchi, E., Llobenes, L., & Gumiy, N. (2022). Psychedelics, connectedness, and compassion. In  Compassion Focused Therapy  (pp. 360-370). Routledge. ‏ Thal, S., Zeuch, A., Maximilian von Heyden, B. A., & Aicher, H. (2018). Positive psychology in the investigation of psychedelics and entac-togens: A critical review.‏

החומרים הדיסוציאטיביים (המכונים גם 'חומרי הרדמה דיסוציאטיביים') הם משפחה של חומרים פסיכדליים הנבדלת מהמשפחה הקלאסית, האמפתוגנית או הא-טיפוסית. סוג זה של חומרים מייצרים חוויה לפיה מתרחשת נפרדות או ניתוק  מהגוף, מהמחשבות, מהרגשות או מהסביבה הפיזית. דיסוציאטיביים יכולים גם לגרום לשינויים קוגניטיביים, תפיסתיים ורגשיים נוספים, דבר שחיזק את ההתעניינות אליה זוכים חומרים אלו בפן המחקרי והטיפול הנפשי. החומרים הפסיכדליים מהמשפחה האסוציאטיבית כוללים א ה-PCP (פנציקלידין), DXM  (דקסטרומתורפן),  Nitrous Oxide (חמצן דו-חנקני המוכר גם בשמו "גז צחוק") והקטמין. האחרון נבחן בשנים האחרונות בהקשר הטיפול הנפשי, בעיקר עבור המתמודדים עם דיכאון עמיד (דיכאון אשר הטיפול בו בדרכים אחרות הראה שיפור מינימלי בלבד). רוב הממצאים מראים כי הפוטנציאל הטיפולי אכן "מזכה" חומר זה בצורך בהמשך המחקר, שכן, עדיין לא ברור אם השיפור בסימפטומים מתקיים גם לתווך הארוך (מעל ל-3 או 6 חודשים). מקורות Marguilho, M., Figueiredo, I., & Castro-Rodrigues, P. (2023). A unified model of ketamine’s dissociative and psychedelic properties.  Journal of Psychopharmacology ,  37 (1), 14-32. ‏ Doss, M. K., Samaha, J., Barrett, F. S., Griffiths, R. R., de Wit, H., Gallo, D. A., & Koen, J. D. (2023). Unique effects of sedatives, dissociatives, psychedelics, stimulants, and cannabinoids on episodic memory: A review and reanalysis of acute drug effects on recollection, familiarity, and metamemory.  Psychological Review .‏